בר"מ 3098-10-26בר"מ 3098-10-26

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 29.9.2026 (עת"ם 51716-09-26, השופט י' אליהו). בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן צו ארעי המונע את הרחקתו של המבקש מישראל. לצדה של בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני.

2.המבקש, שהוא תושב האזור, שוהה בישראל ללא היתר. מבלי לפרט את כלל ההליכים הקודמים הנוגעים לעניינו של המבקש, יצוין כי ביום 18.2.2026 הוא הגיש בקשה למשיבה, הוועדה לבחינת הטענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: הוועדה) לצורך קבלת היתר שהייה בישראל. על-פי הנטען בבקשה, ברקע הדברים עומדים שיתוף פעולה של המבקש עם גורמי הביטחון הישראליים ומעורבותו במכירת מקרקעין לישראלים.

3.בתמצית הנדרשת לענייננו, ביום 10.9.2026 הוועדה דחתה את הבקשה על הסף. זאת, מאחר שהבקשה כללה פרטים כלליים בלבד בנוגע למאוימות ולשיתוף הפעולה הנטענים, על אף שניתנה לו הזדמנות להגיש השלמות והבהרות. עוד הוטעם כי המסמכים שעליהם הסתמך המבקש נחזו כבעלי אותנטיות נמוכה, כאשר גם בהקשר זה ניתנה לו האפשרות להבהיר את הדברים. כמו כן, הוטעם כי דו"ח המעברים של המבקש מלמד כי הוא עבר בהם עשרות פעמים בתקופת המאוימות הנטענת, לרבות סירוב מעבר לישראל בחודש פברואר 2026. עוד צוין כי בשנת 2022 המבקש הנפיק דרכון, דבר המחייב מגע עם הרשות הפלסטינית.

4.ביום 20.9.2026 המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי עתירה מינהלית שכוונה כנגד ההחלטה האמורה. בהמשך, ביום 29.9.2026 הוא הגיש גם בקשה למתן צו ארעי במעמד צד אחד וצו ביניים האוסרים על הרחקתו מישראל עד להכרעה בעתירה. במסגרת זו טען המבקש, בעיקרו של דבר, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן הרחקתו למקום שבו נשקפת סכנה לחייו בטרם נבחנו טענותיו לגופן תגרום לו לנזק בלתי הפיך. מנגד, כך נטען, הנזק הצפוי למשיבה ממתן הצו יהיה זניח.

5.כאמור לעיל, בו ביום בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו ארעי. בהחלטה נקבע כי ההחלטה מיום 10.9.2026 היא החלטה "מנומקת ומפורטת", וכי עיון בה ובטענות המבקש, בשים לב לכלל ההליכים בעניינו, אינו מניח בסיס למתן סעד ארעי בטרם קבלת תגובה. לפיכך, בית המשפט המחוזי הורה לוועדה להגיש את תגובתה בתוך 14 ימים מן המועד שבו יומצאו כתבי בית הדין וההחלטה לבאי-כוח הוועדה.

6.בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בתמצית, המבקש טוען כי היה על בית המשפט המחוזי לדון בשאלת הסכנה הנשקפת לו, וחוזר בהקשר לכך על טענותיו לעניין מאזן הנוחות. כמו כן, המבקש מבהיר כי הוא חשוף להרחקה מישראל בכל רגע, ובפרט נוכח מעצרו בעבר ביום 2.4.2026 בגין שהייה בישראל שלא כדין. ביום 6.10.2026 הוגשה גם, כאמור, בקשה למתן סעד זמני.

7.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, אמת המידה למתן רשות ערעור על החלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן סעדים זמניים היא מצמצמת (ראו: בר"ם 82605-05-26 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פסקה 7 (28.5.2026); בר"ם 85480-08-26 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פסקה 8 (3.9.2026)). לא מצאתי כי הבקשה באה בגדרם של אותם מקרים חריגים העומדים באמת מידה זו. הדברים אמורים בפרט נוכח העובדה כי בקשתו של המבקש למתן סעד זמני עודנה תלויה ועומדת בפני בית המשפט המחוזי, אשר דחה אך ורק את הבקשה למתן צו ארעי במעמד צד אחד, ונוכח הנתונים שעמדו נגד עינו. למותר לציין כי איני נוקטת עמדה לגוף העתירה עצמה או ביחס לדיון בבקשה למתן צו ביניים.

8.סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות אלה אין צורך להידרש אף לבקשה שבפני למתן סעד זמני. כמו כן, משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.