בר"מ 2885/20 הנסון (ישראל) בע"מ נ. מדינת ישראל- יו"ר הוועדה המייעצת

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 4.5.2020 (עת"ם 32938-04-20, השופט א' אברבנאל ), ובצדה בקשה למתן צו ביניים.

2.

עניינה של הבקשה הוא במחלוקת ביחס לאופן קיומו של דיון הקבוע ליום 12.5.2020 בפני הוועדה המייעצת הפועלת לפי חוק היטלי סחר ואמצעי הגנה, התשנ"א-1991 (להלן: החוק ). על-פי הקבוע בסעיף 32כט לחוק, הסמכות לקבל החלטות בנושא היטלי סחר מסורה לשר, והוא אמור לקבל את ההחלטה לאחר שקיבל לידיו את המלצותיה ומסקנותיה של הוועדה המייעצת . באשר לאופן קבלת ההחלטה על ידי הוועדה, מורה סעיף 32י(א) לחוק כך:

"הוועדה המייעצת תדון בממצאי החקירה שהעביר לה הממונה לפי הוראות סעיף 32ח ובטענות שהוגשו לפי הוראות סעיף 32ט, וכן תזמין את הצדדים המיודעים שביקשו זאת לפי הוראות אותו סעיף, להשמיע את טענותיהם לפניה; הוועדה רשאית להזמין כל אדם אחר אשר יכול, לדעתה, לסייע לה בגיבוש מסקנותיה והמלצותיה".

3.

השאלה שהועלתה בגדרה של הבקשה היא האם הוועדה המייעצת עומדת בדרישות החוק אף כאשר היא מזמינה את הצדדים הרלוונטיים לטעון לפניה במתכונת של היוועדות חזותית. השאלה התעוררה על רקע היערכותה של הוועדה המייעצת לדיון במתכונת זו בשל הנחיות משרד הבריאות שניתנו בעקבות משבר הקורונה.

4.

באשר לרקע העובדתי של הבקשה ייאמר, בתמצית, כי המבקשת היא חברה המייבאת צמנט (בטון) לישראל מטורקיה, וכי היא נערכת לטעון בפני הוועדה המייעצת בכל הנוגע להיטל הסחר המושת על ייבוא צמנט שלפי הנטען קיימת כוונה לשנותו.

5.

הדיון בפני הוועדה נקבע כאמור ליום 12.5.2020, וזאת במתכונת של היוועדות חזותית, על רקע הנחיות משרד הבריאות. בהקשר זה ציין יושב ראש הוועדה, בתגובה לבקשות שהונחו בפניו לקיום הדיון בנוכחות פיזית של הצדדים, כי דיון בדרך זו עומד בדרישות החוק וייעשה בהתאם להוראותיה של יחידת הסייבר הממשלתית.

6.

ביום 27.4.2020 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי עתירה המכוונת בין היתר כנגד סדרי הדיון של הוועדה, ובצדה בקשה למתן צו ביניים. המבקשת טענה כי לנוכח חשיבותן של הסוגיות העומדות על הפרק וכוונתה של המדינה להעלות את היטלי הסחר בסכומים גבוהים, על הדיון להתקיים בנוכחות פיזית של הצדדים, ולא בדרך של היוועדות חזותית. לשיטתה של המבקשת, צפויים להשתתף בדיון למעלה מ-100 אנשים, ועל כן קיום הדיון בדרך של היוועדות חזותית יפגע, מטבע הדברים, בזכות הטיעון שלהם. המבקשת הוסיפה כי קיום הדיון בדרך זו אף אינה עולה בקנה אחד עם הדרישה בסעיף 8 לחוק, לפיה דיוני הוועדה יתקיימו בדלתיים סגורות.

7.

המדינה התנגדה לבקשה למתן צו ביניים, וטענה כי סיכויי העתירה להתקבל אינם גבוהים. בתוך כך, נטען כי לפי סד הזמנים הקבוע בחוק, על הוועדה להגיש את המלצותיה בעניין שינוי הצו לשר בחלוף 45 ימים ממועד מסירת ממצאי החקירה של הממונה, וזאת לאחר שניתנה הזדמנות למי שמעוניין בכך להשמיע את טענותיו בפניה. על כן, כך נטען, יש לקיים את הדיון במועד שנקבע. עוד טענה המדינה, כי אין בקיום הדיון בדרך שנקבעה כדי לפגוע בזכותה של המבקשת להעלות את טענותיה בעל-פה בפני הוועדה. עוד הוטעם, כי במידת הצורך תוכל המבקשת להעלות נתונים חסויים בדיון נפרד. אשר למאזן הנוחות, נטען כי הוא נוטה לטובת המדינה, וזאת בהתחשב בממצאי החקירה שערך הממונה המלמדים על כך שנגרמים נזקים לשוק המקומי.

8.

ביום 4.5.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו ביניים, בקבעו כי העתירה מכוונת להתערבות בסדרי הדיון של הוועדה, וכן כי סיכוייה להתקבל אינם גבוהים. עוד נקבע, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המדינה. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי שמיעת הטיעונים בדרך של היוועדות חזותית היא נדרשת בנסיבות העניין.

9.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי ביחס לקיום הדיון במתכונת של היוועדות חזותית, ללא נוכחות פיזית של הצדדים. לשיטתה של המבקשת, החלטה זו אינה עולה בקנה אחד עם הדרישה בחוק לפיה על הוועדה המייעצת להזמין את הצדדים שביקשו זאת להשמיע את טענותיהם לפניה, ואף פוגעת בזכותה להליך הוגן ובזכות הטיעון שלה. על כן, כך נטען, יש לדחות את מועד הדיון במספר שבועות. המבקשת מדגישה כי על מנת שניתן יהיה לקיים דיונים בדרך של היוועדות חזותית נדרשת הסדרה סטטוטורית. זאת, בפרט בהתחשב בכך שהסוגיה העומדת על הפרק היא רבת משמעות, שכן לפי ממצאיו של הממונה יש להעלות את היטל ההיצף בשיעור משמעותי ביותר.

10.

בתשובתה מיום 10.5.2020, אשר ניתנה בהתאם להחלטתי מיום 7.5.2020, טוענת המדינה כי דין הבקשה להידחות. לשיטת המדינה, אמנם לא הותקנו תקנות שעת חירום מיוחדות המסדירות את הנושא, אך קיום הישיבה במתכונת של היוועדות חזותית עולה בקנה אחד עם המגבלות הקבועות בתקנות שעת חירום (הגבלת מספר העובדים במקום עבודה לשם צמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש), התש"ף-2020. תקנות שעת חירום אלה, כך הוסבר, מורות למעסיקים – ובהם משרדי הממשלה – להימנע ממתן שירותים בנוכחות פיזית של המשתתפים ככל שניתן לעשות זאת בדרך אחרת. המדינה מוסיפה וטוענת כי גם לפי האמור בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה "כללים לגיבוש הסדרים דיגיטליים" הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 1.2500 (10.10.2019) יש לבחון כל מקרה לגופו ולפרש את החוק במתכונת המאפשרת ביצוע פעולות באופן אלקטרוני ככל שאפשרות זו אינה נשללת באופן מובהק. המדינה מוסיפה וטוענת כי קיים קושי בטענות המכוונות כלפי החלטה שטרם התקבלה. לבסוף, ולגוף הדברים, נטען כי העתירה כוונה להקפאת דיוני הוועדה למועד לא ידוע, בניגוד למועדים הקבועים בחוק ומבלי שהוצגו טעמים מיוחדים המצדיקים לחרוג מהם. בהמשך לכך, במישור מאזן הנוחות, המדינה טוענת כי בעוד שבמוקד הבקשה ניצבים האינטרסים הכלכליים הצרים של המבקשת, קבלת הבקשה צפויה לפגוע באינטרס הציבורי הרחב ובכלל זה בשוק המקומי ובתעשיית המלט בישראל.

11.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, הגם שהאמת ניתנת להיאמר שחלק מן הסוגיות שביסודה אינן פשוטות. החלטתי מבוססת בעיקרו של דבר על מאזן הנוחות. לכאורה, האינטרס הציבורי התומך בקיום הדיון במועדו הוא כבד משקל, ואילו המבקשת – ככל שיהיו לה טענות לגבי השפעת מתכונת ההליך על ההזדמנות להציג את עניינה באופן אפקטיבי – תוכל להציג טענות בעניין זה גם לאחר מעשה ולבקש כי תינתן לה ההזדמנות להשלים את הטיעון. מטעם זה, אינני נדרשת לקבוע מסמרות במחלוקת המשפטית שבין הצדדים, סוגיה שמעוררת שאלות מורכבות רבות. מחד גיסא, לכאורה יש טעם בפרשנות תכליתית המאפשרת לקרוא את חוקי המדינה באופן שמתאים אותם למציאות הטכנולוגית בת ימינו (השוו: דפנה ברק-ארז "המדינה האלקטרונית" אזרח-נתין-צרכן – משפט ושלטון במדינה משתנה 176 (2012)). מאידך גיסא, דומה שההמרה של טיעון בעל-פה בהיוועדות חזותית אינה המרה "רגילה". עיון בחוקי המדינה מלמד כי בהקשרים אחרים נושא זה דווקא זכה להסדרה מפורשת (ראו למשל בתקנות שעת חירום (דיון בבתי הדין לפי חוק הכניסה לישראל בשל התפשטות נגיף הקורונה), התש"ף-2020)). אף הדוגמאות המובאות בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה שנזכרה לעיל מתמקדות במצבים שבהם הדין מתייחס ל"כתב יד", ולאפשרות למצוא לו חלופה אלקטרונית (שם, בעמ' 12). מכל מקום, בשים לב לאמור בכל הנוגע למאזן הנוחות ולאפשרות להשלים טיעון אף בדיעבד, ככל שהדבר דרוש, אסתפק בדברים שאמרתי.

12.

טרם סיום יצוין כי המשיבה 2, נשר – מפעלי מלט ישראליים בע"מ, הגישה מיוזמתה תשובה לבקשה, ואולם לנוכח התוצאה אליה הגעתי לא ראיתי להידרש לטענותיה.

13.

סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא, נדחית גם הבקשה לצו ביניים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.