בר"מ 3589/20 מוחמד הארון אדם מוחמד נ. שר הפנים

1.

המבקש, אזרח סודן יוצא חבל דרפור, נכנס לישראל בשנת 2008. הרקע הצריך לעניינו פורט בהחלטתה של השופטת ד' ברק-ארז בגדרי בקשת רשות ערעור קודמת שהגיש המבקש (בר"ם 8558/19 מוחמד נ' שר הפנים (10.2.2020) (להלן: בר"ם 8558/19 )), ועל כן אעמוד על הדברים בתמצית. המבקש הגיש בקשת מקלט בשנת 2013 וזו טרם הוכרעה, ובהמשך הגיש ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין לעררים , חוק הכניסה לישראל ) , בעניין המחדל לטענתו במענה לבקשת המקלט שהוגשה מטעמו (כמו מבקשי מקלט אחרים, ראו בר"ם 4331/19 אדם נ' רשות האוכלוסין וההגירה (28.7.2019) (להלן : עניין אדם ) ). בצד הערר הגיש המבקש בקשה למתן צו ביניים, שלפיו יינתן לו רישיון ישיבה מסוג ב/1 עד להכרעה בערר. בית הדין לעררים דחה את הבקשה וקבע כי לא הוכחו נסיבות חריגות המצדיקות מתן סעד המשנה מן המצב הקיים. בהמשך הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו בנימוק שהוא לא רשאי להוציא רישיון נהיגה בהתאם לרישיון הישיבה הנוכחי שלו (לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל). בית הדין לעררים דחה בקשה זו, ובית המשפט לעניינים מינהליים, כמו גם בית משפט זה (בבר"ם 8558/19) דחו השגות המבקש על החלטה זו. בנימוקי החלטתה בבר"ם 8558/19 ציינה השופטת ד' ברק-ארז כי רישיון הישיבה שבו מחזיק המבקש אינו כולל איסור על עבודה בישראל (שם, פסקה 14). בצד האמור צוין כי טרם התקבלה החלטה בערר שהוגש לבית הדין, כך שההליך כולו נסב על מתן סעד זמני בערכאה הדיונית (להבדיל מעניין אדם ), ודיון בערר צפוי להתקיים במועד קרוב. בהקשר אחרון זה צוין כי "אם היה מדובר בסירוב ליתן סעד זמני בנסיבות שבהן הדיון בערר עצמו 'מוקפא', כפי שהיו פני הדברים בתחילת השתלשלות העניינים, ייתכן שהמסקנה הייתה צריכה להיות שונה" ( שם , פסקה 13).

2.

לאחר ההחלטה בבר"ם 8558/19 התקיים דיון בערר, ובהמשך לאותו דיון הורה בית הדין הקפאת הדיון בערר על רקע עתירות שהוגשו לבית משפט זה בעניין דומה (בג"ץ 4630/17 ADAM

נ' שר הפנים ; בג"ץ 7552/17 משרד תומר ורשה נ' ראש הממשלה ( להלן: העתירות ) ), וקבע כי תוגש הודעת עדכון בעניינו של המבקש עד ליום 1.8.2020. בהחלטה זו דחה בית הדין בקשה נוספת לצו ביניים מטעם המבקש, תוך שנקבע כי עניינו לא בא בגדר המקרים המיוחדים שבהם יינתן רישיון מסוג ב/1 כסעד ביניים. עוד צוין כי רישיון הישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, שבו מחזיק המבקש כעת, מאפשר את קיומו בכבוד, הגם שהמשיב עודנו מחויב לפעול במהירות הראויה לצורך מתן מענה לבקשת המקלט שהגיש המבקש.

3.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות לערער לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט א' רון ) , וזו נדחתה ביום 20.5.2020. בית המשפט עמד על הקשיים במצבו הנוכחי של המבקש, אך ציין כי לא בנקל יתערב בית המשפט בהחלטה המסרבת להעניק לאדם מעמד שלא ניתן לו בעבר. עוד ציין בית המשפט כי המבקש מחזיק ברישיון המאפשר לו לעבוד ולהתפרנס בישראל, וזאת בעבודות שאינן מחייבות הוצאת רישיון נהיגה.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש חוזר על הטענות שהעלה כאמור בגדרי בר"ם 8558/19, וטוען כי החלטת בית המשפט חורגת ממתחם הסבירות, וזאת בשים לב לחלוף הזמן מאז שהוגשה בקשתו למקלט. בהמשך לאמור בהחלטה זו, טוען המבקש כי החלטת בית הדין להקפיא את הדיון בערר מצדיקה להיעתר לבקשה לצו הביניים, בהינתן שבשלב זה אין צפי למועד להכרעה בבקשת המקלט שהגיש. באשר למאזן הנוחות טוען המבקש, בין היתר, כי הרישיון המבוקש הוא זמני, אשר ניתן יהיה שלא לחדשו ככל שתידחה בעתיד בקשתו למקלט (ובעניין זה מפנה המבקש לקביעות בית משפט זה בעניין אדם , פסקה 7).

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. במקרה דנן, להבדיל מן המקרה שנדון בעניין אדם , בקשתו של המבקש לסעד זמני בגדרי הערר שהגיש נדחתה על ידי בית הדין לעררים, וזאת בטרם התקבלה הכרעה בגדרי ההליך העיקרי לפני בית הדין. לפיכך, עניינו של המבקש לא בא בגדרי הכלל שנקבע בעניין אדם שהוזכר לעיל ( בר"ם 8558/19 , פסקה 12; בר"ם 7604/19 סלאחאלדין נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול , פסקה 7 (18.2.2020) (להלן: בר"ם 7604/19 ); עניין אדם , פסקה 9). כפי שציינתי בעניין דומה מן העת האחרונה: "במקרה דנן, בית הדין אמנם החליט – נכון לשלב זה – להקפיא את הדיון בערר נוכח העתירות שהוגשו לבית משפט זה, ושיקול זה יכול להשפיע על מאזן הנוחות כך שייטה לטובת המבקש אף בבקשה למתן סעד ביניים [...]. ברם, שיקול זה הוא נדבך אחד בהערכת השיקולים המנחים בבחינתן של בקשות למתן צווי ביניים: מאזן הנוחות וסיכויי ההליך" (בר"ם 7604/19, פסקה 7). דברים אלה עולים גם מהחלטת השופטת ד' ברק-ארז בגלגול הקודם של עניינו של המבקש לפני בית משפט זה. במישור מאזן הנוחות, הוא אבן הבוחן המרכזית לבחינת בקשות מעין אלו, לא מצאתי כי קמה עילה למתן רשות ערעור בהתייחס לקביעה כי עניינו של המבקש אינו בא בגדרי המקרים המצדיקים היעתרות לבקשה למתן רישיון מסוג ב/1 כסעד ביניים. יצוין כי לפי הסדר הביניים שנקבע בצו על תנאי שניתן בעתירות ביום 19.3.2019, הרישיונות הזמניים שניתנים למבקשי מקלט יוצאי דרפור שבקשתם טרם הוכרעה בהתאם לסעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל יוארכו לתקופה של שנה כל פעם (ונוכח התחייבויות המדינה בהליכים אחרים, המבקש יוכל לעבוד בישראל גם בהתאם לרישיון זה). לפיכך אני סבור כי אין עילה להתערב בתוצאת הניתוח שערך בית המשפט לעניינים מינהליים, גם בהינתן השלכותיה המסוימות על תעסוקתו של המבקש, שפורטו בבקשה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.