בר"מ 2893/18 צחור-צדק,חופש,חינוך ורווחה בירושלים נ. עיריית ירושלים

המבקשת הגישה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים שנסבה על כוונתה של עיריית ירושלים, היא המשיבה 1, להעביר כספים למימון אירוע שארגנה המשיבה 2 שהיה עתיד להתקיים (ובינתיים אכן התקיים) ביום 2.4. 20 18. בצד העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים שיאסור על העירייה להעביר את הכספים עד להכרעה בעתירה. לטענת המבקשת, האירוע הוא אירוע מפלגתי -פוליטי ועל כן

העירייה אינה רשאית להשתתף במימונו. טענה זו נסמכת , בין היתר , גם על פס קי דין קודמים שניתנו בשנים קודמות בנוגע לתקצובם של אירועים דומים שערכה המשיבה 2 (ראו עת"ם 11402-10-16

צחור - צדק, חופש, חינוך ורווחה בירושלים נ' עיריית ירושלים (18.2.2018);

עת"ם 28555-04-15 צחור - צדק, חופש, חינוך ורווחה בירושלים נ' עיריית ירושלים (26.7.2015)

(להלן: פסקי הדין הקודמים )). העירייה מצדה הצהירה כי האירוע יתקיים בהתאם לנוהל "פעולות משותפות" ובהתאם להנחיות שניתנו בפסקי הדין הקודמים. עוד הודיעה העירייה כי ניתנה הנחייה חד משמעית למארגני האירוע כי על האירוע לשאת אופי עירוני ודתי ולא פוליטי ולהיות פתוח לכל.

נוכח הצהרתה זו של העיירה קבע בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ע' שחם ) כי ספק אם ההליך מגלה סיכויים במידה המצדיקה את מתן הצו המבוקש. עוד נקבע כי גם בהיבט של מאזן הנוחות לא הוצגה תשתית לתמוך בטענה שלפיה אם יועברו הכספים למשיבה 2 לא ניתן יהיה לגבותם בחזרה ולכן לא נמצא כי מתן הצו דרוש כדי להבטיח מתן סעד אפקטיבי בעתירה. בנתון לאמור נקבע כי "מקבילית הכוחות" מובילה למסקנה כי אין מקום לצו הביניים המבוקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי שבצדה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים במעמד צד אחד וצו ארעי. המבקשת חזרה על טענותיה לפני בית משפט קמא בכל האמור בסיכויי העתירה ומאזן הנוחות וטענה כי ככל שיועברו הכספים לא ניתן יהיה לגבותם חזרה ותסוכל מטרת העתירה.

ביום 11.4.2018 ניתן צו ארעי האוסר על העברת הכספים עד להחלטה אחרת והתבקשה תגובת המשיבות.

בתשובותיהן מתנגדות המשיבות לקבלת הבקשה וטוענות כי יש להשאיר את החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים על כנה, מנימוקיה. העירייה מדגישה כי האירוע שהתקיים נערך בהתאם לנוהל "פעילות משותפת" ועל פי דין, נשא אופי דתי- תרבותי ולא פוליטי, והתקיים תוך הקפדה על קיום ההנחיות שניתנו בפסקי הדין הקודמים. עוד נטען כי אם בסופו של דבר תתקבל העתירה העירייה מתחייבת ליזום את כל המהלכים הדרושים, לרבות נקיטת הליכים משפטיים, כדי להשיב את הכספים לקופתה.

המשיבה 2 מציינת אף היא כי האירוע שהתקיים לא נשא אופי פוליטי אלא היה אירוע תרבותי דתי שנערך בהתאם לנוהל האמור ובכפוף לכל ההנחיות המשפטיות שניתנו עקב אירועי השנים הקודמות. זאת ועוד, המשיבה 2 מבהירה כי אם בסופו של דבר "ייקבע על ידי בית המשפט הנכבד כי יש מניעה כלשהי להעברת הכספים על ידי המשיבה 1 (טענה המוכחשת מכל וכל), המשיבה 2 מתחייבת להשיבם לידי המשיבה 1 בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד".

שקלתי את טיעוני הצדדים. כידוע, אבן הבוחן המרכזית בגדר שיקולי בית המשפט בבקשה למתן צו ביניים היא מאזן הנוחות. נוכח הצהרות המשיבות כמבואר לעיל, לא נמצאה עילה להתערב בהחלטת הערכאה הראשונה שלפיה לא תהיה מניעה ממתן סעד אפקטיבי למבקשת, ככל שתמצא עילה לכך, גם בלא שיינתן צו ביניים (ראו גם בר"ם 7979/16 צחור - צדק, חינוך, חופש ורווחה בירושלים נ' עיריית ירושלים

(18.10.2016)). לפיכך, ואף מבלי להידרש לשאלת סיכויי העתירה, דין הבקשה להידחות.

אני דוחה אפוא את הבקשה למתן רשות ערעור ומאליה מתייתרת הבקשה למתן צו ביניים. הצו הארעי בטל בזאת.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.