בר"מ 3695/21 הלמר דיזון נ. משרד הפנים

1.

המבקשים 2-1 (להלן בהתאמה: האב ו האם ) הם בני זוג שנכנסו לישראל מהפיליפינים בשנים 1998-1997 והוריהם של המבקשים 5-3 (להלן: הילדים ) ושל בת נוספת, שחיה בפיליפינים. המבקשים ביקשו לקבל מעמד בישראל על בסיס החלטה 156 של הממשלה ה-31 "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים בלתי-חוקיים, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל – תיקון החלטה" (18.6.2006) (להלן: הבקשה הראשונה ו החלטה 156 ). הבקשה נדחתה לבסוף ביום 21.9.2014 נוכח מניעה פלילית של האב, שעניינה שני הליכים: הליך אחד בגין תקיפת קטין במעון שהאב והאם ניהלו, שהסתיים בשנת 2009 בלי הרשעה ושבגינו הוטלו על האב 150 שעות שירות לתועלת הציבור ופיצוי למתלונן; והליך שני שבו הורשע האב בשנת 2015 בתקיפה בנסיבות מחמירות של בנו הקטין והוטל עליו שירות לתועלת הציבור למשך 150 שעות. בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין ), קיבל ביום 23.1.2018 ערר שהגישו המבקשים, החזיר את עניינם לבחינת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים (להלן: הוועדה הבינמשרדית ) והורה כי המבקשים יגישו בקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים ויפרטו את נתוניהם העדכניים ואת טענתם לעמידה בתנאי החלטה 156 (להלן: ההחלטה בערר הראשון ).

2.

המבקשים הגישו בקשה כאמור (להלן: הבקשה השנייה ). ביום 21.1.2020 אימץ מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה את המלצת הוועדה הבינמשרדית ודחה את הבקשה משום שאינה מעלה טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים לתת מעמד בישראל (להלן: החלטת המנכ"ל ). ביום 28.12.2020 דחה בית הדין את ערר המשיבים על החלטה זו ומצא שהיא נמצאת במתחם הסבירות. נקבע כי לא הובאו הוכחות לנזק שעלול להיגרם למבקשים, ולילדים בפרט, כתוצאה מדחיית בקשתם; כי מסמכים ממסגרות חינוכיות שצורפו לערר לא הוגשו למשיב וממילא אינם מוכיחים נזק נפשי; כי אין מניעה שהתא המשפחתי של המבקשים ימשיך להתקיים במדינת מוצאם; כי החלטה 156 אינה חלה על המבקשים, נוכח ההליכים הפליליים של האב; וכי לא חל שיהוי בהתנהלות המשיב מול המבקשים (להלן: ההחלטה בערר השני ).

3.

המבקשים ערערו על ההחלטה, וביום 28.4.2021 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ע' שחם ) את הערעור. בית המשפט עמד על כך שבהחלטה בערר הראשון נקבע במפורש כי הבקשה השנייה תידון בהתאם להחלטה 156, אולם בהחלטת המנכ"ל ובהחלטה בערר השני אין כלל דיון בתנאי החלטה 156. בית המשפט מצא כי בהחלטת המנכ"ל ובהחלטה בערר השני אין קביעה פוזיטיבית שקיימת מניעה פלילית בעניינו של האב; כי בנסיבות העניין – חלוף הזמן והתוצאות העונשיות הקלות – קביעה שקיימת מניעה פלילית, חורגת ממתחם הסבירות; וכי ספק אם המניעה הפלילית הנטענת משפיעה על מעמד האם והילדים. בצד האמור צוין שלא חל שיהוי בפעולות המשיב. בית המשפט הורה להשיב את עניינם של המבקשים לוועדה הבינמשרדית, שתתייחס גם להיבטים ההומניטריים העולים ממסמכים נוספים שהוצגו בבית הדין ובבית המשפט; ולא לנקוט צעדי אכיפה נגד המבקשים עד לחלוף 30 ימים מיום קבלת החלטה חדשה כאמור.

4.

בבקשה דנן, שמכוונת רק כלפי הסעד שבפסק הדין, עותרים המבקשים להורות למשיב להעניק כבר עתה מעמד קבע בישראל לאם ולילדים מאחר שהמניעה הפלילית אינה נוגעת להם; ומעמד הולם לאב. המבקשים מציינים כי חלף זמן רב מאז הגשת בקשתם הראשונה בשנת 2006; וכי הילדים סובלים מהשלכות נפשיות וחברתיות מהימשכות ההליכים. בעיקר צוין כי המבקש 3 מעוניין לשרת בצה"ל, אולם בלא מעמד בישראל אין מגייסים אותו, ובשל גילו הוא עלול להחמיץ את ההזדמנות להתגייס.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה וצרופותיה, מצאתי כי דינה להידחות. רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים שדן בערעור על החלטת בית הדין תינתן אם מתעוררת שאלה משפטית רחבה, אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או בהתקיים נסיבות מיוחדת המצדיקות זאת, כמתחייב מאופי המאטריה שבה עסקינן (בר"ם 3284/21

ורנו נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 5 (11.5.2021); בר"ם 1471/21 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 5 (20.4.2021)). הבקשה דנן אינה באה בקהל המקרים האמורים. בית המשפט לעניינים מינהליים הורה לקיים דיון חדש בעניין המבקשים, בין היתר כדי שהמשיב יקבל החלטה בסוגיות שהיה עליו לדון בהן לפי ההחלטה בערר הראשון, ויעיין במסמכים חדשים שהמבקשים הציגו. אומנם בקשתם של המבקשים להסדרת מעמדם תלויה ועומדת במשך זמן רב. עם זאת, בנסיבות דנן לא מצאתי כי יש לתת רשות ערעור בנקודת הזמן הנוכחית, עוד לפני שמוצה ההליך המינהלי שעליו הורה בית המשפט לעניינים מינהליים. חזקה על המשיב שייתן דעתו לאמור בפסק הדין ויפעל לתת החלטה חדשה במהירות הראויה. למותר לציין כי גם ההחלטה החדשה שתתקבל תהא נתונה לביקורת שיפוטית אם תהיה עילה לכך (בר"ם 6380/20 שימנוביץ נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 7 (7.3.2021); בר"ם 5425/20 אלכסייב נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 7 (6.12.2020)).

הבקשה נדחית אפוא. מאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.