בר"מ 2917/21 ועדה מקומית לתכנון ובניה רמת השרון נ. אילן שוורץ

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 25.4.2021 (עת"ם 50635-01-21, השופטת ה' עובדיה ). בית המשפט המחוזי קיבל בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו מיום 18.4.2021, שהוגשה על-ידי המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים ).

2.

מקורו של ההליך בהחלטתן של המבקשות, הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון, רשות הרישוי המקומית רמת השרון ועיריית רמת השרון בעניין מתן היתר בניה להקמת בית ספר יסודי במקרקעין בעיר רמת השרון, שכיום נטועה בהם חורשה (להלן בהתאמה:

המקרקעין ו- העיר ). בתמצית יצוין, כי המשיבים, תושבי העיר, הגישו ערר כנגד ההחלטה למשיבה 4, ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה תל אביב-יפו (להלן: ועדת הערר ). בעקבות דחיית הערר הם הוסיפו ופנו לבית המשפט המחוזי. ביום 18.4.2021 נתן כאמור בית המשפט המחוזי את פסק דינו שבו קבע כי לא נפלה בהחלטתה של ועדת הערר פגם המצדיק את התערבותו.

3.

בסמוך לאחר מתן פסק הדין הגישו המשיבים בקשה לעכב את ביצועו "עד למתן פסק דין בערעור אשר בכוונת העותרים [המשיבים] להגיש". בבקשה צוין כי קיים חשש כבד ומוחשי לפיו אם לא יינתן צו עיכוב ביצוע, המבקשות יפעלו באופן מיידי לכריתת העצים בחורשה, באופן שעשוי לייתר את הדיון בערעור.

4.

כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והורה על עיכוב ביצוע של פסק דינו עד להגשת הערעור עליו, עד לחלוף המועד להגשתו על-פי דין, או עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית משפט זה, לפי המוקדם. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי שיקולים של מאזן הנוחות מכריעים את הכף לטובת קבלת הבקשה, שכן אם ייכרתו העצים שבמחלוקת והבניה תחל – תסוכל תכלית הערעור. בית המשפט המחוזי ציין כי הוא אינו מתעלם מכך שהחלטה זו מובילה בהכרח לעיכוב הבניה בפועל באופן שמשפיע על האינטרס הציבורי של תלמידי העיר.

5.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי להורות על

עיכוב הביצוע. לטענת המבקשות, עיכוב ביצועו של פסק הדין יידחה את מימוש הפעולות הדרושות להקמת בית ספר יסודי נוסף, תוך פגיעה בתלמידי העיר ובהוריהם. המבקשות מדגישות כי טענות המשיבים, לרבות בעניין כריתת העצים, נבחנו לעומקן על-ידי מכלול הגורמים המקצועיים ונדחו. המבקשות מדגישות עוד כי לאורך ההליך ניתנו צווים שיפוטיים המעכבים את הבינוי במקרקעין וטוענות כי כעת משניתן פסק דין לזכותן, אין עוד הצדקה להמשך העיכוב. באשר למאזן הנוחות, טוענות המבקשות כי אין למשיבים או לכל אדם אחר זכות מוקנית בכך שהחורשה תיוותר במצבה הנוכחי, ומדגישות כי ייעודם של המקרקעין שונה ל"מבנה ציבור" עוד בשנת 1971. עוד טוענות המבקשות כי ניתן יהיה לשוב ולשתול במקום עצים, גם בוגרים, ואף לשקם את החורשה בדיעבד, אם יתקבלו טענות המשיבים בערעור. לחלופין, המבקשות טוענות כי יש מקום להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת ערבויות להבטחת הנזקים שייגרמו להן, וכן בקציבת מועד קרוב להגשת הערעור.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, מצאתי כי דינה להידחות מבלי להידרש לתשובה. אכן, על הכף מונחים אינטרסים כבדי משקל, בהתחשב באינטרס הציבורי בהקמת בית ספר חדש. יחד עם זאת, החלטתו של בית המשפט המחוזי היא מוגבלת בהיקפה. המדובר בעיכוב ביצוע של פסק הדין עד להגשת ערעור לבית משפט זה בלבד, עניין שקבוע לו מועד קרוב יחסית בדין (והדברים אמורים גם בשים לב לכך שכבר חלפו בינתיים 10 ימים מאז ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי). בית המשפט המחוזי אף הדגיש כי ככל שהערעור לא יוגש במועד הקבוע לכך – יפקע עיכוב הביצוע. במובן זה, ובהתחשב בכך שעקירת העצים בחורשה תוביל לשינוי המצב הקיים ועשויה להשפיע על הדיון בערעור – איני סבורה כי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נפל פגם המצדיק התערבות במסגרת הדיונית של בקשת רשות ערעור.

7.

לא למותר לציין, כי ככל שערעור לבית משפט זה אכן יוגש על-ידי המשיבים, ויתבקש על-ידם המשך עיכוב הביצוע לתקופה ארוכה יותר, יוכלו המבקשות להעלות את מכלול טענותיהן בעניין, ואין בהחלטתי זו כדי לנקוט כל עמדה ביחס לכך.

8.

אשר על כן: הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.