בר"מ 3728/21 ציקורל המרה בינלאומית בע"מ נ. רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 26.4.2021 (עת"ם 2331-04-21, השופטת צ' צפת ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגישה המבקשת להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית.

רקע והליכים קודמים

2.

כבר בפתח הדברים יצוין כי עיקרי הדברים הנוגעים להליכים קודמים בעניינה של המבקשת פורטו בהחלטה שניתנה ביום 22.3.2021 בבקשה למתן סעד זמני במסגרת הליך אחר (עע"ם 1418/21, השופט נ' סולברג ), שעודנו תלוי ועומד בפני בית משפט זה. על כן, אדרש אליהם בקצרה בלבד.

3.

המבקשת, ציקורל המרה בינלאומית בע"מ, היא חברה העוסקת במתן שירותים פיננסיים והמרת מט"ח. בעבר היא פעלה בהתאם למשטר המשפטי הקודם שחל על תחום עיסוק זה, ובהמשך, עם חקיקתו של חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016 (להלן: חוק הפיקוח ) היא הוסיפה לפעול בתחום מכוח הסדר המעבר שליווה את כניסתו לתוקף. בהתאם להסדר המעבר, המבקשת הגישה בקשה לרשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, היא המשיבה, לקבל רישיון מורחב למתן שירות בנכס פיננסי ורישיון בסיסי למתן אשראי לפי חוק הפיקוח.

4.

ביום 10.10.2019 הודיעה המשיבה למבקשת על כוונתה לדחות את בקשתה, נוכח מידע מודיעיני שנמסר ממשטרת ישראל לפיו טל ציקורל, מבעלי השליטה בחברה, מצוי בקשר עם גורמים בעלי רקע פלילי, לרבות בתחום של הלבנת ההון. בהמשך, לאחר שניתנה למבקשת האפשרות לשטוח את טיעוניה בכתב ולאחר שחזר ונבחן המידע בעניינה, ביום 10.9.2020 החליטה המשיבה לדחות את הבקשה לקבלת הרישיונות. בד בבד, נדרשה המבקשת לחדול מכל פעילות פיננסית וניתנו לה 60 ימים ל"חיסול" פעילותה.

5.

ביום 12.11.2020, יממה לפני תום המועד שנקבע לחיסול עסקיה, הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט המחוזי שכוונה נגד החלטת המשיבה בעניינה, ובצידה גם בקשה למתן סעד זמני (עת"ם 31486-11-20). בו ביום דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לסעד זמני. בהמשך, ביום 1.12.2020 דחה בית המשפט המחוזי אף את העתירה לגופה.

6.

לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, קיימה המבקשת מגעים מול המשיבה, בניסיון להגיע למתווה מוסכם אשר יאפשר את המשך פעילותה. בסופו של יום, הניסיונות להגיע למתווה מוסכם לא הניבו פרי. ביום 9.2.2021 הודיעה המשיבה למבקשת כי לאחר בחינה מעמיקה של המתווה המוצע, ולאחר התייעצות עם נציגי המשטרה והפרקליטות, הוחלט כי אין מקום לשנות את ההחלטה המקורית בעניינה.

7.

ביום 28.2.2021, משכשלו המגעים האמורים, הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה (עע"ם 1418/21 שנזכר לעיל). כאמור, בצדו של הערעור הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני וזו נדחתה ביום 22.3.2021. הדיון בערעור לגופו קבוע בשלב זה ליום 8.7.2021.

ההליך הנוכחי

8.

מקורו של ההליך דנן ביום 4.4.2021 עת הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי ובו עתרה להארכת המועד להגשת עתירה מנהלית המכוונת כנגד מה שהוגדר על-ידה "ההחלטה בעניין המתווה" מיום 9.2.2021. בבקשה נטען כי יש להאריך את המועד להגשת העתירה כך שזו תוגש, אם וככל שהדבר יידרש, בתוך 45 ימים מיום מתן פסק הדין בערעור שהגישה לבית משפט זה. המבקשת ציינה כי הבקשה מוגשת "למען הזהירות בלבד", נוכח העובדה כי לא ידוע לה האם פסק הדין שיינתן בערעור יתייחס גם למתווה המוצע. בהקשר זה ציינה המבקשת כי לשיטתה בית משפט זה מוסמך לדון במסגרת הערעור שהוגש לו אף בהחלטה בעניין המתווה, שכן הדבר מהווה המשך ישיר לפסק הדין מושא הערעור. עם זאת, כך הסבירה, על מנת שלא תיחשב כמי שוויתרה על טענותיה בעניין זה, נחוצה לה הארכה המבוקשת. כן צוין בבקשה כי היא מוגשת בתוך מסגרת הזמנים הקבועה בדין להגשת העתירה.

9.

המשיבה התנגדה לבקשה. בתמצית, עמדתה הייתה כי במכתבה מיום 9.2.2021 בעניין המתווה אין כל חידוש ולמעשה מדובר אך בחזרה על החלטתה לדחות את בקשתה של המבקשת לקבלת רישיונות – החלטה שעליה הוגשה כאמור עתירה שנדחתה ועניינה עומד בפני בית משפט זה. בנסיבות אלו, כך נטען, היעתרות לבקשה משמעה, הלכה למעשה, מתן אפשרות לתקיפה מחודשת של אותה החלטה והפיכת ההליך המנהלי לבלתי נגמר. המשיבה הוסיפה כי אם המבקשת סברה שחל שינוי נסיבות מהותי בעניינה, היה עליה לפנות בבקשה מחודשת לקבלת רישיון. זאת ועוד, המשיבה טענה כי אפילו ניתן היה לראות במכתבה מיום 9.2.2021 החלטה מנהלית עצמאית וחדשה, הרי שהמבקשת לא הבהירה מדוע יש צורך להמתין להכרעה בערעור שהגישה. לבסוף, המשיבה טענה כי הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר חלוף הזמן להגשת עתירה.

10.

כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להארכת מועד. בית המשפט המחוזי ציין כי החלטת המשיבה בעניין המתווה ניתנה כבר ביום 9.2.2021 ובנסיבות אלו הבקשה להארכת מועד הוגשה בחלוף המועד להגשת עתירה בעניינה, בהתאם לתקנות בתי המשפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: התקנות ). בנוסף, בית המשפט המחוזי ציין כי אינו "רואה קשר בין הערעור על פסק הדין לבין המתווה שהוצע לאחריו ודחייתו". על כן, נקבע כי לא הוצג טעם להארכת מועד. להשלמת התמונה יצוין כי בקשה לעיון חוזר בהחלטה נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 18.5.2021.

בקשת רשות הערעור

11.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה כאמור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקשת שבה וטוענת כי היה מקום להאריך את המועד להגשת עתירה מטעמה. ראשית, המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי הבקשה הוגשה בחלוף המועד הקבוע בדין להגשת העתירה. בהקשר זה נטען כי הבקשה הוגשה במסגרת הדין ביום האחרון שבו ניתן היה לעשות כן, בשים לב לפגרת הפסח בבתי המשפט שחלה מיום 27.3.2021 ועד ליום 3.4.2021 (כולל). שנית, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה אף בקבעו כי אין קשר בין הערעור שהגישה המבקשת לבית משפט זה לבין בקשת הארכה. בהקשר זה המבקשת טוענת כי טעמים של יעילות הדיון מחייבים את קבלת בקשתה. שלישית, המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי לא ייחס חשיבות לכך שהמשיבה לא הצביעה על כל נזק שייגרם לה בנסיבות העניין מקבלת הבקשה. לבסוף, המבקשת טוענת כי יש לתת משקל רב בענייננו לפגיעה בזכות הגישה לערכאות, ולעובדה שביסוד ההליך עומדת החלטה הפוגעת בזכותה לחופש עיסוק.

12.

ביום 17.6.2021, בהתאם להחלטה שניתנה בעניין, הגישה המשיבה את תגובתה לבקשת רשות הערעור ובה נטען כי דינה להידחות. בעיקרו של דבר, המשיבה טוענת כי המבקשת לא ביססה כל הצדקה עניינית לקבלת בקשתה להארכת מועד, תוך הפנייה לטעמים שהעלתה בבית המשפט המחוזי כפי שפורטו לעיל. בין היתר, המשיבה שבה ומדגישה כי ביסוד בקשתה של המבקשת עומד ניסיון ליצור אפיק נוסף לביקורת שיפוטית על ההחלטה שלא לאשר את בקשתה לרישיונות, זאת על אף שכלל לא הגישה בקשה חדשה וממילא לא ניתנה בעניינה כל החלטה נוספת. המשיבה מוסיפה כי אין כל קשר בין הליך הערעור, הנסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לבין דחיית המתווה שהוצע למעלה מחודשיים לאחריו. משכך, נטען כי אין כל הצדקה להאריך את המועד להגשת עתירה בעניין דחיית המתווה, אף אם היה ניתן לראות בכך החלטה חדשה. לבסוף, המשיבה מציינת כי דומה שאכן נפלה שגיאה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ככל שזו קבעה כי הבקשה להארכת מועד הוגשה בחלוף המועד הקבוע בתקנות להגשת העתירה. לצד זאת, המשיבה מדגישה כי המבקשת השתהתה בכך שהגישה את הבקשה ביום האחרון, וזאת כאמור בחלוף חודשיים ממועד דחיית המתווה המוצע.

דיון והכרעה

13.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, אני סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. זאת, אף בהתחשב באמת המידה המרוככת החלה על הענקת רשות ערעור על החלטות מהסוג דנן, בשים לב לחשיבותה של זכות הגישה לערכאות (ראו: בר"ם 3802/16 ארלט יזמות בנין והשקעות בע"מ נ' ועדת הערר מחוז דרום , פסקה 13 (12.9.2016); בר"ם 5777/20 אופיר כהן - עבודות פיתוח גינון ואחזקה נ' מכון ויצמן למדע , פסקה 8 (25.8.2020)).

14.

בנסיבות העניין, נתתי דעתי לכך שהלכה למעשה, במקרה זה אין בדחיית הבקשה כדי לנעול את שערי בית המשפט (ראו והשוו: בר"ם 403/20 עמותת שומרי הבית נ' ראש המועצה האזורית חוף הכרמל , פסקה 16 (11.2.2020)). זאת, בהינתן העובדה שטענותיה העיקריות של המבקשת באשר להחלטה לדחות את בקשתה לרישיונות עודן תלויות ועומדות במסגרת הערעור שהגישה לבית משפט זה. יוער כי יש טעם של ממש בטענת המשיבה לפיה מלכתחילה קיים קושי בעמדתה של המבקשת, הגורסת כי ניתן לראות בדחייתה של הצעת המתווה כהחלטה עצמאית ונפרדת, כנגדה ניתן להגיש עתירה נוספת. קבלת עמדה שכזו פותחת פתח להגשת עתירות חוזרות ונשנות בכל עת שתועלה הצעה חדשה מצד מבקש רישיון שבקשתו נדחתה, כך שההליך המנהלי לא יוכל לבוא לידי סיום. מטבע הדברים, ככל שלטענת המבקשת חל שינוי נסיבות מהותי מאז ניתנה החלטת המשיבה הדוחה את בקשתה לרישיונות, עומדת בפניה האפשרות לפנות בבקשה מחודשת בעניין, ובבוא היום, אם אף בקשה זו תדחה, להגיש עתירה מנהלית חדשה. לחלופין, ככל שיש לשיטתה של המבקשת רלוונטיות לדחיית הצעת המתווה, עומדת בידה האפשרות להגיש בקשה מתאימה להוספת ראיות במסגרת הערעור שהגישה לבית משפט זה.

15.

יש לציין כי דומה שאכן נפלה שגגה מסוימת בנימוקיו של בית המשפט המחוזי, שעה שקבע כי הבקשה הוגשה בחלוף המועד הקבוע בתקנות להגשת העתירה המינהלית. בהקשר זה, כפי שציינה אף המשיבה בתגובתה, עולה כי בהתחשב בפגרת הפסח שחלה בתקופה הרלוונטית, הבקשה הוגשה למעשה ביום האחרון להגשת עתירה מינהלית לפי התקנות (ראו בהקשר זה תקנה 44 לתקנות). אף-על-פי-כן, אין בטעם זה לבדו לשנות מן המסקנה אליה הגעתי, בשים לב לנימוקים שפורטו לעיל. לא למותר להזכיר, כי בהקשרים אחרים שבהם נדונו בקשות להארכת מועד הובהר כי עצם העובדה שהבקשה הוגשה טרם חלף המועד הקבוע בדין אינה מצדיקה, כשלעצמה, את קבלתה (ראו והשוו: בש"א 1264/00 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' וענונו (4.4.2000); בש"א 2487/14 ביבי נ' ליפר , פסקה 7 (14.5.2014) ). זאת ועוד, בענייננו, יצוין אף כי קיים קושי מסוים בעובדה שהמבקשת בחרה להמתין עד למועד האחרון להגשת העתירה טרם הגשת הבקשה האמורה, וזאת כאשר חלפו כחודשיים ממועד דחיית הצעת המתווה ולמעלה מחודש לאחר הגשת ערעורה לבית משפט זה.

16.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. במכלול הנסיבות, אין צו להוצאות.