בר"מ 394-23 בר"מ 394-23

לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופט ע' דרויאן-גמליאל) שדחתה את בקשת המבקשות לצו ביניים שיורה על הארכה אוטומטית של רישיונות הישיבה של מבקשי המקלט והזרים שחוסים תחת מדיניות אי הרחקה, לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: מבקשי המקלט) וזאת עד להכרעה בעתירה.

1.בעבר, יכלו מבקשי המקלט לחדש את רישיונות הישיבה שלהם בכל אחת מלשכות המשיבה ברחבי הארץ. בשנת 2013 החליטה המשיבה להעביר את הטיפול באוכלוסיית מבקשי המקלט למתקנים ייעודיים, וכיום השירותים ניתנים בלשכה באילת (למבקשי מקלט שמתגוררים באילת) ובלשכה בבני ברק (המכונה גם "מתקן אלבר"; להלן ביחד: הלשכות הייעודיות). במהלך חודש מרץ 2020, בעקבות התפרצות מגפת הקורונה, החליטה המשיבה להאריך באופן אוטומטי וממוחשב את רישיונות הישיבה. בחודש מאי 2021 חזרה המשיבה להפעיל את הלשכות הייעודיות (תחילה בבני ברק ובהמשך באילת) ובהתאם הארכת הרישיונות נעשתה בהתייצבות פיזית בלשכות הייעודיות. בחלוף שנה, בחודש מאי 2022, החליטה המשיבה לחזור בשנית למתכונת של הארכה אוטומטית וממוחשבת של רישיונות הישיבה, וזאת בשל הסבת הלשכה בבני ברק ללשכה להנפקת דרכונים באופן זמני. בחודש נובמבר 2022 הודיעה המשיבה כי הלשכה בבני ברק שבה לפעול במתכונת רגילה ובהתאם הופסקה בשנית ההארכה האוטומטית של הרישיונות (להלן: ההחלטה מנובמבר 2022). לשלמות התמונה יצוין כי מערכת ניהול התורים שמופעלת על ידי המשיבה היא מערכת פנימית שמבוססת על מספר הטלפון שמסר מבקש המקלט למשיבה. למבקש המקלט נשלח מסרון ובו המועד שבו הוא מתבקש להגיע לקבלת השירות, מועד שסמוך למועד שבו פג רישיונו (כעולה מתשובת המשיבה, היא מבצעת בדיקה ממוחשבת אחת לחודש שבמסגרתה מאותרים רישיונות שעתידים לפוג בחודש הקרוב). למבקש המקלט אין אפשרות לשנות את מועד התור שנקבע לו, אך המשיבה מעניקה מדי יום שירות לעד 30 מבקשי מקלט מזדמנים (שמגיעים במועד שונה מזה שנקבע להם; להלן: מבקשי השירות המזדמנים), החל מהשעה 13:00 ועד השעה 16:00. לאחר כניסת 30 מבקשי מקלט, תור זה נסגר.

2.ביום 26.12.2022 הגישו המבקשות עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, שבמוקדה גישת מבקשי המקלט לשירותיה של המשיבה. העתירה כוונה בעיקרה לשני סעדים: ראשית, שבית המשפט יורה למשיבה להעניק שירות למבקשי המקלט בכל לשכותיה; ושנית, לאפשר למבקשי המקלט לזמן תורים באופן מקוון, טלפוני וכן בלשכות המשיבה (בדומה למתאפשר בקבלת שירותים ממשרדי ממשלה אחרים). כנטען בעתירה, ההחלטה מנובמבר 2022 התקבלה בפתאומיות וללא הכנה מוקדמת, כאשר מערך הארכת הרישיונות במתכונתו הנוכחית מוביל לפגיעה קשה במבקשי המקלט. זאת כנטען מאחר שמאות מבקשי מקלט שרישיונותיהם פקעו לא קיבלו זימון לחדשם; ומאחר שלמבקשי מקלט שקיבלו זימון ולא התייצבו (למשל מטעמים רפואיים) אין אפשרות לקבוע מועד חדש. לדברי המבקשות, כתוצאה מכך, מבקשי מקלט רבים מתייצבים בלשכה בבני ברק לפנות בוקר, וממתינים עד השעה 13:00 בתקווה שיהיו בין ה-30 הראשונים שיתאפשר להם לחדש את רישיונם שלא במועד שנקבע להם. לצד העתירה הגישו המבקשות בקשה לצו ביניים – היא הבקשה שבמוקד ההליך שלפניי – שיורה למשיבה לשוב ולהאריך באופן אוטומטי את רישיונות הישיבה עד להכרעה בעתירה, תוך מתן אפשרות לתיאום פרטני לחידוש אשרה בהתייצבות בלשכה במקרה הצורך.

3.ביום 4.1.2023 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את הבקשה לצו ביניים. בית המשפט ציין כי אין מדובר בסעד שמכוון לשימור המצב הקיים, אלא בצו עשה ששמור למקרים חריגים בלבד. עוד צוין כי הסעד המבוקש אינו דרוש על מנת ליתן סעד אפקטיבי בעתירה. זאת, מאחר שהסעד המבוקש בעתירה נוגע לאופן חידוש הרישיונות ואילו הסעד המבוקש כצו ביניים נוגע "למהות שבחידוש והענקת הרישיונות". בית המשפט ציין כי אף מבלי להתעלם ממצוקתם של רבים ממבקשי המקלט, ואף אם תתקבל טענת המבקשות שמאזן הנוחות נוטה לטובתן, סיכויי העתירה אינם גבוהים מאחר שאין חולק על נחיצות ההתייצבות הפיזית בלשכות המשיבה ומפגש עם פקידי הרשות; ומאחר ש"הסעדים המבוקשים הם טכניים במהותם ונוגעים לניהול המגעים בין המבקש[ות] לבין הרשות" (סעיף 13 להחלטה). עוד ציין בית המשפט כי דיון בעתירה נקבע למועד קרוב (בשלב זה, קבוע הדיון בעתירה ליום 23.2.2023).

4.מכאן הבקשה שלפניי. המבקשות טוענות כי שגה בית המשפט בהחלטתו לדחות את בקשתן לצו ביניים. לטענתן, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתן. המבקשות מדגישות את הפגיעה שנגרמת למבקשי המקלט, שבהיעדר אפשרות לקבוע תור יזום רבים מהם נאלצים להגיע יום אחר יום ללשכה בבני ברק מכל רחבי הארץ. כן מדגישות המבקשות שפקיעת הרישיון מובילה לפגיעה משמעותית בזכויות היסוד של מבקשי המקלט. בין היתר, נטען כי פקיעת הרישיון מובילה לאובדן מקום העבודה, אובדן ביטוח בריאות ואף מונעת גישה לשירותים בסיסיים נוספים שמותנים ברישיון תקף. כן נטען כי שגה בית המשפט בקביעתו כי סיכויי העתירה אינם גבוהים, וזאת לדברי המבקשים מאחר שהסעדים מבוקשים בעתירה אינם "טכניים" ועניינם בפגיעה משמעותית בזכויותיהם של מבקשי המקלט. לצד זאת, המבקשות מציינות כי ממילא יש לבכר את שיקול מאזן הנוחות על שיקול סיכויי העתירה. המבקשות דוחות את הטענה כי הסעד מבקש לשנות את המצב הקיים, ואולם אף בהינתן האמור, לשיטתן מדובר במקרה שמצדיק מתן סעד שכזה – נוכח הפגיעה המשמעותית בזכויותיהם של מבקשי המקלט.

5.התבקשה תשובה. המשיבה סומכת ידה על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים ולשיטתה לא נפל פגם באיזון שערך בית המשפט בין שיקולי מאזן הנוחות וסיכויי העתירה. לטענתה, צו הביניים שהתבקש חורג מדרך המלך לחידוש רישיונות, מבקש לשנות את המצב הקיים ולא עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי. לדברי המשיבה, המפגש הפיזי בין נציגיה לבין מבקשי המקלט מייצר הזדמנות, בין היתר, לעדכן פרטים אישיים, למתן הודעות ועדכונים ולמסירת מכתבים. המשיבה טוענת כי עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת למעשה לתיאור המצב הקיים ולתנאים ששוררים כיום בלשכה בבני ברק. לטענתה, "מצב התורים הולך ומתאזן מיום ליום" (סעיף 39 לתשובה; ראו גם סעיף 42 שם) ורבים ממבקשי השירות המזדמנים הם מי שלא עדכנו את פרטי ההתקשרות שלהם (לדבריה בניגוד לחובתם להודיע מידית על שינוי כאמור). עוד מציינת המשיבה כי צו הביניים המבוקש אינו דרוש לצורך מתן סעד אפקטיבי בעתירה, וזאת מאחר שהסעדים המבוקשים נוגעים למתכונת שבה יטופלו מבקשי המקלט שיוזמנו למתקני המשיבה. אשר למאזן הנוחות, לטענת המשיבה הוא לא מטה את הכף להיעתרות לבקשה, גם בשים לב לכך שהחזרה למתכונת ההארכה בהתייצבות פיזית כרוכה מטבע הדברים בתקופת התאקלמות עד להטמעת השינוי בדרכי הפעילות. עוד הוסיפה המשיבה בהקשר זה כי "מבקשי שירות שלהם נסיבות חריגות ודחופות יכולים לפנות אל המשיבה בפניה מתאימה, תוך פירוט נסיבותיהן ותמיכתן במסמכים כנדרש ואלה יטופלו בהתאם ובמידת הצורך יינתן מועד קרוב להתייצבות" (סעיף 43 לתשובה). המשיבה מציינת גם כי דיון בעתירה קבוע למועד קרוב, ולכן אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים.

6.עוד יצוין כי המשיבה עדכנה בתשובתה שביום 18.1.2023 פנה מנהל המחלקה לעניינים מינהליים בפרקליטות מחוז מרכז (שמייצג את המשיבה בעתירה המינהלית) לבאי כוח המבקשות ומסר כי בימים הקרובים עתידה המשיבה לערוך סריקה של נתוני אוכלוסיית מבקשי המקלט שרישיונם פקע לאחר ההחלטה מנובמבר 2022 ולא חידשו את הרישיון שלהם – והם יקבלו זימונים בהתאם. בצורה זאת, צוין, לא יצטרכו להתייצב בתור מבקשי השירות המזדמנים ויוכלו להגיע במועד שייקבע להם. עוד הוצע לחדד את חשיבות עדכון הפרטים ונמסרו כתובות דואר אלקטרוני שרלוונטיות לשם כך. כן נמסר שמהלך דומה של סריקת נתונים יתבצע בעוד כחודש. בצורה זו, עדכונים על החלפת טלפון שיישלחו עד ליום 1.2.2023 יאפשרו לשלוח בחודש הבא זימונים למספרי טלפון עדכניים (סעיף 34 לתשובה). כן הוסיפה המשיבה כי "המבקשות מוזמנות לשוב ולפנות לגורמים הרלוונטיים ברשות בעניין אופן הטיפול בחידוש רישיונות מבקשי מקלט. כעולה מהשינויים הרבים שבוצעו בתחום במהלך השנים, וכפי שניתן לראות מדו השיח הממושך של הרשות עם המבקשות לאורך השנים [...] הרי שנעשים כל העת מאמצים בכדי לייעל את השירות הניתן לאוכלוסיית מבקשי המקלט. הרשות תבחן בנפש חפצה כל הצעת ייעול בנושא" (סעיף 44 לתשובה).

7.לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, בתשובה ובצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הרשות לערער להידחות. כידוע, בבקשה למתן סעד זמני על המבקש להוכיח התקיימותם של שני תנאים שמקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": האחד, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו; והשני, כי סיכויי ההליך טובים. אבן הבוחן המרכזית בבקשות מעין אלו היא שיקול מאזן הנוחות, בגדרו נדרש המבקש להראות כי אם תדחה בקשתו, ובהמשך ערעורו יתקבל, ייגרם לו נזק בלתי הפיך (בר"ם 1343/22 NIKIFAROVA נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 6 (9.3.2022); בר"ם 2885/22 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה, פסקה 4 (1.5.2022)). הבקשה שלפניי מגלה מורכבות מסוימת. אכן, מחד גיסא, לא ייגרם נזק בלתי הפיך גם בהעדרו של צו זמני. אולם מאידך גיסא טענותיהן של המבקשות אינן נטולות אחיזה. כעולה מהבקשה, אופן זימונם של מבקשי המקלט ללשכות הייעודיות – בהיעדר אפשרות ממשית לשנות את המועד שנקבע להתייצבות; ובמכסה יומית של 30 מבקשי שירות מזדמנים – מוליך לפגיעה באוכלוסיית מבקשי המקלט, גם בהינתן טענות המשיבה בהקשר זה, שלפיהן מצב התור "הולך ומתאזן" (כלשונה). לכך יש להוסיף כי במצב הדברים הנוכחי, עשויים לאבד מבקשי מקלט את רישיונם, לשם ההדגמה בגלל מצב רפואי שלא אפשר להם להתייצב במועד שנקבע, וכל זאת מבלי שיש להם אפשרות ליצור קשר עם המשיבה לטובת קביעת תור חלופי. ברי כי אף בכך גלומה פגיעה ממשית במבקשי המקלט. בהקשר זה, נודעת חשיבות לעדכון שהתקבל בעקבות הגשת הבקשה כמפורט לעיל. רשמתי לפניי את התחייבות המשיבה לבצע שתי סריקות של אוכלוסיית מבקשי המקלט שרישיונם פקעו ושליחת מועדים חדשים להתייצבות בלשכות הייעודיות; וכן את התחייבותה כי פניות של מבקשי מקלט עם נסיבות חריגות ודחופות יטופלו בהתאם. מהלכים אלה צפויים להקטין, ולו במידה מסוימת, את הפגיעה בקבוצת מבקשי המקלט עד לקיום הדיון בעתירה. אשר לסיכויי העתירה, מבלי לטעת בשיקול זה מסמרות, דומה כי היא מעלה שאלה שראויה לדיון, כאשר אף המשיבה סבורה שיש מקום לעריכת תיקונים והתאמות בשירות שניתן לאוכלוסיית מבקשי המקלט במתכונתו הנוכחית (כמשתמע גם מהתיקונים שערכה אגב התשובה לבקשה שלפניי).

8.לאחר שקילת טענות הצדדים ובהינתן – בין היתר – התחייבותה האמורה של המשיבה, איני סבור כי יש מקום למתן רשות ערעור בנסיבות שלפנינו. ראשית, צו הביניים מכוון לשינוי המדיניות הנוהגת מאז חודש נובמבר 2022, וצו כאמור לא יינתן כדבר שבשגרה (בר"ם 9054/18 חזן נ' משרד החקלאות ופיתוח הכפר, השירותים הווטרינריים – מערך בריאות העוף, מרחב צפון, פסקה 4 (24.12.2018) (להלן: עניין חזן); בר"ם 8378/18 פלונית נ' משרד הבריאות – היחידה לקנאביס רפואי (היק"ר), פסקה 6 (16.12.2018)). זאת ועוד, לא תהיה מניעה להעניק למבקשות סעד אפקטיבי במסגרת העתירה אם תהיה עילה לכך, אף מבלי להיעתר לבקשה למתן צו ביניים (בר"ם 5098/21 איי.די.אי נכסים מים בע"מ נ' מקורות פיתוח וייזום בע"מ, פסקה 3 (22.7.2021)). לבסוף, אציין כי דיון בעתירה קבוע למועד קרוב – ביום 23.2.2023, כך שניתן יהיה להכריע בעתירה לגופה ללא דיחוי. נוכח מצבור שיקולים אלה, לא מצאתי כאמור עילה למתן רשות ערעור.

בקשת הרשות לערער נדחית אפוא. בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות.