בר"מ 3574/22זוהיר בולבול נ. משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה

1.

המבקשת 2 (להלן: המבקשת ), אזרחית מולדובה ילידת 1976, נכנסה לישראל בשנת 2011 ברישיון עבודה מסוג ב/1 בתחום הסיעוד, אשר הוארך מעת לעת עד לשנת 2016. לאחר שהות בישראל ללא רישיון במשך שלושה חודשים עזבה את הארץ בחודש יולי 2016. בשנת 2017 נכנסה המבקשת לישראל כתיירת, באמצעות דרכון רומני (שלימים התברר כמזויף) ותחת שם שאינו שלה. לאחר תום התקופה שבה הותר

למבקשת להישאר בארץ היא לא עזבה, וביום 7.10.2018 פנתה יחד עם המבקש 1, אזרח ישראל (להלן: המבקש ), למשיבה בבקשה למתן מעמד מכוח נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0009 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (28.3.2022) (להלן: נוהל בני זוג ). בבקשה נטען כי השניים הכירו בשנת 2013 ומאז מנהלים קשר זוגי. עוד במעמד הגשת הבקשה הצהירה המבקשת כי הדרכון הרומני ששימש אותה לכניסה לישראל כתיירת הוא דרכון מזויף. ביום 15.8.2019 נערכו למבקשים ראיונות לבחינת כנות הקשר ביניהם בנוכחות בא כוחם. ביום 25.12.2019 נמסרה למבקשים החלטת ראש צוות מרשם ומעמד שבה נדחתה בקשתם, וזאת נוכח ההתרשמות כי אין המבקשים מצויים בזוגיות כנה ואמתית. בהמשך, ביום 16.3.2020 דחתה המשיבה גם ערר פנימי שהגישו המבקשים.

למען שלמות התמונה יוער כי המבקש נישא בעבר לאזרחית אוקראינה שעבדה בישראל בענף הסיעוד (להלן: אשתו הראשונה ) ובשנת 2012 העניקה לה המשיבה אזרחות בסיום הליך מדורג (לפי נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0008 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראל" (10.12.2020)). בשנת 2013 פנה המבקש למשיבה, הודיע כי אשתו הראשונה עזבה אותו וביקש לבטל את מעמדה מאחר שלדבריו רימתה אותו לצורך קבלת המעמד.

2.

המבקשים הגישו ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין ) וביום 4.11.2021 דחה בית הדין את הערר וקבע כי אין עילה להתערב בהחלטת המשיבה. בית הדין עמד על ממצאי הראיון של המבקשים, וקבע כי הם מגלים תמונה של היכרות שטחית וכללית שלא עולה בקנה אחד עם טענת המבקשים לקשר זוגי משנת 2013. בכלל זאת, ציין בית הדין כי המבקש לא מכיר את ילדי המבקשת או בני משפחתה הגרעינית; המבקשת לא ידעה פרטים בסיסיים על משפחת המבקש; והמבקש לא דייק במקור הכספי לתשלום חלקה של המבקשת בשכר הדירה. עוד צוין כי לא הונחו ראיות לקיומו של משק בית משותף וכי המבקשת לא ידעה לנקוב בשמו של בעל הדירה שבה מתגוררים השניים. בית הדין דחה את טענת המבקשים כי אי הדיוקים מקורם בכך שהריאיון נערך בשפה שאינה שפת האם של המבקשת. בית הדין ציין כי הראיון נערך באמצעות מתורגמן לשפה הרוסית; כי מפרוטוקול הראיון עולה שהמבקשת מבינה היטב את שנשאלה; כי המבקשת אישרה שהתקשורת בינה לבין המבקש מתנהלת בעיקר ברוסית; וכי מתורגמנית לשפה הרוסית הוזמנה לדיון בבית הדין לעררים וזאת לאחר שמזכירות בית הדין וידאה זאת עם משרד בא כוח המבקשים. עוד קבע בית הדין כי יש לתת משקל לעיתוי הגשת הבקשה, בחלוף 4 שנים ממועד ההיכרות הנטען, כמו גם להתנהלות המבקשים שקדמה להגשת הבקשה.

3.

המבקשת הגישה ערעור על החלטת בית הדין לעררים וביום 28.4.2022 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' אגמון-גונן ) את הערעור. בית המשפט עמד על עיקרי החלטת בית הדין לעררים וקבע כי התרשמות בית הדין מעוגנת בראיות שהיו קיימות לפני המשיבה. בית המשפט ציין כי אף הוא סבור שלא עולה במקרה דנן תמונה של קשר זוגי כן ואמתי, כנדרש לצורך מתן מעמד. משכך, קבע בית המשפט שלא נפל פגם בהחלטת בית הדין לעררים. בית המשפט קבע כי המבקשת תצא מישראל עד ליום 1.6.2022.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שהוגשה היום, 29.5.2022, ולצדה בקשה למתן צו ארעי וצו ביניים למניעת הרחקת המבקשת מישראל. בבקשת הרשות לערער טוענת המבקשת כי המשיבה, כמו גם בית הדין לעררים ובית המשפט לעניינים מינהליים לא נתנו משקל לראיות שהביאו המבקשים, ובהן מכתבי המלצה, תמונות משותפות ומסמכי שכירות, ובכך לא גיבשו תשתית עובדתית ראויה להחלטה. עוד לטענת המבקש, בהחלטה בעניינה ניתן משקל רב מדי לכניסתה לישראל בדרכון מזויף (הגם שלדבריה לא ידעה כי הוא מזויף) ולהתנהלותה בעבר.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות. אמת המידה למתן רשות לערער על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בערעור על החלטת בית הדין לעררים היא מצומצמת, בשים לב למומחיותו ולמקצועיותו של בית הדין. רשות לערער תינתן במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים או כאשר מתעוררות נסיבות מיוחדות שמצדיקות זאת – כמתחייב מאופי המאטריה שבה עסקינן (בר"ם 7131/21 רוזינסקי נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים , פסקה 6 (26.10.2021); בר "ם 6380/20 שימנוביץ נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים , פסקה 7 (7.3.2021) ). אין הבקשה דנן עומדת באמת המידה האמורה. בית הדין לעררים, כמו גם בית המשפט לעניינים מינהליים, עמדו על טענות המבקשים בדבר כנות הקשר ביניהם, ומצאו כי אין עילה להתערב בהחלטת המשיבה לדחות את בקשתם לפי נוהל בני זוג. בכלל זאת, עמד בית הדין לעררים על הסתירות שעלו בראיונות של השניים, וקבע כי המבקשים לא עמדו ברף הנדרש כדי לשכנע בדבר מהות וטיב היחסים ביניהם. בית המשפט לעניינים מינהליים לא מצא, כאמור, עילה להתערב בהחלטת בית הדין. טענות המבקשת בהקשר זה – חרף הניסיון לשוות להן נופך עקרוני – הן טענות ערעוריות שמופנות ליישום הדין במקרה הפרטני והן לא מקימות עילה למתן רשות לערער (בר"ם 4574/19 פלוני נ' משרד הפנים , פסקה 9 (3.10.2019)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

בנסיבות העניין, ועל מנת לאפשר למבקשת זמן להתארגנות, המועד האחרון לעזיבתה את הארץ מוארך עד ליום 12.6.2022.