בר"מ 3542/22מג'ד מוסא עותמאן נ. עיריית ירושלים -מחלקת רישוי בנייה

1.

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 23.5.2022, בעת"מ 6651-02-22 (השופט ד' גדעוני ), שבה בוטל צו ארעי שניתן קודם לכן, ביום 4.5.2022, ואסר על ביצוע צו הריסה מינהלי, שהוצא למבנה המשתרע על שטח של 1,127 מ"ר באדמות מדינה, ונבנה ללא היתר. יחד עם הבקשה הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני, עד להכרעה בבקשה.

2.

ביום 4.5.2022, במסגרת עתירה מינהלית שהגישו המבקשים, ניתן צו ארעי, שאסר על ביצוע צו ההריסה, שניתן במסגרת הליך פלילי. לאחר שהוגשה תגובת המשיבים, ותגובת המבקשים לתגובת המשיבים, ביום 23.5.2022 ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי, ובה נקבע כי הצו הארעי שניתן – בטל. צוין כי "הסעד לו עתרו [המבקשים] בעתירה הוא להורות למשיבים לפתוח להם תיק היתר בלא להתנות זאת בהוספת פרטי זיהוי של אבי [המבקש 1] בנסח בפנקס המקרקעין. [...] בלי להידרש לגופן של הטענות, נראה כי יש ממש בטענות המשיבים לפיהן צו הביניים שהתבקש לא נועד לשרת במישרין את הסעד העיקרי שבעתירה (שהרי על פני הדברים ככל שתתקבל העתירה ניתן יהיה לפתוח תיק היתר ולדון בבקשה למתן היתר במנותק ממצב הבינוי בפועל)" . עוד צוין כי "מכל מקום, וזה העיקר, בחינת התנהלות [המבקשים] מעלה כי העתירה שכאן מהווה ניסיון לפתוח ערוץ משפטי נוסף, תוך כפל הליכים, לעיכוב ביצועו של צו ההריסה המינהלי. זאת, לאחר שטענות העותרים באפיק הפלילי – הוא האפיק המתאים לתקיפתו של צו ההריסה המינהלי שניתן

– נדחו, ולאחר שבית המשפט שם נתן דעתו גם למצב התכנוני, וחרף האמור לא מצא להורות על עיכוב ביצוע. על פני הדברים מדובר בניסיון לעקוף את שנקבע באפיק האחר. יש בכך כדי לשקול לחובת [המבקשים] ולהטות את הכף כנגד מתן הצו שהתבקש" . לבסוף התייחס בית המשפט המחוזי לעשיית הדין העצמית של המבקשים, "לכך יש להוסיף את הקביעות בהליכים האחרים בדבר עשיית דין עצמית לביצוע בנייה מאסיבית תוך הפרת צווים. עיכוב ביצוע צו ההריסה יש בו כדי לפגוע באינטרס הציבורי באכיפת הדין. עניין זה עומד מול נזקיהם של [המבקשים]. יתרה מזו, הקביעות בהליכים האחרים מצביעות על התנהלות הנגועה בחוסר ניקיון כפיים. גם בכך יש כדי לפעול לחובת [המבקשים]" .

3.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, על נספחיה, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות. כמה טעמים לדבר.

4.

ראשית, החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 23.5.2022. המבקש עתר תיכף ומיד לעיכוב ביצוע ההחלטה, לצורך הגשת בקשת רשות לערער. בית המשפט המחוזי נענה לבקשה, והורה על עיכוב ביצוע ההחלטה, עד היום, 25.5.2022, בשעה 12:00. דא עקא, המבקשים התנהלו לאיטם, ורק לאחר פקיעת תוקפו של עיכוב הביצוע, ותוך כדי שפעולות ההריסה מתבצעות, הגישו את הבקשה שלפנַי . המבקשים לא נימקו מדוע השתהו בהגשת הבקשה עד כה, ודי בשיהוי זה כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף. יצוין, כי השתלשלות ההליכים עד כה, מלמדת כי זו אינה הפעם הראשונה שבה נוקטים המבקשים בטקטיקה נפסדת זו (ראו: רע"א 5565/21 בשותי זאהר בע"מ נ' חברת כביש חוצה ישראל בע"מ , פסקאות 27-26 (26.8.2021)).

5.

דין הבקשה להידחות גם מטעם נוסף. כידוע, שיקול הדעת המוקנה לערכאה הדיונית, בכל הקשור למתן סעדים זמניים, רחב הוא, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור. התערבות כאמור, תֵעשה רק במקרים חריגים. לא שוכנעתי כי העניין שלפני, נופל בגדרם של אותם חריגים; רחוק מכך.

6.

למעלה מן הצורך, גם בחינה של טענות המבקשים לגופן, מלמדת כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. די בכל אחד מן הטעמים שנמנו בהחלטת בית המשפט המחוזי, כדי להצדיק את ביטולו של הצו הארעי: הסעד הארעי אינו קשור במישרין לנושא העתירה; נקיטה ב'כפל הליכים' סביב אותו עניין; ועולה על כולנה עשיית הדין העצמי וחוסר ניקיון הכפיים. כפי שציינתי בעע"ם 65/13 הועדה המחוזית לתכון ובניה חיפה נ' נאות מזרחי בע"מ (7.7.2013): "אין להפוך את היוצרות: תכנון תחילה, ובנייה אחר כך. אסור שבנייה בלתי-חוקית תהא מקדמה על מנת לאלץ בדיעבד את הכשרתהּ. המסר שצריך להנחיל הוא כי בנייה בלתי-חוקית הריהי כעושר השמוּר לבעליו לרעתו; עליה להיות לו לרועץ, לא ליתרון... [נאות מזרחי בע"מ] כּשלה בעשיית דין עצמית, בבנייה בלתי-חוקית, עברה על החוק בעניין נושא העתירה, ביקשה להעמיד את מוסדות התכנון בפני עובדה מוגמרת, לצורך רווח כספי. אין הצדקה להושיט סעד למי שבא בחוסר ניקיון כפיים שכזה, וראוי היה עוד מלכתחילה לסלק את העתירה על הסף" .

7.

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת. מיניה וביה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בתגובתה של המשיבה 2, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים צוין, כי "ביצוע צו ההריסה מבוצע כעת בשטח, תוך הערכות משטרת ישראל, בלווי עשרות שוטרי משטרה ומג"ב, וקבלן הריסות בעלות של כ-50,000 ₪" . הגשת הבקשה, שטוב לה שלא הוגשה משהוגשה, גרמה אפוא לעיכוב ההריסה, ולכך יש מחיר. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה 2 בסך של 10,000 ₪.