בר"מ 3168/22אוגוסטינה מקסים נ. רשות מנהל האוכלוסין

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 9.5.2022 (עמ"ן 70832-03-22, השופטת מ' אגמון-גונן ), ובצידה בקשה למתן סעד זמני. בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית הדין לעררים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) מיום 30.3.2022 (ערר (ת"א) 1891-22, הדיין ד' ברגמן ).

2.

בתמצית יצוין כי המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) היא אזרחית מולדובה, ילידת שנת 1997, השוהה בישראל ללא מעמד מוסדר. אמה של המבקשת שוהה בישראל מאז שנת 2009 עת הגיעה למדינה לצורך עבודתה כמטפלת סיעודית, ובמהלך תקופה זו המבקשת נכנסה מספר פעמים לישראל כדי לבקרה. ראוי להוסיף, כי במסגרת אחד מביקוריה

נותרה המבקשת לשהות בישראל שלא כדין למשך תקופה ממושכת, וכי על רקע זה סורבה בעבר בקשה נוספת שהגישה לצורך כניסה ארצה. ביום 29.12.2019, נכנסה המבקשת פעם נוספת לישראל לאחר ששינתה את שמה ועשתה שימוש בדרכון שונה מזה שבו השתמשה בעבר. מאז היא שוהה כאמור בישראל, שלא כדין.

3.

מבלי להידרש למלוא ההליכים בעניינה, אציין כי ביום 3.8.2021 פנתה המבקשת למשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה, בבקשה להסדרת מעמדה בישראל בהתבסס על קשר זוגי נטען עם אזרח ישראלי, הוא המבקש 2 (להלן: המבקש ). לטענת המשיבה, בדיקה שנערכה באותה עת העלתה כי בדרכונה של המבקשת מוטבעת אשרת עבודה מזויפת בישראל. בהמשך, לאחר הראיון שנערך למבקשים, דחתה המשיבה את הבקשה נוכח התרשמותה השלילית מכנות הקשר הזוגי הנטען. בהתאם, המבקשת נדרשה לעזוב את ישראל. להשלמת התמונה, יצוין כי לאחר החלטה זו, ביום 5.2.2022, נישאו המבקשים בבית הדין השרעי בחיפה.

4.

ביום 6.3.2022 נתפסה המבקשת במסגרת פעילות אכיפה של המשיבה, וזאת על- פי הנטען כשהיא עובדת שלא כדין בבית עסק יחד עם אמה. בו ביום היא הובאה לשימוע בפני ממונה ביקורת הגבולות, ולאחריו הוחלט להוציא כנגדה צווי הרחקה ומשמורת .

5.

ביום 14.3.2022 הגישה המבקשת ערר לבית הדין לעררים שכוון כנגד צו ההרחקה בעניינה. במסגרת הערר שבה והעלתה המבקשת טענות הנוגעות לכנות הקשר הנטען עם המבקש, ובכלל זה קבלה על כך שלא ניתן משקל לעובדה שנישאו זה לזו. בית הדין לעררים דחה את הערר בקבעו שלא קמה עילה להתערבות בהחלטת המשיבה. בעשותו כן מתח בית הדין לעררים ביקורת נוקבת על התנהלותה של המבקשת, בין היתר, על רקע תקופות שהייתה שלא כדין בישראל והשימוש שעשתה באשרה מזויפת.

6.

המבקשים הגישו ערעור על ההחלטה האמורה לבית המשפט המחוזי, ואף זה נדחה. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי שב והדגיש כי המבקשת עשתה דין לעצמה, בעמדו על הפסול שנפל בהתנהלותה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אף הטענות הנוגעות לכנות הקשר בין המבקשים אינן יכולות להצדיק את קבלת הערעור. בהקשר זה הוטעם כי בראיונות שנערכו למבקשים עלו סתירות שונות, וכי ממילא בשלב זה כלל לא הוגשה על-ידם בקשה חדשה בעניין, לאחר שבקשתם הקודמת נדחתה מבלי שהוגש על כך ערר. על כן, בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן להרחיק את המבקשת באופן מידי. לצד זאת, ובהתאם לבקשתה, בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב הרחקתה של המבקשת עד ליום 15.5.2022, כדי שתוכל להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

7.

הבקשה שבפני מכוונת למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכן למתן סעד זמני במובן זה שהרחקתה של המבקשת מישראל תעוכב עד להכרעה בבקשה. בתמצית, המבקשים טוענים כי בהכרעותיהן של הערכאות הקודמות נפלו פגמים שונים, וכן שבים ומדגישים כי יש לתת משקל לשינוי הנסיבות הנובע מנישואיהם. בהקשר זה הודגש כי על המשיבה לבחון מחדש את כנות הקשר ביניהם עוד לפני הרחקתה של המבקשת.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה , הגעתי ל כלל מסקנה כי דינה להידחות, מבלי להידרש לתגובה. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית אלא עוסקת בנסיבותיהם האישיות של המבקשים. על כן, היא אינה עומדת באמת המידה המצמצמת שחלה על

בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" כאשר הערכאה הראשונה היא בית הדין לעררים (ראו: בר"ם 1686/18 פלונית נ' מדינת ישראל – משרד הפנים , פסקה 23 (13.5.2018); בר"ם 7438/21 SERDIUK

נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 12 (15.11.2021); בר"ם 2286/22 JOCELYN

נ' מדינת ישראל משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 10 (5.4.2022) ). כמו כן, ועל אף הרגישות המתחייבת נוכח טיב ההחלטה עליה נסבה בקשת רשות הערעור, לא התרשמתי כי דחייתה תגרום לעיוות דין או לפגיעה בלתי מידתית במבקשים. כלל טענותיהם של המבקשים נבחנו על-ידי הערכאות הקודמות, אשר לא מצאו מקום להתערב בהחלטת המשיבה. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי הבקשה מצדיקה בירור נוסף של עניינה של המבקשת לפני ערכאה זו .

9.

בטרם סיום אעיר כי ככל שברצונם של המבקשים להגיש בקשה חדשה להסדרת מעמדם כבני זוג מכוח נישואיהם, וכפי שצוין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, באפשרותם לעשות כן אף לאחר שתורחק המבקשת מישראל. חזקה על המשיבה כי בקשה זו, ככל שתוגש, תיבחן בנפש חפצה.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית אפוא ויחד עמה גם הבקשה לסעד זמני. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות .