בבית המשפט העליון
בר"ם 2911/16
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
מדינת ישראל – רשות המיסים
נ
ג
ד
המשיב:
רו"ח עופר מינרב
בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.3.2016 ומיום 6.4.2016 בת"מ 115/07 שניתנו על-ידי כבוד השופטת י' שיצר
בשם המבקשת: עו"ד יורם הירשברג
בשם המשיב: עו"ד סביר רבין
פסק-דין
1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 8.3.2016 ומיום 6.4.2016 (ת"מ 115/07, השופטת י' שיצר ). בהחלטותיו אלה דחה בית המשפט המחוזי בקשות להארכת המועד לביצוע פסק דינו המשלים מיום 5.1.2016.
רקע והליכים קודמים
2.בשנת 2007 הגיש המשיב תובענה מנהלית כנגד המבקשת, רשות המיסים (להלן: הרשות ), וזו אושרה בסופו של דבר כתובענה ייצוגית (להלן: התובענה ). התובענה נסבה על גביית תשלומים שלא כדין ממייצגי נישומים (רואי חשבון, עורכי דין ויועצי מס) בגין התחברות ושימוש במערכת שירות עיבודים ממוכנים (להלן: מערכת שע"מ או שע"מ ).
3.ביום 11.8.2015 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין חלקי, ובו קיבל את עיקר התובענה. בית המשפט המחוזי הורה לרשות להשיב לחברי הקבוצה סך של כ-40 מיליון שקלים. להשלמת התמונה יוער כי על פסק הדין החלקי הגישו שני הצדדים ערעורים, שעניינם בין היתר תקופת ההשבה. יחד עם זאת, קיים סכום של 20 מיליון שקלים אשר לגביו אין מחלוקת כי על הרשות להשיבו לחברי הקבוצה. המחלוקת שבפנינו נוגעת לאופן ולמועד ביצוע ההשבה באשר לסכום זה.
4.ביום 5.1.2016 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין משלים בתובענה, שכלל הוראות באשר לאופן ביצוע ההשבה, לשיעור הגמול לתובע הייצוגי ולשכר הטרחה של בא-כוחו. בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי על הרשות להשיב בעין לחברי הקבוצה את הסכומים שנגבו שלא כדין, וכי נוכח חלוף הזמן, יש לקבוע פרוצדורת השבה "מעשית ותכליתית". בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי על הרשות לפרסם תוך 120 ימים הודעה בעיתונות על עיקרי פסק הדין ועל אפשרויות ההשבה של הסכומים ששולמו, כך שזו תכלול בין היתר את כתובת אתר האינטרנט של הרשות. באתר, כך נקבע, תופיע הפניה לטופס בקשת השבה שניתן יהיה למלא באופן מקוון או לשלוח בדואר רשום. השבת הכספים לפונים תיעשה תוך 45 ימים מכל פניה שתתקבל, ובלבד שזו תגיע תוך שנתיים מהפרסום האחרון בעניין.
5.ביום 21.2.2016, כחודש וחצי לאחר מתן פסק הדין המשלים, הגישה הרשות לבית המשפט המחוזי בקשה למתן ארכה לביצועו של פסק הדין, כך שהמועד לפרסום המודעות בעיתונות ולהפעלתו של מערך ההשבה המקוון יידחה ליום 8.8.2016. בבקשה עמדה הרשות על כך שלצורך ביצוע ההשבה באופן שנקבע בפסק הדין המשלים היא נדרשת להקים מערכת ממוחשבת ייעודית אשר פיתוחה מורכב, ועל כן היא נזקקת לארכה. המשיב התנגד לבקשה, והדגיש כי בית המשפט העניק לרשות זמן מספק להתארגנות וכי בקשתה להארכת מועד היא בגדר "גרירת רגליים". ביום 8.3.2016 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בהחלטה קצרה שבה נכתב "ההחלטה נדחית".
6.ביום 5.4.2016 הגישה הרשות בקשה לעיון נוסף בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה להארכת מועד. בבקשה זו שבה הרשות והדגישה כי השבת התשלומים לציבור המייצגים היא תהליך מורכב הכולל קליטת פניות וביצוע חישובים בעניינם של יותר מ-1,800 מייצגים, מלאכה שחייבת להתבצע באופן ההולם את סדרי המינהל הקיימים, תוך שימוש מתאים במערכות ממוחשבות אשר אינן מוכנות בשלב זה להפעלה. הרשות הוסיפה כי היא אף בחנה אפשרות לבצע את מנגנון ההשבה באופן ידני בלבד, אך מצאה כי זהו פתרון שלא מאפשר בקרה ופיקוח הולמים מצד החשבות של הרשות. לבסוף, ציינה הרשות כי פרק הזמן הנוסף שהיא מבקשת, עד ליום 8.8.2016, הוא פרק הזמן המינימלי הנדרש לשם השלמת ההכנות הנדרשות לצורך יישום פסק הדין. בקשה זו נתמכה בתצהירו של חשב הרשות. המשיב התנגד אף לבקשה זו.
7.בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה של הרשות לעיון חוזר בהחלטתו הקודמת, בקבעו כך: "לא מובן לי מדוע לא ניתן לפעול דרך מערכת שע"מ הקיימת, שדרכה נגבו הסכומים. את הבקרה ניתן יהיה להתקין אח"כ לתוך מערכת שע"מ".
בקשת רשות הערעור והתשובה לה
8.הבקשה דנן נסבה על החלטותיו של בית המשפט המחוזי שלא לדחות את מועד הביצוע של פסק הדין. בבקשתה חוזרת הרשות, בעיקרו של דבר, על הטיעונים שהעלתה בבקשות הקודמות שהגישה. הרשות מדגישה כי פסק הדין מחייב אותה להשיב סך של למעלה מ-20 מיליון שקלים בדרך שאינה אפשרית מבחינתה באופן מידי, וכי יש בכך כדי להשפיע באופן מהותי על זכויותיה.
9.ביום 20.4.2016 הוריתי על הגשת תשובה לבקשת רשות הערעור, וזו הוגשה על ידי המשיב ביום 21.4.2016. לשיטת המשיב, הבקשה דנן מבטאת את התנהלותה הבעייתית, כך לטענתו, של הרשות, אשר באה לידי ביטוי לכל אורכו של ההליך. בהקשר זה, המשיב סומך את ידיו על פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי, שנדרש לאי-עמידתה של הרשות במועדים דיוניים שונים לאורך ההליך. המשיב מדגיש כי האחריות לכך שמערכת המחשוב הנדרשת להשבת הכספים אינה מוכנה להפעלה רובצת לפתחה של הרשות בלבד, שכן כבר בחודש אוגוסט 2015 היו בפני הרשות כל העובדות המחייבות אותה להתחיל בהתארגנות להשבת הכספים. הרשות המתינה, כך נטען, "עד לרגע האחרון" על מנת להלין על פרק הזמן שניתן לה לביצוע פסק הדין.
10.זאת ועוד, המשיב מצביע על כך שהרשות ציינה בבקשתה להארכת מועד לבית המשפט המחוזי כי ייתכן ותידרש לה ארכה נוספת. זוהי, לשיטתו, עדות נוספת ל"גרירת הרגליים" מצדה של הרשות, אשר מצדיקה את דחיית הבקשה דנן. המשיב מוסיף ומזכיר כי התובענה הייצוגית מתנהלת מאז חודש פברואר 2007, וכי לכל אורכה של תקופה זו ממתינים חברי הקבוצה לכספם, שכאמור נגבה מהם שלא כדין. על כן, המשיב טוען כי חשוב להבטיח שההשבה תחל במועד קרוב ככל האפשר ותהא יעילה ועניינית, כמצופה מרשות ציבורית.
11.לבסוף מבקש המשיב כי אם חרף טענותיו האמורות תינתן לרשות ארכה מטעמים מעשיים, הרי שיש להשית לשיטתו הוצאות משפט משמעותיות על הרשות, לקצוב תקופת ארכה קצרה מהמבוקש ולהורות כי ארכה נוספת ליישום פסק הדין המשלים לא תינתן.
דיון והכרעה
12.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ובשים לב להסכמתו של המשיב לכך, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. כמו כן, אני סבורה שדין הערעור להתקבל.
13.הערעור מכוון להפעלת סמכותו הטבועה של בית המשפט להארכת מועד ביצועו של פסק דין. כידוע, סמכות זו תופעל במשורה ובמקרים חריגים בהם הארכת המועד נחוצה כדי למנוע אי-צדק, וכאשר אי ביצוע פסק הדין נובע מסיבות שלא הייתה למבקש שליטה עליהן (ראו: ב"ש 79/82 ישראל ארגמן חברה לבנין בע"מ נ' ברנפלד , פ"ד לו(2) 362, 363 (1982); רע"א 3418/13 קבוצת בראל-תדמור בע"מ נ' בן פורת , פסקה 11 ( 12.2.2014)). אמת מידה מצמצמת זו חלה אף בתחום המינהלי, תוך התחשבות בשיקולים הייחודיים למישור המשפט הציבורי (ראו: בר"ם 10823/07 נור סטאר בע"מ נ' עמותת "פעולה ירוקה" , פסקה 12 (30.12.2007) (להלן: עניין נור סטאר ); בר"ם 8002/14 עיריית קריית אתא נ' אגודת הגליל – האגודה הערבית הארצית למחקר , פסקה 14 (25.12.2014)).
14.הרשות לא טענה כי ייגרם לה עוול, אלא התמקדה כאמור בקשיים המעשיים שעמם היא צריכה להתמודד. כך, לטענתה, פיתוח המערכת הממוחשבת להשבת הכספים "אינה אפשרית" בסד הזמנים שקצב בית המשפט המחוזי. מחד גיסא, אני סבורה כי מדובר במקרה גבולי ביותר, שבו קשה לומר כי השיקולים והתנאים אשר מצדיקים את דחיית המועד שנקבע בפסק הדין, כפי שנקבעו בפסיקה, מתקיימים במובהק. מאידך גיסא, דומה כי האינטרס הציבורי בענייננו מחייב מתן סעד, כפי שיפורט להלן.
15.ראשיתו של תיק זה בשנת 2007. פסק הדין החלקי אשר קיבל את התובענה ניתן כאמור בחודש אוגוסט 2015, ופסק הדין המשלים ניתן בחודש ינואר 2016. בין לבין חלפו חודשים ארוכים אשר היו נתונים לרשות לשם התארגנות והקמת מערך מתאים להשבת הכספים. הרשות הגישה לראשונה בקשה להארכת מועד בסוף חודש פברואר 2016, ולאחר שנדחתה המתינה הרשות למעלה מחודש על מנת להגיש בקשה לעיון חוזר. בשלב זה, כלל לא ברור מה היו הצעדים בהם נקטה על מנת לקדם את הקמת המערך המקוון ומהם הצעדים שעוד נותרו להשלמתו, והאם אכן אי-עמידתה בסד הזמנים שהקצה בית המשפט המחוזי נובע מסיבות שלא הייתה לה שליטה בהן.
16.לא למותר לחזור ולהזכיר את דבריו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו המשלים באשר להתנהלותה של הרשות (שם, בפסקה 10). בית המשפט המחוזי ציין כי מאז מתן פסק הדין החלקי, הרשות לא עמדה במועדי ההגשה שנקבעו לה במסגרת ההליך, בניגוד להוראות שנתן בית המשפט ולעתים מבלי שביקשה קודם לכן הארכת מועד. על רקע זה, ניתן להבין את אי הנחת שחש בית המשפט המחוזי לנוכח בקשות הרשות להאריך את התקופה שהוקצתה לביצוע פסק הדין.
17.יחד עם זאת, קיימים שיקולים נכבדים השוקלים גם לכיוון האחר. ראשית, חרף אי-הנחת מהתמשכות הטיפול בנושא על-ידי הרשות, ברי כי נודעת חשיבות עליונה לכך שהשבת כספים על-ידי רשות ציבורית תיעשה באופן שאכן יבטיח מעקב מתאים, מטעמים של שמירה על התקציב הציבורי, כמו גם טעמים שעניינם שמירה על טוהר המידות. העמידה על החזר באמצעות מערכת ממוחשבת, ולא באופן ידני, קשורה בכך. שנית, חשוב להבטיח כי לאחר שיחל תהליך ההשבה הוא ימשיך ללא קשיים ומבלי שייקטע בשל קשיים שיתגלו במהלכו, על מנת להביא לסיום המחלוקת הארוכה ולהשיב לחברי הקבוצה את שנגבה מהם שלא כדין.
18.לפיכך, חרף העובדה שטיעוניה של הרשות הם גבוליים במקרה זה, ובשים לב לאינטרס הציבורי הגלום בקיומה של השבה יעילה, הוגנת ומפוקחת כדבעי, מצאתי לנכון לקבל את הערעור במובן זה שתינתן לרשות הארכה המבוקשת, עד ליום 8.8.2016, לביצוע מלא של פסק הדין המשלים באשר לאופן ההשבה.
19.אין בתוצאה שהגעתי אליה כדי לגרוע מכך שראוי היה להימנע מהגעה למצב זה. האחריות לכך רובצת כאמור לפתחה של הרשות – לא כל שכן כשענייננו ברשות ציבורית אשר אינה חולקת על הצורך לקיים את הוראות פסק הדין בהקדם האפשרי (ראו והשוו: עניין נור סטאר , בפסקאות 15-14). על כן, חרף התוצאה שאליה הגעתי, יש מקום לחייב את הרשות בהוצאות משפט (ראו: רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ , פסקה 13 (12.1.2010)). כמו כן, יוער כי מוטב יהיה אם הרשות תנצל היטב את הארכה שניתנת לה בזאת, ותימנע מהגשת בקשה נוספת למתן ארכה.
20.סוף דבר: הערעור מתקבל. לרשות ניתנת ארכה לביצוע פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי, עד ליום 8.8.2016. הרשות תישא בהוצאותיו של המשיב בסך 5,000 שקלים.
ניתן היום, י"ז
בניסן התשע"ו (25.4.2016).
ש
ו פ ט ת