פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
3033/17
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשות:
1.
הסיירים (אספקת דלק ומזון)
2. רינה חבקין
נ ג ד
המשיבות:
1.
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חולון
2. מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל
בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק
דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום
8.3.2017 בעמ"ן 29212-06-16 שניתן על-ידי כבוד השופטת צ' צפת
בשם המבקשות: עו"ד
אמיר כספרי, עו"ד משה אשכנזי,
עו"ד ברק ליפשיץ
בשם המשיבה 1: עו"ד
יוסף פרוכטמן
בשם המשיבה 2: עו"ד
דרור נאור, עו"ד צבי הר נבו
החלטה
1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 6.3.2017 (עמ"ן 29212-06-16, השופטת צ' צפת ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשות על החלטתה של ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה במחוז תל אביב (להלן: ועדת הערר ) מיום 17.4.2016 (תיק ערר 95189/07).
2.המבקשות, חברת הסיירים (אספקת דלק ומזון) בע"מ והגב' רינה חבקין, היו במועד הקובע בעלות הזכויות במקרקעין שעליהם פועלת תחנת הדלק "הסיירים" (להלן: תחנת הדלק ). תחנת הדלק ממוקמת בצדו של כביש מספר 4 והגישה אליה אפשרית לכלי רכב הנוסעים לכיוון דרום, וכן לאלה שעושים את דרכם מאזור התעשייה של העיר חולון לכביש מספר 4 על דרך בבעלות פרטית (להלן: דרך השירות ).
3.ברקעה של הבקשה הנוכחית עומד אישורה של תכנית ח/490 (להלן: התכנית ), שמטרותיה הן, בין היתר, יצירת חיבור ישיר בין העיר חולון לבין כביש מספר 4. במסגרת יישום התכנית בוטלה הגישה לתחנת הדלק מדרך השירות, וממילא במישרין מהעיר חולון.
4.המבקשות ניסו להתנגד לתכנית בפני מוסדות התכנון הרלוונטיים, ואף הגישו עתירה מינהלית בעניין (עת"ם (ת"א) 1925/03, השופטת ש' גדות ), אך ללא הצלחה.
5.בהמשך, המבקשות הגישו תביעת פיצויים מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ) לוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון (להלן: הוועדה המקומית ), המשיבה 1. תביעתן התבססה על שני ראשי נזק – הפגיעה בגין ביטולה של דרך השירות, וכן פגיעה נוספת הנובעת מהשינוי של נקודת החיבור בין כביש מספר 44 לכביש מספר 4 באופן שמביא, כך נטען, לדילול התנועה בכביש מספר 4 במקטע שממנו ניתן להיכנס לתחנת הדלק (להלן:
שינוי נקודת החיבור ). ביום 29.3.2007 דחתה הוועדה המקומית את התביעה.
6.המבקשות הגישו ערר על החלטת הוועדה המקומית, אך זה נדחה על-ידי ועדת הערר. באשר לביטולה של דרך השירות, נקבע כי דרך השירות לא אושרה באופן סטטוטורי ערב כניסתה של התכנית לתוקף ולפיכך המבקשות אינן יכולות לטעון לקיומו של נזק בגין ביטולה. כמו כן, ועדת הערר ציינה כי המבקשות היו מודעות לכך שדרך השירות הוקמה באופן ארעי בלבד, ואף התחייבו כי לא תהיה להן כל תביעה כלפי עיריית חולון אם זו תורה על ביטולה. בנוסף, נקבע כי אפילו הייתה מתקבלת טענת המבקשות כי דרך השירות היא דרך סטטוטורית הרי שתכנית אחרת – תכנית מתאר מקומית מספר ח/1/152 משנת 1977 – הגדירה כי קצותיה של דרך השירות מסומנות לביטול, ועל כן לא ניתן להגיד שהתכנית דנן היא זו שניתקה את התחנה מהעיר חולון. באשר לשינוי של נקודת החיבור (בין כביש מספר 44 לכביש מספר 4), נקבע כי גם שינוי זה הוא תולדה של הסדרים המעוגנים בתוכניות אחרות, שכן המחלף בין הכבישים נמצא מחוץ לגבולות "הקו הכחול" של התכנית. בהמשך לכך, נקבע כי אף אם נקודת החיבור בין הכבישים הייתה בתוך גבולות התכנית, לא היה בכך כדי לסייע למבקשות משום שאין בשינוי מיקומה של נקודת חיבור בין כבישים כדי להוליד עילת פיצוי.
7.ערעורן של המבקשות על החלטתה של ועדת הערר נדחה אף הוא על-ידי בית המשפט המחוזי. בפסק דינו אימץ בית המשפט המחוזי את הממצאים העובדתיים של ועדת הערר, וכן ציין כי אף המבקשות לא חלקו על כך שדרך השירות לא קיבלה בעבר כל תוקף סטטוטורי. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את טענתן של המבקשות לפיה יש להכיר בפגיעה שנגרמה להן אף בהיעדר עיגון סטטוטורי לדרך השירות לנוכח הנסיבות הייחודיות של המקרה. בנוסף, בית המשפט המחוזי אישר כי נקודת החיבור בין כביש מספר 44 לכביש מספר 4 נמצאת מחוץ לגבולות הקו הכחול של התכנית.
8.בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשות טוענות כי בקשתן מעלה שאלות משפטיות בעלות חשיבות ציבורית, החורגות מעניינן באשר לזכות לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. באשר לביטול דרך השירות, המבקשות טוענות כי יש להכיר בכך שיש להן עילת תביעה גם ללא עיגון סטטוטורי של דרך זו בהתחשב בנסיבות הייחודיות של המקרה והתנהלות עיריית חולון לאורך השנים אשר יצרו אצלן הסתמכות על קיומה של דרך השירות. באשר לשינוי נקודת החיבור של תחנת הדלק לכביש מספר 4, המבקשות טוענות כי בקשתן מעוררת את השאלה מהו המבחן לזכאות לפיצוי בגין פגיעה עקיפה
במקרקעין מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, כאשר לטענתן הפסיקה עושה בעניין זה שימוש במבחנים שונים.
9.ביום 25.4.2017 הוריתי למשיבות להגיש תגובה לבקשת רשות הערעור.
10.ביום 8.6.2017 הגישה הוועדה המקומית את תשובתה לבקשה. בפתח תגובתה טוענת הוועדה המקומית כי יש לדחות את הבקשה על הסף מאחר שאינה נמנית עם אותם מקרים חריגים ומצומצמים המצדיקים מתן רשות ערעור. עוד נטען בהקשר זה כי הבקשה מנסה לתקוף ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי ועדת הערר ובית המשפט המחוזי. הוועדה המקומית סבורה כי יש לדחות את הבקשה אף לגופה מהטעמים שעליהם התבססו הערכאות הקודמות וטוענת כי המבקשות ידעו שהחיבור של התחנה לדרך השירות הוא זמני וייסגר לפי דרישת העירייה, וכן התחייבו שלא לתבוע פיצויים בגין ביטולה. כמו כן, נטען כי קיומה של דרך השירות סותר את הייעוד הסטטוטורי של הקרקע. לבסוף, הוועדה המקומית טוענת כי אין לראות בשינוי של הסדרי תנועה
פגיעה במקרקעין שכן מדובר בפגיעה עקיפה שיכולה להוביל לנזק כלכלי גרידא, בניגוד לפגיעה ישירה בתכונות המקרקעין.
11.ביום 11.6.2017 הגישה גם המשיבה 2, מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (להלן: מע"צ ), תשובה לבקשה. בעיקרו של דבר, ציינה מע"צ כי היא מצטרפת לכל טענותיה של הוועדה המקומית, וכן צירפה חוות דעת שמאי התומכת, כך נטען, בעמדתה.
דיון והכרעה
12.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה החלטתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", כאשר הערכאה הראשונה היא ועדת ערר לפיצויים והיטלי השבחה, נבחנת לפי אמות מידה מצמצמות הדומות לאלו הנוהגות בגלגול שלישי בדין האזרחי (ראו: בר"ם 6641/13 קמינצקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה באר שבע , פסקה 7 ( 5.5.2014 ); בר"ם 8250/10 מנדלסון נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חדרה , פסקאות 8-6 (16.3.2015); בר"ם 6744/14 ג' ישראל מרכזים מסחריים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון , פסקה 26 (5.3.2015)). הבקשה דנן – אשר נסבה על הכרעות יישומיות הנוגעות לעניינם של הצדדים – אינה מקיימת אמות מידה אלה.
13.למעשה, דומה שהבקשה לא הצביעה על הצדקה להענקת רשות ערעור באף אחת מן הטענות שבהן התמקדה. באשר לפגיעה הנטענת בשל ביטול דרך השירות, כבר נקבע על-ידי ועדת הערר כי התכנית מושא הבקשה הנוכחית לא ניתקה את תחנת הדלק מהעיר חולון אלא ניתוק זה נבע מיישומה של תכנית אחרת, ולמעשה די בכך כדי לדחות את הטענה כי התכנית דנן היא זו שגרמה לנזק הנטען. באשר לטענה של פגיעה עקיפה במקרקעין, הרי שזו קיבלה מענה בנסיבות דומות מאד למקרה שבפני בפסיקה קודמת של בית משפט זה, ולא מצאתי חוסר בהירות או חוסר אחידות במבחנים המיושמים בפסיקה בהקשר זה, כפי שטענו המבקשות (ראו למשל: ע"א 650/83 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה זבולון נ' קורן , פ"ד מ(3) 640, 643 (1986); בר"ם 5514/06 רוטמן נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה , פסקה 8 (17.10.2006); בר"ם 10510/02 הועדה המקומית תכנון ובניה חדרה נ' כהן , פסקה 24 (31.1.2007); רע"א 6483/15 נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ נ' קטן (2.8.2016)) . עיון בהלכה הפסוקה מעלה כי הבקשה דנן מעוררת שאלות יישומיות בלבד של הדין, ובנסיבות אלה, כאמור, לא מתקיימים התנאים למתן רשות ערעור.
14.סוף דבר: הבקשה נדחית. בשים לב למכלול הנסיבות, המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה 1 בסך של 4,000 שקל ובהוצאות המשיבה 2 בסך של 2,000 שקל.
ניתנה היום, ט"ו
באב התשע"ז (7.8.2017).
ש ו פ ט ת