בר"מ 3708-24 בר"מ 3708-24

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 30.4.2024 (עמ"ן 53134-04-24, סגן הנשיא א' יקואל). בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן סעד זמני למניעת הרחקתה של המבקשת מישראל שהוגשה בצדו של ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין לעררים ו-חוק הכניסה לישראל) מיום 26.4.2024 (ערר (י-ם) 1926-24, הדיין א' נועם).

2.המבקשת היא אזרחית אוקראינה. בשלהי שנת 2022 היא ביקרה בישראל ושהתה בה כתיירת במשך מספר שבועות, ולאחר מכן עזבה את הארץ. ביום 25.4.2024 הגיעה המבקשת לארץ בטיסה מפולין, שם היא מתגוררת זה כעשרה חודשים. בתשאול שנערך לה בנמל התעופה בן גוריון המבקשת ציינה כי הגיעה לישראל למטרת תיירות, אך בקרי הגבולות מטעם המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה, התרשמו שהיא הגיעה לישראל לצרכי עבודה, בכוונה להשתקע בה. לפיכך, הוחלט למנוע את כניסתה ארצה.

3.בשלב זה הגישה המבקשת בקשה למקלט מדיני בישראל. בניגוד לגרסתה בתשאול, לפיה היא "לא מכירה איש בארץ ואף אחד לא ממתין לבואה", בשלב זה המבקשת ציינה כי יש לה בארץ מכרות וחברות שיוכלו לסייע לה.

4.בסמוך לאחר מכן, ועוד בטרם נמסרה לה החלטה בכתובים על מניעת כניסתה לישראל, הגישה המבקשת ערר לבית הדין לעררים. במסגרת הערר המבקשת טענה כי יש לאפשר לה להיכנס לישראל בהיותה מבקשת מקלט, וכי אסור להרחיקה מכוח עקרון אי-ההחזרה המעוגן באמנת הפליטים (האמנה בדבר מעמדם של פליטים, כ"א 65, 5, 20 (נחתמה ב-1951)). מנספחי הבקשה שבפני עולה כי במסגרת זו טענה המבקשת שאמנם היא הגיעה ארצה מפולין, אך במדינה זו ישנו "משבר פליטים לא מבוטל".

5.בית הדין לעררים הורה למשיבה להגיש את תשובתה, וזו הוגשה למחרת היום. בתשובה נטען, בתמצית, כי העוררת שיקרה לבקרי הגבולות וכי קיימות אינדיקציות לכוונתה להשתקע בישראל. לתשובה צורפה החלטה חתומה בידי מנכ"ל המשיבה שנסבה על מניעת כניסתה של המבקשת לישראל.

6.כאמור בפתח הדברים, בית הדין לעררים דחה את הערר. בית הדין לעררים עיין בדו"ח התשאול והתרשם כי מסקנת המשיבה בדבר השתקעות אפשרית של המבקשת בישראל וההחלטה הנגזרת למנוע את כניסתה, נסמכות על "אדנים יציבים ביותר", וממילא אין יסוד להתערבות בהן. בית הדין לעררים הבהיר בקשר לכך, כי גרסתה של המבקשת במסגרת התשאול הייתה "מתחמקת ולעומתית", וכי טענתה לפיה הגיעה ארצה למטרת תיירות תמוהה בשל נסיבות התקופה, ומוקשית גם בשים לב לכך שלא ידעה לתאר את מסלול הטיול המתוכנן ואף לא היכן תשהה. בית הדין לעררים הוסיף כי טענה זו של המבקשת אינה עולה בקנה אחד עם בקשת המקלט שהגישה, ואף אינה מתיישבת עם דבריה שלפיהם יצרה מראש (לפני הגעתה ארצה) קשר עם עורך דין לענייני הגירה. בית הדין לעררים ציין עוד כי התפטרותה של המבקשת מעבודתה בפולין בטרם הגעתה – כפי שמסרה היא עצמה בתשאול – אכן מעוררת חשד בדבר כוונותיה לעבוד ולהשתקע בישראל. בית הדין לעררים הדגיש כי עקרון אי-ההחזרה אינו חל בעניינה של המבקשת, שהגיעה ארצה מפולין ולא מאוקראינה, והוסיף כי אזרחי אוקראינה רשאים לעבור בין מדינות האיחוד האירופי.

7.למחרת היום הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית הדין לעררים, ובצדו בקשה לסעד זמני לפיו תשוחרר ממתקן מסורבי הכניסה בנמל התעופה בן גוריון ויעוכב הליך הרחקתה עד להכרעה בערעור. במסגרת הערעור שבה על טענותיה, והוסיפה ומנתה שורת פגמים שנפלו לטענתה בתשאול שנערך לה – שאותו כינתה "מפוברק" – ובדו"ח שנכתב לאחריו. המבקשת הוסיפה וטענה כי הרחקתה כעת תביא לריקון הערעור שהגישה מתוכן, בטרם הוא נדון לגופו.

8.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסעד זמני. בית המשפט המחוזי התרשם כי "סיכויי הערעור אינם מן המשופרים" שכן פסק דינו של בית הדין לעררים מנומק היטב ומביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים. בית המשפט המחוזי ציין כי קיימים קשיים לא מבוטלים בטענות שהעלתה המבקשת ביחס לתשאול, וכי ההאשמות החמורות שהטיחה בנציגי המשיבה לא גובו בראיות מתאימות. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה של המבקשת, בנסיבות שבהן דחיית הבקשה לא תגרום לה נזק בלתי הפיך, והיא תוכל לשוב לישראל ככל שיתקבלו הערעור או בקשתה להסדרת מעמדה. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי טענת הפליטות של המבקשת אינה מטה אף היא את הכף, שכן מקום מושבה בעת האחרונה היה בפולין, ולא באוקראינה.

9.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כנגד החלטה זו של בית המשפט המחוזי בעניין הסעד הזמני. בעיקרם של דברים, חוזרת המבקשת על טענותיה בעניין פגמים שנפלו, לטענתה, בתשאול שנערך לה וכן בעניין מאזן הנוחות. למען שלמות התמונה, יצוין כי בקשת רשות הערעור דנן הוגדרה דחופה מאחר שבשלב זה קבועה למבקשת טיסה למחר, יום 2.5.2024 בשעת צהריים. בשלב זה, על-פי האמור בבקשה, המבקשת עודה נתונה במתקן מסורבי הכניסה בנמל התעופה בן גוריון.

10.לאחר שעיינתי בבקשה על כלל נספחיה, לרבות דו"ח התשאול, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. מן המפורסמות הוא, שערכאת הערעור תתערב בהחלטות הערכאה הדיונית לגבי סעדים זמניים במקרים חריגים בלבד (ראו: בר"ם 2317/19 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 8 (2.4.2019); בר"ם 9093/23 לין נ' שר הפנים, פסקה 8 (26.12.2023)). אכן, החלטה על מניעת האפשרות להיכנס לשטחה של המדינה היא החלטה בעלת משמעות רבה. אולם, בנסיבותיה הפרטניות של המבקשת, לא התרשמתי כי יש מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה לא התקיימו התנאים לקבלת בקשתה למתן סעד זמני. בעיקרו של דבר, לא שוכנעתי כי המבקשת הרימה את הנטל להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתה באופן מובהק, בהתחשב בכך שתוכל להמשיך לנהל את ערעורה באמצעות בא-כוחה. זאת ועוד: כעולה מדו"ח התשאול, בהגיעה לישראל החזיקה המבקשת ברשותה כרטיס טיסה חזור לפולין לתאריך 30.4.2024, כך שלכאורה, על-פי המצג שהציגה, היא תכננה לשוב לפולין תוך ימים ספורים. המבקשת אף לא טענה כי היא חשופה לסכנה קונקרטית בפולין. לכך יש להוסיף, מבלי לקבוע מסמרות ובזהירות הנדרשת לצורך שלב דיוני זה, כי חילופי הגרסאות של המבקשת בתשאול מעוררים לכאורה קושי בהיבט של סיכויי הערעור.

11.לקראת החתימה על החלטתי זו, הוגשה בקשה לצירוף אסמכתה. לאחר שעיינתי בה, לא ראיתי לשנות מהחלטתי.

12.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.