בר"מ 3888/16 המועצה המקומית עיילבון נ. ג'סאן כראם

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 1.5.2016 (עת"ם 16306-09-10, השופט י' אברהם ).

2.ביום 30.9.2013 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין שבו הורה למבקשת, המועצה המקומית עיילבון (להלן: המועצה ),

להשלים את ביצוען של עבודות תשתית שונות סביב ביתם של המשיבים בשכונת אבו הבר שבתחומי השיפוט שלה עד ליום 31.12.2014.

3.ביום 18.11.2015 המועצה הגישה בקשה להארכת המועד לביצועו של פסק הדין. בבקשתה המועצה הדגישה כי היא רשות מקומית קטנה ומוגבלת באמצעים אשר עד שנת 2012 נעזרה בחשב מלווה, ועל כן הטלת החיוב לביצוע העבודות עליה באופן ישיר תפגע בה ובתושביה פגיעה אנושה. כמו כן, המועצה צירפה לבקשה מסמכים המעידים, לשיטתה, כי משרד הבינוי והשיכון (להלן: משרד השיכון ) מתכוון לבצע בעצמו את עבודות התשתית בקרוב, ועל כן ביקשה כאמור מתן ארכה לביצוע פסק הדין עד לחודש יוני 2016.

4.ביום 13.12.2015 בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתה של המועצה והאריך את מועד הביצוע של פסק הדין עד ליום 30.3.2016. בית המשפט המחוזי ציין כי התקשה להשתכנע שעבודות התשתית יבוצעו בזמן הקרוב על ידי משרד השיכון, בין היתר משום שהמסמכים שהוגשו על ידי המועצה נגעו לשנת 2015. יחד עם זאת, כאמור, האריך בית המשפט המחוזי את מועד הביצוע, וזאת לפנים משורת הדין.

5.ביום 31.3.2016 המועצה הגישה בקשה נוספת להארכת המועד לביצועו של פסק הדין. בעיקרו של דבר, המועצה חזרה על הטיעונים שהעלתה בבקשה הראשונה, תוך שהיא מדגישה כי ביצוע מלא של עבודות התשתית יעלה למועצה סכום עתק שבו היא אינה יכולה לעמוד. על כן, המועצה ביקשה כי יוארך המועד לביצוע פסק הדין עד ליום 31.12.2016. בנוסף, המועצה ביקשה לחייב את משרד השיכון, אשר לשיטתה הוא האחראי לביצוע העבודות, לעמוד בהתחייבותו ובכך לשחרר את המועצה מעול זה.

6.בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה של המועצה, בקבעו כי למועצה ניתנו הארכות מועד של שנתיים וחצי, שהיו אמורות להספיק לביצוע פסק הדין, וכי היעדרו של מימון אינו יכול לשמש עילה למתן אורכה נוספת.

7.הבקשה דנן נסבה על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המועצה חוזרת בבקשתה על טיעוניה בבקשות הקודמות. המועצה מציינת כי הפרויקט כולו הוא של משרד השיכון והיא עצמה אינה אלא "צינור" ביצועי וכי היא תלויה במימון משרד השיכון. עוד חוזרת המועצה על כך שמשרד השיכון העביר לה בשנים האחרונות מסמכים אשר הביאו אותה לחשוב כי הוא שעומד לבצע את עבודות הפיתוח בעצמו, מבלי להידרש למועצה, במסגרת פרויקט אחר. בנסיבות אלו, טוענת המועצה כי אין מקום לעמוד על כך שהיא תבצע את עבודות התשתית.

המועצה מוסיפה שבא-כוחה בהליך העיקרי לא הגיש הודעת צד ג' כנגד משרד השיכון, שהוא כאמור לשיטתה הגורם האחראי לביצוע עבודות התשתית, ועל כן נקלעה למצב בלתי אפשרי מבחינתה.

8.בתשובתם מיום 13.6.2016, שהוגשה לפי החלטתי, טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות. המשיבים מציינים כי משרד השיכון לא היה צד להליך המשפטי שהתנהל בינם לבין המועצה, וכי טענות בעניין זה נדחו על ידי בית המשפט המחוזי. בהמשך לכך, המשיבים טוענים כי לא ניתן להעלות טענות אלה כעת, במסגרת בקשה להארכת מועד. המשיבים מוסיפים כי הארכת המועד הראשונה ניתנה למשיבים לפנים משורת הדין, ולפיכך אין מקום להעניק להם ארכה נוספת. לשיטתם, בבקשות הארכה שמגישה המועצה יש משום ניסיון התחמקות מביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לבסוף, המשיבים מדגישים את הנזקים הרבים שנגרמו להם מכך שלא הושלמו עבודות התשתית במועד.

9.לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, סמכותו הטבועה של בית המשפט ליתן ארכה לביצוע פסק דינו תופעל במשורה

ובמקרים חריגים – כאשר הארכת המועד נחוצה כדי למנוע אי-צדק, וכאשר אי ביצוע פסק הדין נובע מסיבות שלא הייתה למבקש שליטה עליהן (ראו: ב"ש 79/82 ישראל ארגמן חברה לבנין בע"מ נ' ברנפלד , פ"ד לו(2) 362, 363 (1982); רע"א 3418/13 קבוצת בראל-תדמור בע"מ נ' בן פורת , פסקה 11 ( 12.2.2014)). אמת מידה מצמצמת זו חלה אף בהליכים מינהליים, תוך התחשבות בשיקולים הייחודיים למישור המשפט הציבורי (ראו: בר"ם 10823/07 נור סטאר בע"מ נ' עמותת "פעולה ירוקה" , פסקה 12 (30.12.2007); בג"ץ 8887/06 אל-נאבות נ' שר הביטחון , פסקה 11 (25.3.2012) (להלן: עניין אל-נאבות );

בר"ם 8002/14 עיריית קריית אתא נ' אגודת הגליל – האגודה הערבית הארצית למחקר , פסקה 14 (25.12.2014); בר"ם 2911/16 מדינת ישראל – רשות המיסים נ' מינרב , פסקה 13

(25.4.2016)). איני סבורה כי המקרה שבפניי נמנה עם המקרים המצדיקים את הפעלת הסמכות האמורה. מלכתחילה ניתנה למועצה שהות בת כשנה מיום מתן פסק הדין על מנת למלא אחר ההוראות שנקבעו בו. יתר על כן, בהמשך, לאחר שלא עמדה במועד האמור, אף ניתנה למועצה ארכה שניה, לפנים משורת הדין. בשלב זה, זכאים המשיבים ליהנות מפירותיו של פסק הדין אשר העניק להם את הסעד המבוקש על ידם (ראו והשוו: עניין אל-נאבות , בפסקה 14).

10.זאת ועוד: בנסיבות העניין, טענותיה של המועצה מתמקדות בכך שמשרד השיכון הוא זה שצריך לבצע את עבודות הפיתוח, ובציפייתה כי פרק הזמן הנוסף יאפשר את הדבר. טענות אלה של המועצה, אשר נסבות על מיהות הגוף החייב לבצע את העבודות, הן טענות ערעוריות במהותן, ולפיכך אין לקבלן בשלב הנוכחי, משערעור על פסק הדין לא הוגש. ככל שהמועצה סבורה כי למשרד השיכון אחריות כלפיה, היא רשאית למצות טענות אלו במסגרת ההליך המתאים. אין צריך לומר שהחלטתי זו אינה עוסקת בסוגיה זו ואינה נוקטת בה כל עמדה.

11.אשר על כן, הבקשה נדחית. המועצה תישא בהוצאותיהם של המשיבים בסך 5,000 שקלים.