פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם 3644/19
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשים:
1. פורית אחזקות בע"מ
2. ורד וגיל רפלוביץ
3. יחזקאל ונדב פרידמן
4. מרדכי כהן
5. יעקב אליס
6. עופר בן צבי
נ ג ד
המשיבה:
הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
מיום 29.4.2019 בעמ"ן 53106-05-18 שניתן על ידי כבוד השופטת י' בלכר
בשם המבקשים:
עו"ד מיכל גלקין גולן
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 29.4.2019 (עמ"ן 53106-05-18, השופטת י' בלכר ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטותיה של ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה במחוז תל אביב (להלן: ועדת הערר ) מיום 11.4.2018 (ערר תא/85230/15) ומיום 12.4.2018 (ערר תא/85077/16).
2.
הבקשה שבפני נסבה על חיובם של המבקשים בהיטל השבחה בסך כולל של כ-8.5 מיליון שקלים בגין תכנית תא/3501 "תפרי נווה צדק דרום" שאושרה ביום 7.6.2013 (להלן התכנית החדשה ), ובה הוגדרו המקרקעין בתחומיה כאזור למגורים (בהשוואה להגדרתם כ"אזור תכנון" לפי התכנית הקודמת). כלל המבקשים הם בעלי זכויות במקרקעין המצויים בתחום התכנית, וחיובם בהיטל ההשבחה נעשה לאחר שמימשו אותן בדרכים שונות.
3.
המבקשים הגישו עררים בעניין זה לוועדת הערר – כאשר ערר אחד הוגש מטעם המבקשת 1 וערר נוסף הוגש מצד יתר המבקשים. היות שהטענות הרלוונטיות לענייננו בעררים זהות בעיקרן, המשך התיאור יתייחס אל שניהם במאוחד. בתמצית, העררים התמקדו בטענה לפיה לא חלה השבחה עם אישור התכנית החדשה, ובעיקר בכך שיש לראות את התכנית החדשה כמהלך תכנוני אחד יחד עם תכניות ישנות יותר אשר "הקפיאו" את רוב הבנייה באזור לצורך תכנון מחדש.
4.
ועדת הערר דחתה את העררים. תחילה נתנה הוועדה החלטה בערר שהוגש מטעם המבקשת 1, ובהמשך לכך אימצה אותם נימוקים בהחלטה שניתנה בעררם של יתר המבקשים. בעיקרו של דבר, ועדת הערר קבעה כי ניתוחם של המבקשים ביחס לשאלת המצב הקודם הרלוונטי אינו תואם את גישתה של הפסיקה, וכי לא בוסס קשר תכנוני הדוק בין התכניות הקודמות שחלו על המקרקעין לתכנית החדשה המאפשר לראות בהן מהלך תכנוני אחד.
5.
בהמשך לכך, המבקשים הגישו ערעור על החלטתה של ועדת הערר לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי ציין כי לא מצא כל פגם בהחלטתה של ועדת הערר, כאשר בכלל זה הודגש כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח את טענותיהן השונות ביחס להגדרה אחרת של המצב הקודם הרלוונטי.
6.
בבקשת רשות הערעור דנן המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר אימץ את נימוקיה של ועדת הערר, ומדגישים שוב כי יש לראות בתכנית החדשה חלק ממהלך תכנוני קודם. לפי המבקשים, "הקפאת" התכנון במשך עשרות שנים מהווה מחדל מצד הרשות, ובמצב זה לא יכולה לצמוח לה זכאות לגביית היטל השבחה. על כן, לטענתם המקרה מעלה שאלות עקרוניות הנוגעות למצבים בהם בנייה "הוקפאה" ולאחר מכן "הופשרה".
7.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. חרף ניסיונם של המבקשים לשוות למקרה נופך עקרוני, הבקשה נסבה על טענות הנוגעות לקביעותיהן של הערכאות הקודמות בדבר ממצאי עובדה ויישום הדין בנסיבות המקרה, ולא השתכנעתי כי התעוררה שאלה כללית החורגת מכך. כמו כן, לא התרשמתי כי דחיית הבקשה עלולה להוביל לעיוות דין. על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 – והחלתה בהליך זה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים
(סדרי דין), התשס"א-2000 – אני דוחה את הבקשה. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ח בסיון התשע"ט (1.7.2019).
ש ו פ ט ת