בר"מ 3735/12 מדינת ישראל נ. ליהקום בע"מ

1.

המשיבה, חברת ליהקום בע"מ, היא חברה קבלנית הרשומה בפנקס הקבלנים בענף הבנייה מאז שנת 1999. עם רישומה, קיבלה ליהקום את הסיווג הנמוך ביותר – ג/1, המאפשר (נכון להיום) לבצע עבודות בנייה עד לסכום של כ-3.5 מיליון ש"ח בלבד. כשנה לאחר מכן, הועלה סיווגה של המשיבה לסיווג הגבוה ביותר – ג/5, המאפשר לבצע עבודות בנייה ללא הגבלת סכום או היקף. העלאת הסיווג נעשתה על יסוד תקנה 7(א)(2) לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (סיווג קבלנים רשומים), התשמ"ח-1988 (להלן: תקנות הסיווג ), שכן בעלת השליטה במשיבה באותה עת (חברת רישן בניין והשקעות בע"מ) הייתה בעלת השליטה גם בחברה קבלנית עם הסיווג המבוקש (מ.א. נתנאל חברה לעבודות ציבוריות בע"מ) (להלן: נתנאל ). ביום 6.2.2006 בוטל רישומן של המשיבה ושל נתנאל בפנקס הקבלנים, לאחר שאלה לא המציאו תצהירים המעידים על העסקת עובדים בעלי כישורים המתאימים לסיווג בהתאם לנדרש בתקנות הסיווג. ביום 5.6.2007 הוחלט לחדש את רישומה של המשיבה בפנקס הקבלנים לאחר שהושלמו החוסרים האמורים. רישומה של נתנאל בפנקס לא חודש באותה עת. ביום 10.1.2008 הודיע רשם הקבלנים למשיבה כי הוא שוקל להוריד את סיווגהּ לסוג ג/1, אלא אם תציג מסמכים שונים. זאת, משום שהסיווג הגבוה שניתן לה נבע – לשיטתו – מהסיווג הגבוה של חברת נתנאל. לאחר שרשם הקבלנים לא קיבל מענה לדרישתו, בוטל רישומה של המשיבה בפנקס הקבלנים ביום 3.11.2008. ביום 11.1.2009 הגישה ליהקום בקשה לחידוש רישומה בפנקס הקבלנים. ביום 23.7.2009 התכנסה הוועדה המייעצת לרשם הקבלנים (להלן: הוועדה המייעצת ) לדון בבקשה. הוועדה המליצה לחדש את רישומה של המשיבה בפנקס הקבלנים, אך בסיווג ג/1 בלבד, וכך הוחלט. המשיבה לא הגישה ערר על החלטה זו.

2.

בחודש יוני 2010, הגיעה לידי רשם הקבלנים תלונה על ליקויי בנייה בבניין שאותו בנתה המשיבה. רשם הקבלנים פנה למשיבה בבקשה לקבלת התייחסותה לחשד שלפיו היא הפרה את הוראות הדין בכך שביצעה עבודות מעבר להיקף המורשה לה. בתשובתה מיום 19.12.2010, טענה המשיבה כי הטעם לשינוי בסיווג הוא התנהלות עורך דינהּ של החברה, שלא תפקד כראוי בשל אסון אישי שפקד אותו. הנושא הובא בפני הוועדה המייעצת, שהמליצה לבטל כליל את רישום המשיבה בפנקס הקבלנים. ביום 29.8.2011 קיבל רשם הקבלנים את המלצת הוועדה המייעצת והחליט לבטל את רישום המשיבה בפנקס הקבלנים.

3.

נגד החלטה זו הגישה המשיבה ערר לוועדת הערר הפועלת מכוח חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969 (להלן: ועדת הערר ). בהחלטתה מיום 3.11.2011, דחתה ועדת הערר את בקשת ליהקום למתן סעד זמני, שיאפשר לה להמשיך לבצע פרויקטים שבביצועם החלה לפני שבוטל רישומה בפנקס הקבלנים. בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן ) קיבל באופן חלקי את ערעור המשיבה על ההחלטה בדבר הסעד הזמני, וקבע כי עד להכרעת ועדת הערר תוכל היא להמשיך בביצוע שלושת הפרויקטים שבביצועם החלה.

4.

ועדת הערר החליטה לדחות את ערר המשיבה. בין היתר, נקבע כי אילו רצתה המשיבה להשיג על הורדת סיווגה של המשיבה מ-ג/5 ל-ג/1, היה עליה לערור על החלטה זו במועד. בהחלטה הודגש כי המשיבה המשיכה בבנייה למרות שידעה היטב כי נמחק רישומה מפנקס הקבלנים. המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים על החלטת ועדת הערר, ובצידו בקשה לסעד זמני. בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ק' ורדי ) נעתר לבקשה, כך שהמשיבה תוכל להמשיך לבצע את שלושת הפרויקטים שבביצועם כבר החלה.

5.

מכאן הבקשה שלפניי. רשם הקבלנים טוען כי בית המשפט קמא אפשר למשיבה – במסגרת של סעד זמני – לבצע עבודות, שגם אם יתקבל ערעורה, לא תוכל לבצע. הסיווג הנדרש לשם המשך ביצוע העבודות נושא הסעד הזמני הוא סיווג ג/5 שנשלל מהמשיבה עוד לפני שנתיים ימים, ונגד החלטה זו כלל לא הוגש ערר. עוד נטען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לאינטרס הציבורי בקיום החלטות רשם הקבלנים והוראות החוק בתחום הבנייה, ולסיכון הכרוך בביצוע הפרויקטים הנדונים על-ידי המשיבה, שאינה מורשית לבצע פרויקט בסדר גודל כזה. המדינה מדגישה כי המשיבה בחרה לעשות דין לעצמה ולהתחיל לבנות פרויקטים החורגים מהסיווג שהיה לה.

6.

המשיבה טוענת כי אין עילה ליתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא שעניינה סעד זמני. גם לגופם של דברים, סומכת המשיבה את ידיה על ההחלטה נושא הבקשה. המשיבה סבורה כי סיכויי הערעור המינהלי שהגישה הם גבוהים: לדבריה, המסד העובדתי שעל בסיסו נתקבלה ההחלטה האחרונה בעניינה הוא רעוע, שכן בניגוד לטענת הרשם, רישומה לא נמחק מפנקס הקבלנים בשנת 2008, אלא נרשמה התראה לפני מחיקה. בנוסף, נטען כי ההחלטה מיום 6.9.2009 בדבר הורדת הסיווג של ליהקום ל-ג/1 ניתנה בחוסר סמכות, משום שהיא התקבלה בהנחה שמדובר ב"חידוש" רישום, בעוד שכאמור – לטענת המשיבה – כלל לא היה צורך לחדש את רישומה בפנקס. עוד נטען כי הסנקציה שהטיל רשם הקבלנים על המשיבה איננה מידתית ולא התחייבה מנסיבות העניין. לשיטת המשיבה, גם שיקולי מאזן הנוחות תומכים בעמדתה: לדבריה, משמעות ביטול הסעד הזמני היא חיסול פעילותה העסקית, ופגיעה אנושה בעניינם של המעורבים בפרויקטי הבנייה. המשיבה מוסיפה כי היא פנתה אל הרשם, לאחר ההחלטה נושא הערעור המינהלי בבקשה לבחון את עמידתה בתנאים של סיווג ג/5, אך רשם הקבלנים סירב לבדוק את הבקשה. לפיכך, אלמלא ההחלטה נושא הערעור (שאיננה חלוטה) ניתן היה לבחון את הבקשה החדשה ולהחזיר למשיבה את הסיווג שנשלל ממנה. המשיבה מדגישה כי אין כל סיכון בכך שהיא תמשיך לבצע את העבודות נושא הסעד הזמני, שכן היא חברה ותיקה ובעלת מוניטין, העומדת – מבחינה מהותית – בתנאים הנדרשים לקבלת סיווג מסוג ג/5. המשיבה מוסיפה כי הדיון בערעור לגופו נקבע ליום 4.9.2012, וגם מטעם זה אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

7.

לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בכפוף לסייגים שלהלן. לא מצאתי לקבוע מסמרות בדבר סיכויי הערעור המינהלי, שעה שהוא עתיד להישמע במועד קרוב בבית המשפט לעניינים מינהליים. החלטתי מתבססת בעיקרה על שיקולי מאזן הנוחות. אין להקל ראש בנזקים הכבדים שייגרמו לכאורה למשיבה אם יבוטל הסעד הזמני. כפי שציין בית המשפט קמא בהחלטתו, אם לא יינתן הסעד הזמני, עלול להיגרם נזק כבד למשיבה, לעובדיה וכן לצדדים שלישיים המעורבים בפרויקטי הבנייה שבביצועם החלה. מנגד , אין לשלול את הקשיים שעליהם מצביעה המדינה בטיעונה המפורט. מצאתי כי האיזון הנכון בין השיקולים, בנסיבות העניין ובנקודת הזמן הנוכחית, הוא להגביל את פרק הזמן בו יחול הסעד הזמני שנתן בית המשפט המחוזי עד למועד הדיון בערעור, תוך הקדמת הדיון בערעור לגופו למועד קרוב, לפני תחילת פגרת בתי המשפט . במועד שמיעת הערעור לגופו, יוכל המותב היושב בדין לשוב ולשקול – לאחר שמיעת טיעוני הצדדים – אם יש מקום להאריך את תוקף הסעד הזמני עד למועד ההכרעה בערעור.

בכפוף לסייגים אלה, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.