בר"מ 3831/05 ויתקין מרקט בע"מ נ. מר נחום איצקוביץ - ראש מעוצה האזורית עמק

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופט ע' פוגלמן ) מיום 15.4.05, אשר דחה את בקשת המבקשת ליתן צו ביניים המורה למשיבים ועל כל הפועל בשמם או מטעמם להימנע מלסגור את העסק הידוע בשם יריד ויתקין (להלן: היריד ) ו/או להפריע לפעילותו התקינה ו/או לפגוע בו בכל דרך אחרת.

היריד ממוקם בחלקה 1 בגוש 8354 ובחלקות 5 ו-7 בגוש 8396 באדמות מושב כפר ויתקין. החלקות האמורות מסווגות כקרקע חקלאית. בעבר, היו במקום לולים, אשר נסגרו על ידי חקלאי מושב כפר ויתקין מחוסר כדאיות כלכלית. המבקשת יזמה עבודות התאמה של השטח והפכה אותו ליריד דוכנים. בניית היריד והשימוש בו נעשו על ידי המבקשת ללא היתרים כדין. כמו כן, לא ניתן למבקשת רישיון עסק להפעלת היריד. בשל כך, הוגשו נגד המבקשת בשנת 2000 מספר כתבי אישום לבית משפט השלום בנתניה. בשניים מן התיקים נערך הסדר טיעון, ובעקבותיו נתן בית המשפט צו לסגירת היריד, אשר מועד ביצועו נדחה בשנתיים כדי לאפשר למבקשת לנסות ולקבל רישיון עסק. תיק נוסף הסתיים בהרשעה, אשר בעקבותיה נתן בית המשפט צו הריסה, צו התאמה וכן צו לאיסור שימוש חורג. משלא הוגשו ערעורים, הפכו פסקי דין אלו לחלוטים.

בקשת המבקשת לקבל רישיון עסק להפעלת היריד סורבה ביום 5.12.02, בשל קיומם של מבנים ללא היתר בשטח היריד ובשל אי הסדרת השימושים המבוקשים בהליך הקבוע בדין. רק לאחר כשנתיים, ביום 23.2.05, הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים בתל-אביב-יפו נגד ההחלטה שלא ליתן לה רישיון עסק, אשר במסגרתה התבקש גם צו ביניים. בהחלטתו מיום 6.3.05 דחה בית המשפט לענינים מינהליים את הבקשה לצו ביניים, בציינו כי אין ליתן צו ביניים העוקף פסק דין חלוט בהליך פלילי. אשר לאחד העסקים שקיבל מבית המשפט השלום ארכה בת שנתיים מיום 23.3.04 להציג רישיון עסק, קבע בית המשפט לענינים מינהליים כי יינתן צו ארעי אשר ימנע את סגירתו.

ביום 8.3.05 ביקשה המבקשת מבית משפט השלום בנתניה לחזור בה מהודאתה בכתבי האישום ולקיים מחדש את הליך ההקראה. בקשת המבקשת נדחתה ביום 12.4.05. בו ביום הגישה המבקשת בקשה נוספת לצו ביניים, אשר בה העלתה לראשונה את הטענה כי הצווים בהליכים הפליליים לא ניתנו בקשר ליריד, משום שנרשם בהם כי הם מתייחסים לחלקה 75 בגוש 8396 ולא לחלקות 5 ו-7 באותו הגוש, בהן כאמור ממוקם היריד.

בהחלטתו מיום 15.4.05 קבע בית המשפט לענינים מינהליים כי אין כל יסוד לבקשת המבקשת. בית המשפט ציין כי נפלה אמנם טעות סופר בכתב האישום, כך שנכתב בו כי מספר החלקה הינו 75 במקום 7,5; אולם, ברור כי הצווים התייחסו ליריד ומהשתלשלות האירועים ברור גם כי המבקשת עצמה לא סברה ברצינות כי ההליכים התייחסו למקרקעין אחרים. בהתחשב באמור, קבע בית המשפט לענינים מינהליים כי אין כל יסוד לשינוי החלטתו מיום 6.3.05, בה נדחתה בקשת המבקשת לצו ביניים.

על החלטת בית המשפט לענינים מינהליים הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשתה חוזרת המבקשת על הטענות שהעלתה בפני בית המשפט קמא ומדגישה כי אין כל צו שיפוטי המתייחס למקרקעין בהם מצוי היריד ובוודאי שאין צו כזה המתייחס לבעלי העסקים השוכרים את החנויות ביריד. המבקשת מוסיפה כי כל עוד לא תוקנו גזרי הדין המשיבים אינם יכולים לפעול נגד העסקים הפועלים ביריד, שכן "זאת משמעות שלטון החוק, שאילולא כן, איש הישר בעיניו יעשה".

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים שצורפו אליה הגעתי למסקנה כי דינה להדחות מהטעמים אשר צוינו בפסק דינו של בית המשפט קמא. אין כל ספק כי ההליכים הפליליים התייחסו לחלקות 5 ו-7 בגוש 8396, בהן פועל היריד, ומכל מקום לא קיימת חלקה 75 בגוש האמור. הצו השיפוטי אמנם לא כוון נגד בעלי החנויות עצמם אולם ביצועו עוכב בשנתיים, על מנת לאפשר להם להיערך לאפשרות הפינוי. יתירה מכך, המבקשת פונה לבית משפט זה בבקשת סעד כאשר בפיה טענות בדבר חשיבות השמירה על שלטון החוק, טענות אשר אינן יכולות להישמע מפי מי שעשתה את הישר בעיניה כאשר בנתה את היריד, השתמשה בו והפעילה בו עסק ללא היתר כדין. בנסיבות אלו, גם אם טעות הדפוס בגזרי הדין טרם תוקנה, אין בכך כדי לסייע למי שהפרה את החוק במשך שנים.

אשר על כן, הבקשה נדחית ועמה נדחית גם הבקשה לסעד זמני.