בר"מ 3763-23 בר"מ 3763-23

1.המשיבים, סיעת "התעוררות בירושלים" במועצת העיר ירושלים (להלן: הסיעה), וחבר מועצה מטעם הסיעה, הגישו בשנת 2021 עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים נגד עיריית ירושלים (היא המבקשת; להלן גם: העירייה), שכוונה נגד נוהל עיריית ירושלים 09.04.11 "מיזמים ופעולות משותפות" (24.6.2018) (להלן: הנוהל). בעיקרם של דברים, ולאחר צמצום המחלוקת במסגרת ההליך, נטען בעתירה כי בנוהל זה נסמכת העירייה על הוראת פטור ממכרז שקבועה בתקנות חובת מכרזים, התשנ"ג-1993, הגם שהסדר זה, כנטען, לא חל על רשות מקומית. יוער כי ביום 21.3.2022 הורה בית המשפט על צירוף משרד הפנים כמשיב להליך. לאחר שנדחתה הצעה לסיום ההליך בהסכמה, ביום 16.4.2023 הגישה העירייה בקשה לצירופם של מרכז השלטון המקומי בישראל וכן 10 רשויות מקומיות נוספות (להלן: הרשויות הנוספות), כמשיבות לעתירה (להלן: בקשת הצירוף). בבקשה נטען, בעיקרם של דברים, כי רשויות נוספות פועלות באופן דומה למתואר בעתירה, ומשכך ההכרעה בה תישא השלכות רוחב; וכן כי יש בהחלטה לצרף את משרד הפנים כמשיב כדי ללמד על קיומן של השלכות כאמור.

2.בו ביום דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת ד' כהן-לקח) את בקשת הצירוף. תחילה, עמד בית המשפט על כך שהבקשה הוגשה בשלב דיוני מתקדם, וזאת אף מבלי שהעירייה סיפקה הסבר להגשת הבקשה בשלב זה. כמו כן נקבע כי אין מקום לצרף את מרכז השלטון המקומי או רשויות אחרות מקום שהעתירה מופנית כלפי חוקיותו של נוהל ספציפי שהותקן בעיר ירושלים בלבד ואינו חל על רשויות מקומיות אחרות. עוד נקבע כי אף אם אלה מקיימות מיזמים משותפים כנטען על ידי המבקשת, הרי שיכול ואלה מבוססים על הסדרים משפטים אחרים שמקנים פטור ממכרז. משכך, נקבע כי העתירה הנוכחית אינה המסגרת המתאימה לבירור טיבם של ההסדרים המשפטיים שעומדים ביסוד אותם מיזמים, וכן לבחינה האם התקשרות פרטנית זו או אחרת פטורה ממכרז. לצד זאת, נדחתה טענת העירייה כי יש בהחלטה לצרף את משרד הפנים כמשיב כדי ללמד על קיומן של השלכות רוחב, תוך שנקבע כי החלטה זו נבעה בעיקרה מטענת העירייה כי הנוהל נושא ההליך גובש "תחת עינו הפקוחה של משרד הפנים" (בעמ' 2 להחלטה).

3.בחלוף חודש ימים ממועד ההחלטה הוגשה הבקשה שלפניי, שבמסגרתה שבה המבקשת על טענתה כי ההכרעה בעתירה נושא הליך זה תישא השלכות רוחב על רשויות מקומיות נוספות שפועלות באופן דומה, וכי צירופן נדרש בכדי למנוע חוסר אחידות בדין החל על רשויות מקומיות שונות, וכן מטעמים של יעילות דיונית ומניעת בזבוז זמן שיפוטי. באשר לקביעת בית משפט קמא שלפיה יכול והרשויות הנוספות מקיימות מיזמים משותפים בהתבסס על עילות אחרות לפטור – טוענת המבקשת כי הדוגמאות שאליהן הפנתה מראות כי רשויות אלה פועלות באופן דומה למתכונת הקבועה בנוהל. בנוגע לעיתוי הגשת בקשת הצירוף טוענת המבקשת כי השלכות הרוחב של הסוגיה שבנידון הועלו על ידה אף בשלבים מוקדמים בהליך, אך הבקשה לצירוף משיבים נדרשה רק לאחר שהניסיון להגיע להסכמות לא צלח.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. תקנה 6(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, קובעת כי בית המשפט רשאי להורות על צירוף משיב בכל שלב משלבי הדיון. בפסיקה נקבע כי כאשר עסקינן בבקשה לצירוף צד להליך יש לאזן בין זיקתו של הצד השלישי להליך ועוצמת הפגיעה שעלולה להיגרם לו כתוצאה מקבלת העתירה, לבין מידת הסרבול והארכת הדיון שייגרמו כתוצאה מהצירוף (ראו והשוו: בר"ם 5919/22 איגוד ערים לסביבה נפת אשקלון נ' קו צינור אירופה אסיה בע"מ, פסקה 19 (4.12.2022); בר"ם 1469/12 קונסבלר נ' עמותת תושבים למען נווה צדק, פסקה 5 (19.6.2012); רע"א 1502/11 חברת חזקיהו בע"מ נ' הרפנס, פסקה 9 (14.8.2011)). ככלל, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטה הנוגעת לצירוף בעל דין – עניין שמצוי בלב שיקול דעתה של הערכאה הדיונית (בר"ם 1975/22 ג'מאל נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקה 9 (5.4.2022); בר"ם 575/18 עיריית ירושלים נ' דורון, פסקה 5 (30.1.2018)). איני סבור כי המקרה דנן מצדיק התערבות כאמור. בהחלטתו עמד בית המשפט על כך שהעתירה מופנית כלפי נוהל של עיריית ירושלים, וכי אין מקום לצירופן של רשויות שהנוהל כלל לא הותקן מטעמן. כמו כן, הובהר כי אין בעצם קיומם של מיזמים משותפים ברשויות מקומיות אחרות כדי להצדיק את צירופן לעתירה, מאחר שייתכן ומיזמים אלה מבוססים על הסדרים משפטיים אחרים. עוד נמצא כי בקשת הצירוף הוגשה בשלב דיוני מתקדם, וכי המבקשת לא הציגה הסבר לכך. לאמור, בית המשפט בחן את השיקולים הרלוונטיים לעניין ומצא כי בנסיבות המקרה דנן אין להיעתר לבקשת הצירוף, ולא ראיתי כי בהחלטה זו נפל פגם המצדיק התערבות בה.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.