פרטי ההליך
בבית
המשפט העליון
בר"ם
3253/16
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1.
יעקב פיאלקו
2. דניס פיאלקה
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
בקשת רשות לערער על
פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט מ' סובל)
בעמ"נ 12712-01-16 מיום 18.2.2016
בשם המבקשים:
עו"ד אלכס זרנופולסקי
החלטה
1.
המבקש 1 – שהוא אזרח ישראל – הוא אביו של המבקש 2 (להלן: האב ו הבן ). הבן עלה לישראל בשנת 2009 כזכאי שבות. ואולם, לימים התברר כי בעת קבלת המעמד בישראל הוא הציג מידע כוזב, הסתיר את עברו הפלילי והציג תעודת יושר מזויפת. לפיכך, בוטלה אזרחותו והוא הורחק לגינאה בשנת 2013. עתירה לבג"ץ שהגיש הבן נגד ההחלטה להרחיקו מישראל נמשכה בהמלצת בית המשפט (בג"ץ 5064/12 פלוני נ' שר הפנים
(4.4.2013)). בסמוך להרחקת הבן מהארץ, הגיש האב בקשה לאפשר לבנו לבקרו בישראל נוכח מחלת הסרטן שממנה הוא סובל, אולם זו נדחתה. ביום 29.12.2014 הגיש האב בקשה נוספת – שהיא נושא הבקשה שלפניי – לאפשר לבנו להיכנס לישראל לצורך ביקורו, שנדחתה אף היא בנימוק שנגד הבן עומד צו איסור כניסה לישראל עד לשנת 2022; ובשל איסור כניסה מגינאה לישראל עקב מגפת האבולה. ערר פנימי שהוגש נגד ההחלטה נדחה על ידי משרד הפנים, וביום 2.12.2015 דחה בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (כב' הדיין
א' אזר ) (להלן: בית הדין ) ערר שהגיש האב על ההחלטה. בית הדין הדגיש כי יש לתת משקל לרצונו של האב, שהוא אזרח ישראלי, שבנו יורשה להיכנס לישראל על מנת לבקרו. ואולם, נקבע כי בנסיבות המקרה דנן קיימים שיקולים המצדיקים את דחיית הערר ובראשם העובדה שהבן קיבל בעבר מעמד בישראל במרמה וכי היה צורך לנקוט נגדו צעדי אכיפה כדי להרחיקו מישראל, שבמסגרתם הבן סירב לצאת מהארץ; הושם במשמורת; והוצא נגדו צו הרחקה. בהקשר זה צוין כי הגשת הבקשה בחלוף כשנה וחצי בלבד מעת שהורחק הבן מישראל אינה פועלת לטובתו. כשיקולים נוספים לדחיית הערר ציין בית הדין כי אף שהאב יצא מישראל לרוסיה בשנת 2014 לא נפגשו השניים ברוסיה; וכי גם בעת בחינת הבקשה לא ניתן לומר כי מצבו הרפואי של האב אינו מאפשר לו לצאת מישראל.
2.
האב לא השלים עם תוצאה זו וערער עליה. ביום 18.2.2016 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט מ' סובל ) את הערעור. בית המשפט קבע כי ההחלטה סבירה וזאת נוכח קביעותיו כאמור של בית הדין שלפיהן לא ניתן לתת אמון בבן וכי קיים "חשש של ממש לכך שכניסת הבן בזאת הפעם תנוצל לניסיון מצדו להישאר בישראל [...] תוך הפרת מסגרת הזמן המוגבלת שתוקצב לצורך הביקור". בית המשפט הדגיש כי הגם שאין חולק כי האב חולה במחלה קשה, לא הובאו ראיות, וממילא גם לא הוכח כי חלה החמרה במצבו הרפואי של האב; ומצבו נותר יציב משנת 2014.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים כי בהחלטות בעניינם לא ניתן משקל ראוי לזכותו של הבן – כזכאי שבות וכאדם בעל זיקה ברורה לישראל – לבקר בה, וזאת בפרט נוכח מצבו הרפואי של אביו. נטען כי קביעת בית הדין שלפיה קיים חשש שמא הבן ינסה לנצל את כניסתו לישראל כדי להישאר במדינה שגויה; כי חשש זה אינו מבוסס; וכי ממילא ניתן לאיינו באמצעות התניית כניסתו של הבן לישראל בהפקדת ערבות. עוד נטען כי במקרה דנן אף לא נטען על ידי המשיב כי מתקיים חשש למסוכנות הנשקפת מהבן, וכי דברים אלה נכונים בפרט נוכח העובדה שהרשעותיו הקודמות של הבן בבלרוס היו על רקע פעולות שביצע כחלק מהתנגדותו למשטר. המבקשים הוסיפו כי החלטות בית הדין ובית המשפט לעניינים מינהליים פוגעות בזכותם למשפחה.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע על בקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים שדן בערעור על החלטת בית הדין תחול אמת מידה מצמצמת , זאת בשים לב לאופיו של בית הדין ולמידת מומחיותו ומקצועיותו (בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 13 (27.8.2015); בר"ם 8095/15 פרננדס נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (6.12.2015)). אמנם, כפי שציינתי בעניין וולדמארי , ייתכנו מקרים שבהם יידרש בית המשפט לבקשה גם מקום שבו לא מועלית שאלה משפטית עקרונית וזאת בהינתן נסיבות מיוחדות ( בר"ם 6698/15 וולדמארי נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 3 (19.10.2015) (להלן: עניין וולדמארי )). ציינתי שם
כי בהקשר זה יש לתת משקל לקיומה של פגיעה בלתי מידתית בזכות לחירות. בהינתן אמת המידה האמורה, איני סבור כי הבקשה שלפניי באה בקהלם של מקרים אלה. טענותיהם של המבקשים אינן מעלות שאלה עקרונית החורגת מדל"ת אמות המקרה הפרטני, והן זכו לדיון מקיף ויסודי הן בבית הדין, הן בבית המשפט לעניינים מינהליים שאימץ את קביעות בית הדין במלואן. לכך אוסיף כי נוכח הקביעות שנקבעו בבית הדין ובבית המשפט לעניינים מינהליים אשר לחשש שהבן ינצל לרעה את ביקורו בישראל; ואשר למצבו הרפואי של האב איני סבור כי הפגיעה בזכויות המבקשים היא בלתי מידתית באופן המצדיק את קבלת הבקשה.
בצד דברים אלה, יובהר כי אין באמור כדי לשלול את אפשרותם של המבקשים לשוב ולהגיש בקשה נוספת ככל שיחול שינוי בנסיבות ובכלל זה שינוי במצבו הרפואי של האב.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ז
בניסן התשע"ו (5.5.2016).
ש
ו פ ט