בר"מ 3494/10 העמותה למען כנסיית מר ג'יריס-כפירסיף נ. מנכ"ל משרד החינוך

1.

עניינה של בקשת רשות ערעור זו שלפני בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט מ' י' הכהן ) שלא ליתן צו ביניים נגד מימוש צו סגירה שהוצא לבית הספר האורתודוקסי על שם הבישוף תימות'אוס (להלן: בית הספר ) עד להכרעה בעתירה שהוגשה בעניין זה. בית המשפט הנכבד קמא גם חייב את המבקשת בתשלום הוצאות משפט בסך 30,000 ש"ח. עם זאת, בית המשפט החליט להאריך את הצו הארעי שניתן על ידו עד לתאריך 30.6.2010, יום הלימודים האחרון בבית הספר וזאת על מנת שלא לפגוע בתלמידי בית הספר.

2.

המבקשת שבה ומעלה עתה את הטענות שהוצגו על ידה ונדחו באופן מנומק ומפורט בבית המשפט הנכבד קמא. אלו מתמקדות בפגמים שנפלו, לשיטתה, בצו הסגירה שהוצא לבית הספר, שאותו היא מפעילה, לטענת המשיבים, ללא רישיון, ובנזק הבלתי הפיך שייגרם לתושבי כפר יסיף ולתלמידי בית הספר כתוצאה מסגירתו. המבקשת גם מציינת כי בית המשפט הנכבד קמא שגה כאשר בחר שלא לקיים דיון בנוכחות הצדדים בבקשתה לצו ביניים, שכן דיון כזה היה יכול להועיל בתיק שלפנינו. בנוסף טוענת המבקשת כי היא הגישה לאחרונה בקשה חדשה למתן רישיון לבית הספר וכי קיימים סיכויים גבוהים שבקשה זו תתקבל, נוכח עמידתו של בית הספר כיום בתנאים שהיוו בשעתו בסיס להוצאת צו הסגירה.

3.

המשיבים טוענים מנגד כי צו הסגירה הוצא כדין וכמתחייב מהוראות חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969

(להלן: חוק הפיקוח ), ומדגישים כי המבקשת הפעילה את בית הספר במשך כשנתיים ללא כל רישיון ובניגוד לחוק הפיקוח. עוד טוענים המשיבים כי בקשתה העדכנית של המבקשת לרישיון חדש הוגשה רק בתאריך 27.4.2010, לאחר שבעבר הגישה המבקשת "בקשה לחידוש רישיון לבתי ספר", כאשר כלל לא היה לה רישיון בתוקף. אשר לבקשה העדכנית, המשיבים מסרו כי זו תיבחן על ידי הגורמים המוסמכים בהתאם להליכים הרגילים במשרד החינוך. בכל מקרה, עמדת המשיבים היא כי בשים לב לסיכויים הנמוכים של ההליך הנוכחי (על פי תפיסתם), לא היה כאן מקום ליתן את צו הביניים המבוקש ובדין נדחתה הבקשה.

4.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות . למבקשת אמנם טענות רבות כנגד משרד החינוך ואולם אף היא איננה חולקת על כך שהפעילה את בית הספר עד הנה ללא כל רישיון תקף. היעדרו של רישיון להפעלת בית הספר מהווה עילה מספיקה להוצאת צו סגירה לבית הספר (ראו: 32(א)(1) לחוק הפיקוח). משכך הם פני הדברים, דומה כי לא ניתן לומר שסיכויי העתירה שהגישה המבקשת הינם מן המשופרים. בנסיבות אלה, נראה כי גם מאזן הנוחות איננו נוטה לעבר המבקשת, במיוחד לאחר סיום שנת הלימודים הנוכחית. מובן כי לתלמידי בית הספר ולהוריהם תיגרם אי נוחות כתוצאה מסגירתו (ואי-הפעלתו) בשנה הבאה (אם לא יקבל רישיון בינתיים), ואולם אין לאפשר לבית ספר בלתי חוקי להמשיך ולפעול, רק משום שמפעילתו גילתה תעוזה, עת פתחה את בית הספר ללא כל רישיון תקף.

5.

אשר לטענות המבקשת לגבי סכום ההוצאות שנפסק לה, הרי שכבר נאמר לא אחת כי בהחלטות מסוג זה אין ערכאת הערעור נוטה להתערב, ואף אני אינני רואה מקום להפחית את הסכום, בשים לב למכלול נסיבות העניין.

6.

לפני סיום אציין כי עיינתי בבקשת המבקשת להוספת מסמך, מתאריך 8.6.2010, והנני סבור כי המסמך שצירופו מבוקש איננו רלבנטי לצורך הכרעה בבקשת רשות הערעור שלפני ומקומו במסגרת הבקשה החדשה לקבלת רישיון לבית הספר. לכן, גם דין בקשה זו להידחות.

7.

לסיכום אציין כי אני מניח שהגורמים המוסמכים המטפלים בבקשה למתן רישיון לבית הספר יעשו כל שביכולתם כדי לקדם את הטיפול בבקשה במהלך חופשת הקיץ הקרובה.

8.

נוכח כל האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.