בר"מ 3809/18 פלוני נ. רשות האוכלוסין וההגירה

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 9.4.2018 ( עמ"ן 24568-05-17, השופט א' רובין ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית הדין לעררים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן:

בית הדין לעררים ) מיום 21.3.2017 (ערר (י-ם) 3082/15, הדיין א' אזר ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש 1 (להלן: המבקש ), אזרח גאנה, נכנס לישראל לראשונה בשנת 2002, באשרת תייר מסוג ב/2. בשנת 2003 הורחק המבקש מישראל, אך בהמשך חזר ונכנס אליה בדרך שאינה ידועה למשיבה.

3.

על פי הנטען, בשנת 2006 נרקם קשר זוגי בין המבקש לבין אזרחית ישראלית (להלן: בת הזוג ), ובשנת 2007 נולד להם בן משותף, הוא המבקש 2 (להלן: הקטין ). כבר עתה יצוין כי ביום 1.4.2014 ניתן פסק דין הצהרתי בבית המשפט לענייני משפחה הקובע כי המבקש הוא אביו של הקטין.

4.

במהלך חודש פברואר 2007 עוכב המבקש לחקירה בגין עבודה ושהייה שלא כחוק בישראל, ובהמשך הובא לדיון בפני בית הדין לביקורת משמורת, ששחרר אותו בתנאים מגבילים. בסמוך לאחר מכן הגישה בת הזוג למשיבה בקשה למתן מעמד למבקש בישראל, מכוח יחסיהם הזוגיים ובהתאם לנוהל מס' 5.2.0009 שכותרתו "הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן: נוהל חיים משותפים ).

5.

בהמשך לכך, החלו המבקש ובת הזוג בהליך המדורג למתן מעמד הקבוע בנוהל חיים משותפים. ביום 17.6.2007 קיבל המבקש רישיון ישיבה זמני מסוג ב/1, שהוארך מעת לעת עד ליום 19.6.2010. ביום 18.11.2009 החליטה המשיבה לשדרג את רישיון הישיבה של המבקש לרישיון ארעי מסוג א/5 לשנה, עד ליום 18.11.2010.

6.

ביום 27.10.2010 המבקש הגיש בקשה להארכת התוקף של רישיונו. בהמשך לכך נערך לו ולבת הזוג ראיון בפני גורמי המשיבה. ביום 21.12.2010 דחתה המשיבה את הבקשה. ערר פנימי שהגיש המבקש על ההחלטה נדחה ביום 14.9.2011, אולם לאחר שהגיש השגה לוועדת ההשגה לזרים הוחלט ביום 23.10.2013 להחזיר את עניינו לבחינה מחודשת אצל המשיבה.

7.

בשלהי שנת 2013 נפרדו המבקש ובת הזוג. לטענת המבקש, הודעה על הפרידה נשלחה מטעמו למשיבה.

8.

בחודש ינואר 2014 המבקש הגיש בקשה להסדרת מעמדו בישראל מטעמים הומניטאריים, בהיותו אב לקטין. בתמיכה לבקשה צורפו, בין היתר, פסק הדין ההצהרתי בעניין אבהותו, מכתבים מטעם בת הזוג, וכן חוות דעת מטעם עובדת סוציאלית פרטית שבה נמסרו פרטים על טיב הקשר בין המבקש לקטין וצוין שהמבקש מקפיד על העברות כספים תכופות אל בת הזוג לצורך

כלכלתו של הקטין. בהמשך לכך, זומנו המבקש ובת הזוג לראיון נוסף במשרדי המשיבה. לראיון התייצב המבקש לבדו, ואילו בת הזוג מצדה העבירה מכתב שבו ציינה כי היא נכונה לשתף פעולה עם ההליך אם הראיון

ייערך בקרבתו של מקום מגוריה בצפון הארץ.

9.

ביום 31.5.2018 החליטה הוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים (להלן: הוועדה הבינמשרדית ) להנפיק למבקש רישיון ישיבה ועבודה זמני מסוג ב/1 לשנה, ולבחון את עניינו פעם נוספת בתום תקופה זו.

10.

המבקש הגיש ערר על ההחלטה האמורה לבית הדין לעררים . בטרם התקבל פסק דין בערר, המבקש הגיש למשיבה בקשה לשדרוג מעמדו, אשר נדחתה ביום 13.7.2016 על ידי ראשת דסק צפון של המשיבה. בהחלטת הדחיה צוין, כי "הבקשה לשדרוג אינה עומדת בדרישות הסף לשדרוג מעמד היות וקבלת המעמד מלכתחילה לא ניתן מכוח נוהל המאפשר בסיומו שדרוג, כי אם מכוח החלטת הוועדה הבינמשרדית ". ערר פנימי שהוגש על החלטה זו נדחה על ידי מנהלת תחום אשרות וזרים של המשיבה ביום 17.8.2016. בשלב זה, עודכן בית הדין לעררים גם בהחלטות אלה.

11.

ביום 21.3.2017 דחה בית הדין לעררים את הערר. בית הדין לעררים קבע כי בנסיבותיו של מקרה זה אכן ראוי להעניק למבקש רישיון ישיבה בישראל, בשל היותו אב מתפקד לקטין. עם זאת, בית הדין לעררים הדגיש כי המבקש אינו המשמורן של הקטין, בניגוד למקרים אחרים שהובאו בפני בית הדין ובהם ניתן מעמד הומניטארי להורה שמטפל לבדו בקטין. עוד הוסיף בית הדין לעררים כי אין בידי המבקש הסכם המסדיר את מזונות הקטין והסדרי הראיה עמו. בנסיבות אלה, כך נקבע, הפגיעה בטובת הקטין שנגרמת מכך שניתן למבקש רישיון ישיבה מסוג ב/1 בלבד היא מינורית, שכן רישיון זה מאפשר למבקש לחיות בישראל, לשמור על קשר קרוב לבנו ולעבוד לפרנסת שניהם, הגם שאין מדובר ברישיון של תושב ארעי.

12.

בסיכומו של דבר, בית הדין לעררים קבע כי לא מצא פגם בהחלטתה של הוועדה הבינמשרדית או בהחלטתה של מנהלת תחום אשרות וזרים המצדיק התערבות בהן. בית הדין לעררים הוסיף והתייחס לטענה שהעלתה המשיבה באשר להיעדרותה של בת הזוג מההליך, בציינו כי בנסיבות של פרידה אין לצפות, בהכרח, כי בן הזוג הישראלי יהיה שותף מלא ופעיל לבקשה מטעמים הומניטאריים המוגשת מטעם בן הזוג הזר. בית הדין לעררים

הבהיר כי הדגש במקרים כאלה צריך להיות טובת הילדים המשותפים, וכי בחינת הבקשה צריכה להיעשות מזווית ראיה זו – ולא תוך בחינה של יחסי ההורים.

13.

המבקש הגיש ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים לבית המשפט המחוזי, אולם ערעורו נדחה. בית המשפט המחוזי הבהיר כי אף המשיבה מכירה בכך שראוי לאפשר למבקש לשהות בישראל לצד בנו ולעבוד למחייתו, וכי המחלוקת בין הצדדים נעוצה רק בשאלה האם ראוי לשדרג את מעמדו ולהעניק לו רישיון ישיבה ארעי (שמשמעותו המעשית מבחינתו היא קבלת זכויות של ביטוח בריאות וביטוח לאומי). בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם ככלל עניינים אלה עשויים להיות בעלי השפעה כזו או אחרת על טובת הקטין, אולם בנסיבות שבהן המבקש אינו מחויב באופן פורמלי בתשלום מזונות ואין לו הסדרי משמורת לגבי הקטין, אין מדובר בשיקול מכריע המטה את הכף לטובת שדרוג המעמד. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי אין בכך כדי לקבוע שהמבקש לעולם לא יקבל מעמד של תושב ארעי בישראל – בהתחשב בעובדה שהתהליך של מתן מעמד הוא הדרגתי, ולאורכו נבחנות הנסיבות השונות הכרוכות בעניינו של מבקש המעמד.

14.

נוסף על כך, בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקש בעניין הפלייתו לרעה בהשוואה למקרים דומים אחרים. בית המשפט המחוזי קבע כי אין יסוד לטענה זו מאחר שבמקרים שאליהם הפנה המבקש התקיימו נסיבות שונות – למשל, שמבקש המעמד החזיק במשך שנים ארוכות ברישיון ישיבה מסוג א/5 או שבין מבקש המעמד לבן הזוג הישראלי היה הסכם משמורת ומזונות.

15.

לבסוף, בית המשפט המחוזי ציין כי בהתחשב בהליכים המשפטיים שהתקיימו המבקש לא הגיש בקשה לשדרוג מעמד במועד שבו היה אמור לעשות כן לפי החלטתה של הוועדה הבינמשרדית . בית המשפט המחוזי קבע אפוא כי אם המבקש יגיש בקשה חדשה, עניינו יישקל פעם נוספת, וכי חזקה על המשיבה שתשקול את טובת הקטין, את הצורך שלו ביציבות משפחתית, ואת ההבדלים בין אשרת עבודה לרישיון ישיבה ארעי מהיבט השפעתם על טובת הקטין.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

16.

הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, היא מעוררת שאלה משפטית עקרונית שעניינה הנסיבות שבהן ראוי להעניק מעמד להורים זרים של קטינים ישראלים. המבקש טוען כי מדיניותה של המשיבה בעניין זה היא אקראית ולא עקבית, ועל כן נודעת חשיבות לקביעת אמות מידה ברורות באשר למקרים שבהם ראוי להעניק מעמד להורים הזרים, ובכלל זה באשר למשמעות של היות ההורה משמורן עיקרי.

17.

באשר לעניינו הקונקרטי המבקש שב וטוען כי הוא הופלה לרעה ביחס למקרים דומים אחרים, שבהם ניתנו להוריהם של קטינים ישראלים מעמד של תושב ארעי ואף תושבות קבע, למרות שהקשר ביניהם לבין הקטין היה "רופף". לטענתו, העובדה שאין הסדרי משמורת ומזונות בינו לבין בת הזוג לא צריכה לקבל משקל מכריע בהחלטה על מעמדו, שכן יש לו קשר הדוק עם הקטין ובפועל הוא תומך כלכלית בו ובבת הזוג. עוד טוען המבקש כי ההסדרה הנוכחית של מעמדו הנוכחי בישראל פוגעת ביכולתו לתמוך בקטין. על כן, הוא מבקש כי מעמדו יוסדר ברישיון ישיבה מסוג א/5 לתקופה קצובה, אשר בסיומה יועלה עניינו לבחינה לצורך שדרוג למעמד קבע.

18.

ביום 24.6.2018 הוריתי על הגשת תשובה לבקשה, וזו הוגשה ביום 5.8.2018. בתשובתה, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף בשל כך שהיא נטועה בעניינו הקונקרטי של המבקש. המשיבה מדגישה כי עניינו של המבקש קיבל מענה במסלול המתאים בהתאם לנסיבותיו, הן על-פי נוהל חיים משותפים והן על-פי נוהל טיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים. על כן, כך נטען, טענותיו של המבקש באשר לשרירותיות בהתנהלות כלפיו הן משוללות יסוד.

19.

יתר על כן, המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. המשיבה טוענת כי לא זו בלבד שהחלטתה לא הייתה נגועה באפליה, אלא שעניינו של המבקש הועבר לוועדה הבינמשרדית על אף שלא עמד בקריטריונים לכך (שכן באותה עת החזיק ברישיון מסוג א/5 פחות ממחצית מתקופת ההליך המדורג), בשים לב לנסיבותיו הפרטניות. נוסף על כך, המשיבה סומכת ידיה על קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה המקרים שהציג המבקש שונים במאפייניהם מעניינו ומדגישה כי כל בקשה נבחנת לגופה בהתאם לנסיבותיה.

20.

לבסוף, המשיבה טוענת כי הוועדה הבינמשרדית נתנה משקל בהחלטתה לטובת הקטין, וכן לעובדה שהמבקש אינו הורה משמורן ואין לו הסדרי ראייה ומזונות לגבי הקטין. על כן, בשים לב לכך שרישיון הישיבה שקיבל המבקש מאפשר לו לשהות בישראל לצד בנו הקטין ולעבוד, וכן בהתחשב בכך שדרכו של המבקש פתוחה להגשת בקשה חדשה לשדרוג המעמד, המשיבה סבורה כי אין יסוד להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

21.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

22.

כידוע, אמת המידה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים הדן בערעור על החלטה של בית הדין לעררים היא מצומצמת, נוכח אופיו של בית הדין ומידת מקצועיותו (ראו: בר"ם 3253/16 פיאלקו נ' משרד הפנים , פסקה 4 (5.5.2016); בר"ם 4631/17 פלונית נ' שר הפנים , פסקה 29 (17.7.2017)). עם זאת, ייתכנו מקרים שבהם יידרש בית המשפט לבקשה גם מקום שבו לא מועלית שאלה משפטית עקרונית וזאת בהינתן נסיבות מיוחדות, תוך מתן משקל מיוחד לפגיעה בלתי מידתית בזכות לחירות (ראו: בר"ם 6698/15 וולדמארי נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 3 (19.10.2015); בר"ם 7172/16 בבנקו נ' מדינת ישראל - משרד הפנים , פסקה 12 (8.1.2017)).

23.

איני סבורה כי המקרה דנן מקיים את אמות המידה האמורות. בעיקרו של דבר, חרף טענותיו של המבקש, לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית. כמתואר לעיל, אף הערכאות הקודמות שדנו בעניין דחו טענה זו לאחר שהבהירו כי המקרים שביניהם ניסה המבקש לקשור על מנת לבסס טענת אפליה אינם זהים בנסיבותיהם לעניינו. ההכרעה במקרה דנן מבוססת אפוא על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ובכלל זה נסמכת על מאפייניה של מערכת היחסים המשפחתית. זאת ועוד: כפי שהובהר על ידי בית המשפט המחוזי – בעת הזו המבקש יכול לשהות בישראל, להתפרנס ולקיים קשר עם בנו. ההכרעה בעניינו למעשה לא סגרה בפניו את הדלת לשדרוג מעמד, אלא אך קבעה כי בעת הנוכחית לא הוכחו הטעמים הנדרשים לצורך כך. כפי שהובהר, המבקש רשאי להגיש בשלב זה בקשה חדשה לשדרוג המעמד, אשר תיבחן על ידי המשיבה על פי מיטב שיקול דעתה ובשים לב לשיקולים שעניינם טובת הקטין ורווחתו.

24.

אשר על כן: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.