פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם 298/04
- א'
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקש:
CHEN XIANFA
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. הממונה על ביקורת הגבולות
3. בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא
כדין
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא מיום 11.1.04 שניתנה על ידי
כבוד השופט נ' ישעיה
בשם המבקש: עו"ד דוד
אנג'ל
החלטה
1.בשעה 19:45 לערך התקבלה בלשכתי בקשה זו למתן רשות ערעור מינהלי שעניינה הרחקתו הצפויה של המבקש מהארץ הלילה.
2.הבקשה הוגשה ברישול ורק על-פי פנייה טלפונית מלשכתי הועבר אליי העתק העתירה נשוא החלטתו של בית המשפט המחוזי. העתירה המנהלית הובאה לפני השופט נ' ישעיה כשופט תורן בשעה 18:00 הערב. השופט ישעיה ציין בהחלטה על גבי העתירה: "לא ברור מדוע המתין העותר עד היום – מספר שעות לפני הרחקתו – בהגשת הבקשה מה עוד שהוא נעצר על ידי משטרת ההגירה כבר ב-24.12.03. בנסיבות אלה ובשל הסיכויים הקלושים לזכות בעתירה גופה – אני דוחה את הבקשה".
3.לא צוין בבקשה שלפניי כי במקביל לפנייה שנעשתה לשופט ישעיה הועברה העתירה לפרקליטות, כפי שצריך היה לעשות.
4.גם בבקשה שלפניי אין הסבר המניח את הדעת מדוע המתין בא-כוח המבקש עם העתירה המנהלית והבקשה שלפניי עד הערב. התצהיר המצורף לעתירה המנהלית ולבקשה שלפניי נחתם עוד ב- 28.12.03. בא-כוח המבקש מציין אמנם כי הפרקליטות מבקשת לפנות ב"הליך מוקדם" אך לא צוין כי במקרה קונקרטי זה הייתה פנייה מעין זו. מתגובת הפרקליטות שהגיעה בשעה 21:15 עולה, כי בית הדין למשמורת דן עוד ב-31.12.03 בעניינו של המבקש.
5.אך מעבר לעניין השיהוי, העיקר לענייננו הוא, כי בתצהיר שצורף לעתירה המנהלית ולבקשה שלפני הוצהר כי המבקש הגיע לישראל ב-7.12.2001 באשרת עבודה. מוצהר באופן סתמי ביותר כי בהגיעו לישראל (קרי – לפני כשנתיים ), נתברר למבקש כי אין לו כל מעסיק וכי "למעשה נזרקתי לרחוב בלא אפשרות לפרנס את עצמי כפי שהובטח לי". אין שום הסבר בתצהיר מי היה המעביד הפוטנציאלי או מה עשה המבקש במשך שנתיים כדי להסדיר את מעמדו.
6.את השקפתי בעניין הרחקת עובדים זרים ביטאתי בהרחבה בעת"מ 760/02 של בית המשפט המחוזי בירושלים יחד עם סגן הנשיא מ' ארד והשופטת י' צור. הדברים צוטטו על ידי המבקש. ואולם, בין מה שנאמר שם לבין ענייננו – רב המרחק. על-פי הנתונים הדלים שבפניי, איני רואה בנסיבותיו של עניין זה, לכאורה, סיכויים לקבלת הבקשה. המבקש שוהה בישראל שנתיים שלא כדין, ואין הצדקה לעכב את ההרחקה. ועוד: מתגובת הפרקליטות עולה כי נמצאים בארץ בתחום הבניין עובדים זרים הרבה מעבר לנדרש, כך שאין סיכוי ל"ניוד".
7.בשולי הדברים: לא מן המותר להעיר, כי הגשת עתירות ובקשות רשות ערעור מינהלי בלי שיתוף פרקליטות המדינה או המחוז, לפי העניין, איננה נאותה. על פי הוראתי העביר בא-כוח המבקש את הבקשה לפרקליטות המדינה, וזו אכן מסרה תגובה בשעה 21:15. אילו העביר המבקש את עתירתו המקורית לפרקליטות, (וכאמור אין טענה שכך נעשה), הייתה הפרקליטות בתמונה זה מכבר.
8.סוף דבר – הבקשה לוקה בשיהוי, והעתירה המנהלית לקתה בשיהוי. מה שחשוב מכל אלה, הוא שלכאורה אין העתירה והבקשה מגלות עילה.
9.על כן דוחה אני את הבקשה לצו ביניים.
10.העתק יועבר בפקסימיליה לעו"ד אנג'ל ולפרקליטות.
ניתנה היום, י"ז בטבת תשס"ד
(11.1.2004).
ש
ו פ ט ת