בר"מ 3847/13 MATHE JACOB נ. משרד הפנים

1.

המבקש הוא אזרח זימבבווה, שנכנס לישראל

ביום 22.12.2011 באשרת כניסה מסוג ב/2 שתוקפה לחודש ימים. לאחר כניסתו לישראל, הגיש המבקש בקשה למעמד בישראל על סמך חיים משותפים עם בת זוג ישראלית. בקשה זו סורבה בשל אי המצאת מסמכים נדרשים, והוא נדרש לצאת מן הארץ בתוך 14 ימים. משלא עזב המבקש את ישראל במועד שנקבע, חולטה ערבות בסך 10,000 ש"ח שהופקדה כתנאי לכניסתו לישראל. ביום 20.9.2012 נעצר המבקש. ביום 24.9.2012 נקבעו תנאים לשחרור המבקש למשמורת, ובהם הפקדת ערבות בסך 30,000 ש"ח. לאחר הפקדת הערבות, שוחרר המבקש ממשמורת. עוד בטרם שוחרר ממשמורת, הגיש המבקש עתירה מינהלית על סירוב בקשתו למעמד בישראל. עתירה זו נמחקה ביום 7.2.2013 לאחר שהמשיב הסכים לשוב ולבחון את בקשת המבקש על יסוד מסמכים חדשים שיוגשו.

2.

בעקבות מחיקת העתירה והסכמת המשיב לבחינה מחודשת של עניינו, פנה המבקש לבית הדין לביקורת משמורת בבקשה להורות על השבת הערובה שהופקדה וביטול כל ההגבלות הנוספות שהוטלו עליו. בית הדין לביקורת משמורת נעתר לבקשה באופן חלקי וביטל הגבלות שונות שהוטלו על המבקש, אך הותיר את הערבות שהופקדה על כנה. בית הדין קיבל את עמדת המשיב בעניין זה, ולפיה יש לזקוף לחובת המבקש את העובדה שלא קיים בעבר את דרישת המשיב לעזוב את ישראל.

3.

בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופט א' יעקב ) דחה את ערעור המבקש על החלטות בית הדין לביקורת משמורת. נקבע כי עניין זה מסור לשיקול דעתו של בית הדין, וכי מדובר בהחלטה סבירה, על רקע שהייתו הארוכה של המבקש בישראל שלא כדין, והעובדה שהוא לא יצא מישראל לאחר דחיית בקשתו המקורית על אף התחייבותו לעשות כן, והגיש עתירה נגד החלטה מינהלית זו רק לאחר שנעצר.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי הסכמת המשיב לבחינה מחודשת של עניינו צריכה להשליך על שאלת המשמורת, ולהוביל להשבת הערבות הכספית הגבוהה שהופקדה כתנאי לשחרורו. המבקש מדגיש כי בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי צו הביניים שניתן במסגרת העתירה המינהלית, ולפיו המבקש לא יורחק מהארץ, יעמוד בעינו עד חלוף 30 ימים ממועד קבלת החלטה חדשה בעניינו.

5.

לאחר בחינת הבקשה ועיון בנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות. בית הדין למשמורת קבע כי אין מקום לשנות את תנאי הערבות בנקודת הזמן הנוכחית, וזאת בשים לב לנסיבות המקרה כפי שתוארו לעיל. בית המשפט לעניינים מינהליים לא מצא להתערב בהחלטה זו, תוך מתן משקל לשיקול דעתו של בית הדין למשמורת בעניין זה. לא מצאתי כי החלטה זו מצדיקה מתן רשות ערעור ובחינה מחודשת על-ידי בית משפט זה. זאת, בשים לב לכך שהמבקש גייס את סכום הערבות ואינו נתון עוד במשמורת, ותכלית בקשתו היא רק השבת הערבות שהופקדה כתנאי לעזיבתו את הארץ, ככל שתידחה בקשתו למעמד ויפקע הצו השיפוטי האוסר את הרחקתו מישראל.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.