בר"מ 3010-23 בר"מ 3010-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 10.2.2023 (עמ"ן 27341-03-22, סגן הנשיא ר' סוקול). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית עכו (להלן בהתאמה: ועדת הערר ו-העירייה) מיום 30.1.2022.

2.עניינו של ההליך שבפני בחיובי ארנונה שהוטלו על המבקשת, חברה מסחרית המחזיקה ב-18 יחידות מסחר המצויות בעיר העתיקה בעכו וידועות בתור "הבזאר הטורקי". בתמצית יצוין כי במשך שנים המבקשת חויבה בתשלומי ארנונה בהתאם לשטחים שנקבעו בתשריטי מדידה שהוכנו על-ידה לצורך החכרתן של היחידות ואשר הוגשו לעירייה. בהמשך לכך, בשנת 2017 ביצעה העירייה מדידת שטחים במקום באמצעות חברה חיצונית שערכה תצלומי אוויר (להלן: חברת המדידה החיצונית). על סמך תוצאות המדידה עדכנה העירייה את רישומיה ביחס לשטחי היחידות ושלחה למבקשת דרישת תשלום מתוקנת.

3.המבקשת הגישה השגה על כך וטענה כי שטח היחידות קטן יותר. ההשגה נדחתה על-ידי מנהל הארנונה בעירייה, ובהמשך לכך המבקשת הגישה ערר על החלטתו. אף ועדת הערר דחתה את טענות המבקשת בקבעה כי המבקשת לא עמדה בנטל להרים ספק ביחס לנכונות המדידה שבוצעה מטעם העירייה. ועדת הערר הוסיפה והבהירה כי המדידה שבוצעה מטעמה של המבקשת לא נערכה לצרכי ארנונה ולא בוצעה בהתאם להוראות צו הארנונה בעניין, בפרט משום שזאת לא הביאה בחשבון את שטחם של קירות החוץ של המבנים.

4.ביום 13.3.2022 המבקשת הגישה ערעור על החלטתה של ועדת הערר. בעיקרו של דבר, המבקשת הלינה על כך שאומצו תוצאות המדידה של העירייה, אף שבמשך שנים החיוב נעשה על-פי המדידה הקודמת. המבקשת הוסיפה וטענה כי נוכח השינוי שבוצע במדידת השטח ובהתחשב בכך שהמדידה העדכנית נערכה על-ידי חברת מדידה חיצונית, אין מקום לאפשר לעירייה ליהנות מחזקת התקינות המנהלית. המבקשת הוסיפה והטעימה כי הנכסים בעיר העתיקה בעכו נבנו עם קירות עבים במיוחד, ועל כן שיטת המדידה של העירייה, אשר כאמור כוללת את שטחי הקירות, מפלה בין בעלי נכסים בעיר העתיקה לבין בעלי נכסים אחרים בעיר. מנגד, העירייה טענה בתגובה כי המבקשת לא הציגה חוות דעת נגדית או תשריטי מדידה עדכניים מטעמה להוכחת טענותיה, וכי די בכך כדי לדחות את הערעור.

5.בפסק הדין הנזכר בפתח הדברים דחה בית המשפט המחוזי את הערעור בקבעו כי לא נפל בהחלטתה של ועדת הערר פגם מהותי המצדיק התערבות בשיקול דעתה המקצועי. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי הבהיר כי החלטת ועדת הערר אינה נסמכת על חזקת התקינות המנהלית לבדה, אלא על תוצאות מדידה שהוצגו על-ידי העירייה, בעוד המבקשת לא סיפקה כל ראיה שיש בה כדי לסתור את נכונותן. לבסוף, באשר לטענותיה של המבקשת ביחס לכך ששיטת המדידה מובילה לתוצאה מפלה, בית המשפט המחוזי קבע כי יש להעלות טענות מסוג זה במסגרת תקיפה ישירה של צווי הארנונה.

6.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשת, עניינה מעורר שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מן המקרה הקונקרטי ונסבות על החובות המוטלות הן על העירייה והן על הנישום בעת שנעשה עדכון מדידה. כמו כן, המבקשת שבה בבקשה על השגותיה ביחס למשקל שיש ליתן לחזקת התקינות המנהלית במקרה הנוכחי.

7.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה. המקרה דנן אינו עומד באמת המידה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמעוגנת בתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וחלה במקרה זה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. חרף ניסיונה של המבקשת לשוות נופך עקרוני לבקשתה, למעשה מדובר במחלוקת עובדתית ביחס למדידת שטחי הנכסים אשר נבחנה על-ידי הגורמים המוסמכים והמומחים בעניין – תחילה מנהל הארנונה, ובהמשך לכך ועדת הערר. טענותיה של המבקשת זכו להתייחסות על-ידי הערכאות הקודמות ולא מצאתי כי נפל פגם בהכרעותיהן או כי דחיית הבקשה עשויה לגרום למבקשת עיוות דין באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

8.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.