פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם 3904/15
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
סבטלנה קופצ'ישינה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה
בקשת רשות ערעור ובקשה לסעד זמני על
פסק דינו
של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל
אביב-יפו
מיום 20.05.2015 בתיק עמ"ן
1674-12-14 שניתן
על ידי כבוד השופטת מ' סוקולוב
בשם המבקשת:
עו"ד מתן חודורוב
בשם המשיבה:
עו"ד יצחק ברט
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 20.5.2015 (עמ"ן 1674-12-14, השופטת מ' סוקולוב ), וכן בקשה לסעד זמני עד להכרעה בבקשה. בית המשפט המחוזי דחה ערעור מינהלי שהגישה המבקשת על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ).
רקע והשתלשלות עד כה
2.
עניינו של ההליך שבפני הוא בבקשתה של אזרחית אוקראינה, אלמנתו של אזרח ישראלי שנפטר, לקבל מעמד בישראל, למרות שלא היה סיפק בידה להשלים את התהליך הנדרש לשם כך טרם מותו. עניין זה מוסדר כיום בנוהל רשות האוכלוסין 5.2.0017, הנושא את הכותרת "נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים" (11.5.2009) (להלן: הנוהל ).
בעיקרו של דבר, הנוהל מתנה את האפשרות להמשיך את "ההליך המדורג" של קבלת מעמד בישראל (לפי נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0008 שעניינו "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" ) במספר תנאים שאחד מהם הוא חלוף תקופה של שנתיים מאז החל המבקש בהליך המדורג (אשר מתחיל, לפי סעיף ב.5 לנוהל זה, עם מתן רישיון מסוג א/5) ועד לפטירתו של בן הזוג הישראלי, תנאי שבו לכאורה, וכפי שיפורט בהמשך, לא עמדה המבקשת. המבקשת הגישה בקשה למתן מעמד מטעמים הומניטריים, אשר הועברה לגורמים המתאימים במשרד הפנים, אך אלה החליטו שזו אינה עומדת בתנאי הסף להעברתה לבחינת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים (להלן: הוועדה הבינמשרדית ) .
3.
המבקשת הגיעה לישראל בשנת 2005 וקיבלה רישיון מסוג ב/1 לעבודה בתחום הסיעוד. בחודש אוגוסט 2010 נישאה המבקשת לאזרח ישראלי ובחודש אוקטובר של אותה שנה התפטרה מעבודתה בסיעוד. מיד לאחר הנישואין, בחודש אוקטובר 2010 פתחה המבקשת בהליך המדורג לשם רכישת מעמד בישראל, אך רק ביום 5.6.2011 ניתן לה רישיון מסוג א/5. לדאבון הלב, ביום 10.2.2013 נפטר בן הזוג הישראלי של המבקשת (להלן: המנוח ), וזאת כעבור שנה ושמונה חודשים בלבד מן המועד שבו הוענק לה רישיון הישיבה מסוג א/5, עובדה שלה נודעה חשיבות מכרעת מבחינת הכללים שהוחלו על עניינה של המבקשת.
4.
ביום 28.5.2013 הגישה המבקשת בקשה למתן רישיון ישיבה בישראל מטעמים הומניטריים, על רקע העובדה שלא השלימה את ההליך המדורג. בקשה זו נדחתה על ידי המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה בהחלטה מיום 26.6.2013 (בחתימתה של מרכזת מעמד ואשרות בלשכה בבאר שבע). בהחלטתה הודיעה המשיבה למבקשת כי ההליך המדורג מופסק וכי היא אינה עומדת בתנאי הסף לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים לפי נהלי המשיבה.
5.
בהמשך, נבחן ונדחה עניינה של המבקשת, בהליכים שונים, גם על-ידי ראש דסק דרום באגף מרשם ומעמד במשרד הפנים (החלטה מיום 1.9.2013) ועל-ידי ממונה תחום אשרות וזרים במשיבה (החלטה מיום 28.5.2014). אלה חזרו וקבעו כי לא נמצא טעם המצדיק את העברת עניינה של המבקשת לוועדה הבינמישרדית, וכי עליה לעזוב את ישראל.
6.
בפועל, המבקשת לא יצאה את הארץ ובאוקטובר 2014 נתפסה על-ידי יחידת האכיפה והובאה בפני ממונה ביקורת הגבולות, אשר החליט על השמתה במשמורת. במקביל הגישה המבקשת ערר לבית הדין לעררים על ההחלטה שלא להביא את בקשתה למעמד מטעמים הומניטריים בפני הוועדה הבינמשרדית.
7.
בית הדין לעררים דחה את עררה של המבקשת ביום 21.10.2014 (ערר (ת"א) 2140-14, הדיינת ב' תם ), בקבעו שהיא אינה עומדת בתנאים המעוגנים בנהלי המשיבה להענקת מעמד לבן זוג של אזרח ישראלי שנפטר במהלך ההליך המדורג. בית הדין לעררים הוסיף וקבע כי המבקשת לא השלימה מחצית מההליך המדורג, כנדרש בנוהל, וכי גם אם מחשבים את התקופה האמורה "לטובתה" של המבקשת, תוך התחשבות בעיכוב במתן רישיון מסוג א/5 שנגרם לכאורה בעניינה (שארך כחודש וחצי), היא אינה עומדת בתנאי האמור. על כן, כך נקבע, הבקשה הועברה לבחינת ראש תחום אשרות לפי סעיף ד.3 לנוהל ונבחנה על-ידי המשיבה לפי הנהלים הרגילים לבחינת בקשה למעמד מטעמים הומניטריים. בית הדין לעררים קבע כי לא מצא טעם להתערב בהחלטת המשיבה שלא להעביר את הבקשה לבחינת הוועדה הבינמשרדית, בהתחשב בכך שהמבקשת לא הצביעה על טעמים הומניטריים המצדיקים להעניק לה מעמד בישראל ובכך שמרבית זיקותיה הן למדינת מוצאה.
8.
המבקשת הגישה ערעור מינהלי על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, וזה
נדחה, כאמור, ביום 20.5.2015. בית המשפט המחוזי חזר על קביעותיו של בית הדין לעררים, וכן דחה הטענה לפיה למבקשת זיקה חזקה יותר למדינת ישראל מאשר למדינת מוצאה. בית המשפט המחוזי קבע כי על המבקשת לעזוב את ישראל בתוך 30 ימים.
9.
על פסק-דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.
הבקשה והתגובה לה
10.
המבקשת טוענת כי עניינה מעורר שאלה משפטית חשובה בעלת השלכות רוחב – השאלה שעניינה תנאי הסף שבהם נדרשת לעמוד בקשה לקבלת מעמד כדי שתועבר לבחינתה של הוועדה הבינמשרדית. לגופו של עניין, טוענת המבקשת כי ישנה הצדקה להעביר את עניינה לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית, בין השאר בשים לב לכך שהמשיבה התרשלה והשתהתה בטיפול בעניינה כאשר האריכה את רישיון הישיבה מסוג ב/1 שניתן לה בחודשיים מעבר למקובל (שמונה חודשים חלף שישה חודשים) באופן שעיכב את קבלת הרישיון מסוג א/5, אשר עם נתינתו מתחיל כאמור ההליך המדורג. כתוצאה מהתנהלות זו של המשיבה, כך טוענת המבקשת, היא אינה עומדת בדרישות הסף לפי נהלי המשיבה. כמו כן, לטענתה, שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע שזיקתה למדינת מוצאה חזקה מזיקתה לישראל.
11.
בהחלטתי מיום 4.6.2015 הוריתי למשיבה להשיב לבקשה וכן הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על הרחקתה של המבקשת מישראל ועל השמתה במשמורת עד להחלטה אחרת של בית משפט זה. המשיבה הגישה את תשובתה ביום 14.10.2015. המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה, שכן זו אינה מעלה כל שאלה כללית החורגת מעניינה הקונקרטי של המבקשת. המשיבה טוענת כי הקריטריונים להעברת בקשות לוועדה הבינמשרדית נקבעו במסגרת נהלי המשיבה ואף נבחנו על-ידי בית משפט זה בעבר.
דיון והכרעה
12.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
13.
עניינה של המבקשת נבחן על-ידי שתי ערכאות, ובכלל זאת על-ידי בית המשפט המחוזי ובית הדין לעררים, אשר לגביו נקבע כי הוא מתאפיין במקצועיות ובמומחיות בתחומים המסורים לסמכותו (ראו: בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 14 (27.8.2015) ). משכך, בקשה זו היא למעשה בקשה לדון בעניינה של המבקשת ב"גלגול שלישי", אשר עליה חולשות אמות מידה מצמצמות (ראו: בר"ם 2237/11 הוועדה המקומית לתכנון ובניה "שורקות" נ' גרמנוב , פסקאות 14-13 (23.9.2012)).
14.
יישומן של אמות המידה האמורות על עניינה של המבקשת מוביל למסקנה שאין מקום להיעתר לבקשתה. הבקשה אינה מעלה שאלה כללית החורגת מעניינה הפרטני של המבקשת. יישומם של העקרונות שנקבעו בעע"ם 2357/14 אסברוק נ' משרד הפנים (19.3.2015) באשר להעברת בקשה לוועדה הבינמשרדית היה מסור לערכאות הקודמות, ולא מצאתי טעם להתערב בקביעותיהן העובדתיות.
15.
אין ספק שהתוצאה מבחינתה של המבקשת אינה קלה. עקירה ממקום ששימש לאדם בית, גם אם בית ארעי שלא הייתה לו ציפייה משפטית להישאר בו, כרוכה בקשיים. עם זאת, לא התרשמתי שנגרם למבקשת עיוות דין החורג מהקושי האמור, הנובע מטבע הדברים מקיומם של כללים ונהלים המסדירים את הליך קבלת המעמד בישראל. למבקשת ניתנו מספר הזדמנויות לשטוח את טענותיה בפירוט ובהרחבה והן זכו לדיון ולהתייחסות בהחלטות השונות שניתנו בעניינה.
16.
אשר על כן הבקשה נדחית, ממילא מתייתרת הבקשה לסעד זמני. המבקשת תעזוב את הארץ בתוך 30 ימים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' בטבת התשע"ו (16.12.2015).
ש ו פ ט ת