בר"מ 3147/06 ש.א.ב חברה להשקעות ופיתוח בע"מ נ. מדינת ישראל - שירות בתי הס

1.ביום 22.5.2006 החלטתי להשאיר את הצו הארעי על כנו עד למתן פסק הדין בעתירה המינהלית, וזאת לאחר שנתבקשו ונתקבלו תגובות המשיבות לבקשת רשות הערעור. לא קבעתי הוצאות בעניין הליך בקשת רשות הערעור. החלטה זו הינה החלטה סופית בבקשת רשות הערעור. בהחלטה זו הותרתי פתח צר בלבד לחידוש הבקשה, עת קבעתי כי "אם יתארכו ההליכים בבית המשפט המחוזי, יוכלו המשיבים לחזור ולפנות לבית משפט זה בעניין הצו הארעי".

2.ביום 4.6.2006 ניתן פסק הדין בעתירה העיקרית. בית המשפט המחוזי קבע כי העתירה שהגישה המבקשת מתקבלת, וחייב את המשיבות 1 ו-2 שבבקשה שלפני (וגם בעתירה המינהלית) לשלם למבקשת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. ביום 13.6.2006 הגישה המבקשת, במסגרת הליך בקשת רשות הערעור בבית משפט זה, "בקשה להשבת הערבות הבנקאית שהופקדה בתיק זה וביטול החיוב בהוצאות בביהמ"ש קמא". לטענת המבקשת, בסופו של יום יצאה היא בחסרון כיס, במישור ההוצאות שנפסקו, על אף שלמעשה קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה המינהלית שהוגשה. חסרון כיס זה מקורו בכך, שבהחלטה בבקשה לצו ביניים בבית המשפט המחוזי הושתו על המבקשת הוצאות שכר טרחת עורכי דין בסך 20,000 ₪ לטובת המשיבה 1 וכסכום הזה גם לטובת המשיבה 2 (ובסך הכל – 40,000 ש"ח), בעוד שבפסק הדין בעתירה המינהלית נפסקו כאמור לטובת המבקשת הוצאות שכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ. דהיינו, חסרון כיס בסך 25,000 ש"ח. על כן ביקשה המבקשת כעת "להורות על ביטול חיוב המבקשת בהוצאות משפט בבימ"ש קמא

במסגרת ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור בתיק זה ".

3.המשיבה 2 התנגדה לבקשה. לטענתה הסעד העיקרי שנתבקש ע"י המבקשת בעתירה המנהלית היה להכריז עליה כזוכה במכרז, ואולם סעד זה נדחה בפסק הדין. המשיבה 1 הודיעה כי היא נכונה להשאיר את סוגיית גובה ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט, ובלבד שאם ייקבע כי יש להפחית מגובה ההוצאות שנפסקו לטובת המדינה, אזי ישא כל צד בהוצאותיו. המשיבה 1 ציינה בתגובתה, כי יש ליתן משקל להצטברות הנסיבות בהן עיכוב המכרז לא הניב תועלת למבקשת נוכח אי-כשירותה לזכות במכרז, כי עיכוב המכרז הסב נזקים לשירות בתי הסוהר, לרבות נזק כלכלי, כי המשיבה 2 הלכה למעשה הינה המועמדת היחידה לזכות במכרז, וכי טיבו של הפגם הינו כזה, שהוא היה בר-תיקון במסגרת ההליך המשפטי אף ללא עיכוב הפרויקט כתוצאה מבקשת המבקשת לצו ביניים.

4.דין הבקשה להידחות. החלטתי מיום 22.5.2006 סיימה את הדיון בבקשת רשות הערעור. בהחלטתי זו הותרתי פתח צר בלבד לחידוש בקשת רשות הערעור, ולפיו, רק "אם יתארכו ההליכים בבית המשפט המחוזי, יוכלו המשיבים לחזור ולפנות לבית משפט זה בעניין הצו הארעי". ואולם הליכים לא התארכו. פסק הדין המחוזי ניתן ביום 4.6.2006 (וממילא התבטל הצו הארעי שניתן במסגרת בקשת רשות הערעור). על כן, בקשת המבקשת אינה נכנסת לפתח צר זה, ואין בכוחה לחדש את בקשת רשות הערעור.

5.אשר על כן, נוכח העדר הסכמת המשיבות 1 ו-2 לבקשת המבקשת לביטול חיוב ההוצאות שהושתו עליה בהחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לצו ביניים, הרי שבמסגרת דיונית זו, לא אוכל לסייע למבקשת. יחד עם זאת, אני רושמת לפני את הסכמת המשיבה 1 כי נכונה היא להפחית מן ההוצאות שנפסקו לטובתה באופן בו התוצאה הכלכלית תהיה כי כל צד נושא בהוצאותיו, כאמור בסעיף 1 לתגובת המשיבה 1. אינני מביעה כל עמדה בשאלה אם המבקשת זכאית לסעד בשאלת ההוצאות במסגרת ערעור בזכות על פסק הדין.

6.יחד עם הבקשה לביטול ההוצאות הגישה המבקשת, כאמור, גם "בקשה להשבת הערבות הבנקאית שהופקדה בתיק זה". בהמשך להחלטת כבוד הרשם (מיום 26.6.2006) תועבר הבקשה להשבת הערבות הבנקאית להחלטת הרשם.

7.הבקשה לביטול החיוב בהוצאות בבית המשפט המחוזי נדחית, ללא צו להוצאות. הבקשה להשבת הערבות הבנקאית תועבר לכבוד הרשם.