בר"מ 2887/10 יגאל בולקינד נ. עיריית ראשון לציון

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז (כב' השופט א' ש' שילה ) מתאריך 12.4.2010, שעניינו סירוב ליתן למבקשים סעדים זמניים במעמד צד אחד שעניינם נקיטת הליכי גבייה על-ידי המשיבות.

2.

המבקשים הם קשישים, שאינם בקו הבריאות, והם הבעלים הרשומים של מגרש מסוים בראשון לציון (להלן: המגרש ). בין בעלי הדין מתנהלים מזה זמן מגעים לגבי דרישות תשלום שונות של המשיבות, הקשורות במגרש. בתאריך 10.2.2010 הוציאו המשיבות למבקשים דרישה לתשלום ארנונה בגין המגרש בסכום של מעל שלושה מיליון ש"ח. ניסיונות של המבקשים לשכנע את המשיבות כי החבות לשאת בתשלומי הארנונה בסכום ניכר זה איננה חלה עליהם – לא צלחו, ובתאריך 28.3.2010, בערב חג הפסח, הגישו המבקשים עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים במחוז המכרז נגד דרישת התשלום. בגדרי העתירה ביקשו המבקשים כי יוצא צו ארעי במעמד צד, שעיקרו הוא כי בית המשפט יורה למשיבות להימנע מלנקוט בהליכי גבייה בגין הנכס.

3.

בית המשפט (כב' השופט א' ש' שילה ) קבע בהחלטתו מאותו יום כי אין לתת צו ביניים במעמד צד אחד: "לאחר שהמבקשים המתינו עם הגשת הבקשה עד עתה – ערב חג הפסח", וקבע כי המשיבות יגיבו עד לתאריך 11.4.2010, וכי דיון יתקיים בתאריך 14.4.2010 (להלן: ההחלטה הראשונה ). המבקשים לא עתרו למתן רשות ערעור על החלטה זו . המשיבות הגישו בקשה לדחיית מועד הדיון ולהארכת המועד לתגובה, והדיון נדחה לתאריך 21.4.2010 (להלן: ההחלטה השניה ) . בעקבות זאת הגישו המבקשים בתאריך 12.4.2010 בקשה לקביעת מועד דיון אחר, מן הטעם שבאי-כוחם צפוים לנסוע לחו"ל באותו מועד, וכן שבו ועתרו להקפאת הליכי הגבייה. בית המשפט הורה בהחלטתו מאותו יום על דחית מועד הדיון לתאריך 3.5.2010, ושב וקבע כי "לא ראיתי לעכב את הליכי הגביה בשלב זה" (להלן: ההחלטה השלישית ).

4.

המבקשים מיהרו והגישו היום בקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה השלישית. הם מציינים כי המשיבות הטילו בינתיים עיקולים שונים על נכסי המבקשים, לרבות על זכויותיהם במגרש. לשיטתם, יש להורות על ביטול העיקולים והקפאת הליכי הגבייה, ומלינים על סירוב בית המשפט הנכבד קמא לעשות כן. המבקשים סבורים, בתמצית, כי היה על בית המשפט להידרש למצבם האישי, כמו גם להיעדר חוקיות הדרישות לתשלום ארנונה, כפי הבנתם, ולהורות על עיכוב הליכי הגביה עד לדיון, שנקבע לתאריך 3.5.2010.

5.

דין הבקשה – להידחות . מבחינה פרוצדורלית, דין הבקשה להידחות כיוון שלמעשה היא מופנית כלפי ההחלטה הראשונה, שעליה לא השיגו המבקשים – סירובו של בית המשפט הנכבד קמא ליתן צו ארעי במעמד צד אחד. הבקשה, שבה ניתנה ההחלטה השלישית, היא למעשה מעין בקשה ל"עיון חוזר" בהחלטה ראשונה, ומשלא הציגו המבקשים כל טעם משפטי (דוגמת שינוי נסיבות ממשי) שיצדיק היעתרות לבקשה כזו (והדחיה הקלה במועד הדיון – לא די בה), ממילא גם דינה של בקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה את הבקשה ל"עיון חוזר" – להידחות.

6.

אף לגוף הענין, ואם נניח כי הבקשה מכוונת אף כנגד ההחלטה הראשונה, הרי שהבקשה עדיין איננה מגלה עילת התערבות. דומה כי המבקשים סבורים שהוצאת צו ארעי, במעמד צד אחד, המורה על עיכוב הליכי גביה עוד לפני שנשמעה עמדתה של הרשות – היא ענין אוטומטי, ולא זה המצב. משבחן בית המשפט האם יש הצדקה למתן צו שכזה (תוך שהוא משקלל אף את עיתוי הגשת הבקשה) והחליט להימנע מהוצאת הצו כל עוד לא נשמעה עמדת המשיבות ולא התקיים הדיון במעמד הצדדים – הרי שערכאת הערעור לא תטה להתערב בהחלטה מסוג זה. אוסיף, כי המבקשים לא הבהירו מהו הנזק המוחשי שעלול להיגרם להם מעצם הטלת העיקולים (וספק אם אלו ימומשו לפני מועד הדיון), וטענותיהם בענין זה היו כלליות ובלתי מפורטות.

7.

אבקש להידרש רק לטענה אחת של המבקשים, והיא – כי הטלת עיקול על חשבונותיהם עלולה למנוע מהם אפשרות לרכוש תרופות, או מצרכי מזון (סעיף 2.8 לבקשה). טענה זו נטענה אף היא בעלמא, כך שהיא לא יכולה היתה להוות בסיס לקבלת הבקשה לצו ארעי במעמד אחד. לא ברור גם כלל ועיקר שהליכי הגביה שננקטו, או יינקטו עד למועד הדיון בתאריך 3.5.2010, יוכלו להביא להתממשות חשש זה. עם זאת, מובן גם שאם נקיטת הליכי הגביה בידי המשיבות יביא להתממשות החשש האמור, או שיביא את המבקשים אל סיפו של נזק קונקרטי וברור מסוג זה, עוד קודם למועד הדיון – פתוחה בפניהם הדרך לעתור לבית המשפט לעניינים מינהליים על מנת לבקש עיון חוזר בהחלטתו שלא להעניק להם צו ארעי במעמד צד אחד, ובית המשפט הנכבד יוכל להידרש לבקשה כזו ולהחליט בה – כטוב בעיניו.

8.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית איפוא, בכפוף להערתי בסעיף 7 שלעיל. נוכח העובדה שלא נתבקשה תגובת המשיבות – אין צו להוצאות.