בר"מ 4006/17 אלי ספיר נ. מועצה מקומית סביון

1.

המבקש חיבר את ביתו (להלן גם: הנכס ) אל מערכת הביוב הציבורית שבאחריות המשיבה, המועצה המקומית סביון (להלן גם: המועצה ) . המשיבה דרשה מהמבקש לנתק את החיבור האמור, ולהשתמש בבור ספיגה זמני בחצר הנכס. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות חיבור הנכס אל מערכת הביוב הציבור. לטענת המבקש, קיבל אישור לעשות כן ממר חנן קרן, מנהל התשתיות במועצה (להלן: קרן ) ; ואילו לעמדת המשיבה, המבקש התחבר למערכת הביוב הציבורית על דעת עצמו ומבלי שקיבל אישור לכך. משכך, דרשה המשיבה מהמבקש לבטל את החיבור האמור. על רקע דברים אלה, הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד שבגדרה התבקש בעיקרו של דבר כי המשיבה, מועצה מקומית סביון, תחדול מדרישתה כי המבקש ינתק חיבור נכסו למערכת הביוב הציבורית; וכי המשיבה תתיר את המשך קיומו של החיבור האמור. בצד העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים אשר יאסור על המשיבה לחסום את תשתית הביוב הציבורי או לבצע כל פעולה שתפגע בחיבור ביתו של המבקש אל תשתית הביוב הציבורית עד להכרעה בעתירה; וכי המשיבה תימנע מלנקוט הליכי גבייה ביחס לחיובים הקשורים לחיבורו של המבקש למערכת הביוב הציבורית.

2.

בהחלטה מיום 27.4.2017 ציין בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופט צ' דותן ) כי לאחר ניסיונות מצד בית המשפט, שלא צלחו, להביא את הצדדים להסכמה, התקיים דיון לגופה של הבקשה למתן צו ביניים שכלל גם חקירות קצרות של המצהירים מטעם שני הצדדים. לעניין סיכויי העתירה, נקבע כי לא עלה בידי המבקש להוכיח זכות לכאורה בשלב דיוני זה לצורך קבלת צו הביניים המבוקש, ולכן על פני הדברים לא קמה עילה להתערב בשיקול דעתה של המשיבה במקרה דנן. באשר למאזן הנוחות, נקבע כי הזרמת שפכי הביוב מביתו של המבקש אל מערכת הביוב הציבורי, שהקמתה וחיבורה למתקן טיהור טרם הושלמו, גורמת מפגע סביבתי ופגיעה ברווחתם של תושבים אחרים במועצה. כמו כן, בעוד שנדחתה טענת המבקש כי לא עומד לו פתרון חלופי אפשרי, התקבלה טענתו של קרן – אשר העיד בדיון שקיים בית המשפט בבקשה למתן צו ביניים – כי לרשות המבקש עומד פתרון חלופי שבמסגרתו יוקם בור ספיגה שאליו יחובר ביתו של המבקש. בהחלטתו ציין בית המשפט ביחס לפתרון זה שהעלה קרן כי "העלות לדבריו [של קרן – ע' פ'] היא בין 3000 ל-5000 ₪ [...] הוא [קרן – ע' פ'] גם אמר שהוא מכיר את השטח וכי יש מקום לעשות זאת". נוכח כך, קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה ודחה את הבקשה למתן צו ביניים שיאסור על המשיבה לחסום את תשתית הביוב הציבורי או לבצע כל פעולה שתפגע בחיבור ביתו של המבקש לתשתית זו. בצד זאת, ניתן צו ביניים שלפיו מנועה המשיבה מלנקוט הליכי גבייה בנוגע לחיובים נושא העתירה.

3.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות לערער ובצדה בקשה למתן צו ביניים האוסר על המשיבה לבצע פעולה שתפגע בחיבור בית המבקש למערכת הביוב הציבורי, וכן בקשה להוספת ראיות – הן הבקשות שלפניי. אחת מבין שתי הראיות שהוספתן מבוקשת היא הצעת מחיר לביצוע קידוח בור ספיגה – הוא הפתרון החלופי שהציע קרן שעמד בבסיס החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים לעניין מאזן הנוחות – שממנה עולה כי עלות הקמתו היא גבוהה בהרבה מהעלות שציין קרן, וכי הקמתו בסמוך לנכס כרוכה בהריסת אלמנטים בנכס שעלותם "אדירה". עוד טען המבקש כי שגה בית משפט קמא בכך שהעניק משקל לעדותו של קרן בעניין זה, ובפרט משבדיון שהתנהל לפני בית משפט קמא, באת כוח המשיבה הסתייגה מהפתרון האמור שעליו הצביע קרן, וציינה בסמוך לאחר דבריו של קרן בעניין זה כי "מה שאמר מר קרן עכשיו זו לא המלצה מחייבת את המועצה. המועצה לא בחנה את זה. מר קרן לא איש שמבצע בורות ספיגה". הראיה השנייה שהוספתה מבוקשת היא בדיקת פוליגרף שנערכה לאביו של המבקש שנוגעת לנסיבות האישור שהעניק קרן למבקש, לטענת האחרון, לחבר את הנכס למערכת הביוב הציבורית.

בהחלטה מיום 16.5.2017 הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על המשיבה לחסום את תשתית הביוב הציבורי או לבצע כל פעולה אחרת שתפגע בחיבורו של המבקש לתשתית זו עד להחלטה אחרת. כמו כן, התבקשה תשובת המשיבה.

4.

לטענת המשיבה יש לסלק את בקשת הרשות לערער על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיו של המבקש, שעשה דין לעצמו והתחבר שלא כדין לקו הביוב הציבורי, וכן לא הסיר חיבור זה, חרף פניותיה הנשנות של המשיבה בעניין. ביחס לסיכויי ההליך העיקרי, טוענת המשיבה כי המבקש לא קיבל אישור מאת המשיבה להתחבר למערכת הביוב הציבורית. בעניין זה נטען כי קרן אינו המהנדס של המועצה; הוא אינו הגורם המוסמך לאשר לתושבים במועצה להתחבר למערכת הביוב הציבורית; וממילא המבקש לא הציג כל אישור בכתב המבסס את טענתו כי ניתן לו אישור כדין להתחבר למערכת הביוב הציבורית. באשר למאזן הנוחות, נטען כי חיבור בית המבקש אל תשתית הביוב הציבורית גורם למפגעים תברואתיים ולנזקים לקו הביוב, ואילו מנגד, המבקש לא הניח כל תשתית עובדתית להוכחת טענתו כי חסימת חיבורו למערכת הביוב הציבורית תגרום למפגע תברואתי חמור יותר בביתו. עוד טוענת המשיבה כי המבקש לא הניח תשתית עובדתית ביחס לטענתו בדבר הקושי למציאת פתרון חלופי, בדמות הקמת בור ספיגה בסמוך לנכסו, וכי צדק בית המשפט לעניינים מינהליים בקבלו את עדותו של קרן בעניין זה באשר לקיומו של פתרון חלופי. ביחס לבקשה להוספת ראיות, טוענת המשיבה שדינה להידחות, שכן לא יהיה בהן כדי לשנות את התוצאה במקרה דנן. ביחס לראיה שעניינה הצעת המחיר של הפתרון החלופי העומד למבקש, נטען כי עדותו של קרן בסוגיה זו ניתנה "לפנים משורת הדין וללא כל מחויבות" שכן אין זה מתפקידו להמליץ למשיבה בעניינים כאלה.

5.

לאחר עיון בבקשות ובתשובת המשיבה, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ובהתאם לתקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000), ולדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי בנסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, וזאת בהסתמך על קיומו של פתרון חלופי העומד לרשותו של המבקש, על פי הפרטים שמסר קרן במסגרת הדיון בבקשה למתן צו ביניים. לפיכך, נקבע כי בניגוד לטענותיו של המבקש שלפיהן לא עומדים לו פתרונות אחרים מלבד חיבורו למערכת הביוב הציבורית, קרן הצביע על פתרון מעשי אפשרי של הקמת בור ספיגה בעלות של 5000-3000 ש"ח. ברם, לטענת המבקש בבקשה להוספת ראיה שצורפה לבקשת הרשות לערער, בעקבות החלטתו האמורה של בית המשפט לעניינים מינהליים, הוא פנה לקבלת הצעת מחיר עבור הפתרון החלופי שצוין בהחלטת בית המשפט, וממנה עולה כי העלויות הכרוכות בפתרון כאמור גבוהות בהרבה מהמחיר שציין קרן, וכן תידרש הריסת חלקים מנכסו של המבקש. בנסיבות אלו, משהראיה שהוספתה מבוקשת נוגעת להערכה של הנזקים שייגרמו למבקש כתוצאה מיישום פתרון חלופי שהוצע על ידי קרן רק במהלך הדיון (כך שהמבקש לא יכול היה להיערך לכך מבעוד מועד), ומשהחלטת בית המשפט לעניין מאזן הנוחות נסמכה על דבריו של קרן, ראיתי לקבל את בקשתו של המבקש להוספת ראיה שעניינה הצעת המחיר האמורה, ולקבל את הערעור במובן זה שהדיון בבקשה למתן צו ביניים יוחזר לבית המשפט לעניינים מינהליים על מנת שיוכל לבחון גם את הצעת המחיר האמורה. למותר לציין שאיני מביע עמדה לגופם של דברים, ובית המשפט יוכל ליתן הוראות דיוניות לפי שיקול דעתו, ויחליט אם יש בהצעת המחיר לשנות את התוצאה בבקשה למתן צו ביניים כחוכמתו, תוך שטענות הצדדים שמורות להם.

בצד זאת, איני מוצא לקבל את הבקשה להוספת ראיה שעניינה בדיקת פוליגרף שנערכה לאביו של המבקש, משזו לא עומדת בדרישות שנקבעו לכך בהלכה הפסוקה (ראו למשל ע"א 105/05 דהאן נ' קסון , פסקה 4 (10.11.2005); וממילא

ספק אם זו קבילה, משהמשיבה מתנגדת להגשתה).

הצו הארעי מיום 16.5.2017 יעמוד בעינו עד להחלטה אחרת של בית המשפט לעניינים מינהליים.

אין צו להוצאות.