בר"מ 3931/20 עיריית רחובות נ. עמיר וינרב

1.

המשיבים הם בעלים של מספר נכסים הרשומים אצל המבקשים (להלן: הנכסים ). החל משנת 1995 הושכרו הנכסים לחברת בורגראנץ' (להלן: בורגראנץ' ), וביום 20.8.2008 מונה מפרק זמני לבורגראנץ' אשר המשיך להחזיק בנכסים עד ליום 1.11.2008. החל מחודש ספטמבר 2008, חדלה בורגראנץ' לשלם את דמי הארנונה בגין הנכסים. בורגראנץ' נמכרה ביום 1.11.2008 לחברת "אורגד אחזקות" (להלן: אורגד ) שהחזיקה בנכסים עד לחודש נובמבר 2009 – ואף היא לא שילמה את מיסי הארנונה בתקופה בה החזיקה בנכסים. כנטען על ידי המשיבים, אורגד עזבה את הנכסים כשהם לא ראויים לשימוש ובשל כך לא עשו שימוש בנכסים במשך שנים, עד להשכרתם בחודש יוני 2013. בחודש יולי 2013 הגיע לידי העירייה מידע שלפיו בשנת 2008 בורגראנץ' – שהייתה כאמור רשומה כמחזיקת הנכסים – נעשתה חדלת פירעון, ומידע זה התיישב עם הפסקת תשלום מיסי הארנונה על ידה. העירייה פנתה לברר את העניין ומצאה כי בחודש אוגוסט 2008 ניתן נגד בורגראנץ' צו פירוק. משכך, העבירה העירייה באופן רטרואקטיבי את החזקה בנכסים למשיבים, וזאת החל מחודש ספטמבר 2008. עם העברת החזקה נרשם לחובת המשיבים חוב הארנונה שהצטבר עד לאותה העת והוצאה להם דרישת חוב. המשיבים העבירו בחודש אוגוסט 2013 מכתב למחלקת השומה בעירייה, אשר לא זכה למענה וביום 24.6.2015 הגישו השגה על החוב. ההשגה נדחתה ביום 20.10.2015.

2.

המשיבים הגישו ערר על השומה, במסגרתו טענו, בין היתר, כי העברת החזקה בנכסים באופן רטרואקטיבי נעשתה שלא כדין. ביום 18.1.2018 דחתה ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית רחובות (להלן: ועדת הערר ) את הערר. נקבע כי המשיבים ידעו על כך שאורגד החליפה את בורגראנץ' בשכירות בנכסים אך לא הודיעו לעירייה על שינוי זה. בתקופה שבין אוגוסט 2008 ועד נובמבר 2008, החבות בארנונה מוטלת על המפרק הזמני של בורגראנץ', אשר אין חולק שהחזיק אז בנכסים. ביתר התקופה – דהיינו מחודש נובמבר 2008 ועד 18.6.2013 – מוטלת החבות בארנונה על המשיבים. המשיבים, כך נקבע, הפרו את חובת היידוע בהתאם לסעיפים 326-325 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות ) ומשכך הסבת החיוב אליהם נעשתה כדין. לבסוף, נדחו גם טענות המשיבים לזכאותם לפטור מתשלום בעילת נכס בלתי ראוי לשימוש.

3.

על פסק הדין של ועדת הערר הגישו המשיבים ערעור, וביום 9.2.2020 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' סגן הנשיאה א' סטולר ) את הערעור. בכלל זאת, קבע בית המשפט כי העירייה פעלה כדין כשהסבה את החזקה בנכסים מבורגראנץ' למשיבים בגין כלל תקופת החוב – ממועד כניסת אורגד לנכסים ועד השכרתם ביוני 2013. זאת, בשל הוראות סעיפים 326-325 לפקודת העיריות אשר מטילות חובת הודעה על שינוי בהחזקה בנכס – הן על בעלי הנכס, הן על המחזיק בו. כן נדחו בפסק הדין השגות המשיבים על השומה מחמת הטענה כי הנכסים היו בלתי ראויים לשימוש או ריקים. עוד קבע בית המשפט כי חיובם הרטרואקטיבי של המשיבים נעשה כדין, אך ציין שלשיטתו קמה לעירייה בנסיבות המקרה חובה לבצע בירור אקטיבי בדבר זהות המחזיקים בנכסים (בהסתמך על פסיקת בית משפט זה בבר"ם 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (17.4.2008) (להלן: עניין דור אנרגיה )). בית המשפט קבע כי המועד שבו קמה חובה זו הוא בחלוף שלוש שנים ממועד הפסקת תשלומי הארנונה אך ציין שמחדל זה של הרשות יש בו כדי להשפיע רק על סכום הריבית שיישא בו החוב (כפי שפורט בפסק הדין, בסעיפים 51-49).

4.

מכאן הבקשה שלפניי, המכוונת בעיקרה כלפי קביעתו של בית המשפט שלפיה מוטלת על הרשות, בנסיבות העניין, חובת בירור אקטיבית של זהות המחזיק בנכס. פסק הדין, כך הטענה, שגוי מבחינה משפטית שכן בעניין דור אנרגיה , הייתה זו דעת יחיד שקבעה שניתן להטיל על עירייה חובת בירור אקטיבית (דעת השופט י' דנציגר נגד דעותיהן החולקות של השופטות א' פרוקצ'יה ו ע' ארבל ) וכי קביעה זו לא התקבלה כהלכה בפסיקת בית משפט זה. עוד נטען, בין היתר, כי הפחתת סכום הריבית, כתוצאה מהקביעה שלפיה קמה חובת בירור אקטיבית, אינה בסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים בדונו בערעור על החלטת ועדת הערר. זאת, בהתאם לקבוע בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה בשאלות יישומיות באופיין ניתנת במשורה מקום שבו מעלה הבקשה שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים, או אם נמצא כי למבקש ייגרם עיוות דין (בר"ם 4815/19 פירו נ' עיריית ירושלים , פסקה 7 (3.10.2019); בר"ם 1206/17 מ.צ.פ. אחזקת נדל"ן בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו , פסקה 5 (21.2.2017)). הבקשה שלפניי לא עומדת באמת המידה האמורה. המבקשים עצמם לא טוענים לקיומה של שאלה בעלת חשיבות עקרונית אך לשיטתם בית המשפט לעניינים מינהליים שגה ביישום הדין בעניינם, בפרט בכל הנוגע לפסק הדין בעניין דור אנרגיה . עם זאת, כידוע, הלכה עמנו כי טעות ביישום הדין אינה מצדיקה, כשלעצמה, מתן רשות לערער (בר"ם 1335/17 לוי נ' מנהל הארנונה של מועצת שפיר , פסקה 4 (30.4.2017)). ויוער כי ממילא, תוצאת פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים הייתה דחייה של ערעור המשיבים בעיקרו. בכל הנוגע לטענת הסמכות לדון בהפחתת הריבית, איני רואה לקבוע מסמרות בשאלה, בשים לב לכך שהסמכות מסורה – בין בעתירה מינהלית ובין בערעור מינהלי – לבית המשפט לעניינים מינהליים וזאת מבלי לגרוע מחשיבות סיווגם הנכון של ההליכים (השוו: בר"ם 2985/17 קיבוץ עינת – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' המועצה האזורית דרום השרון , פסקה 10 (20.9.2017)). משאלה הם פני הדברים, אף איני סבור כי נגרם למבקשים עיוות דין המצדיק מתן רשות לערער.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.