בר"מ 4006/21 מנהל הארנונה של עיריית ירושלים נ. רועי חו'גה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 15.3.2021 (עמ"ן 46159-11-20, השופט ר' וינוגרד ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית ירושלים (להלן: ועדת הערר ) מיום 26.8.2020.

2.

מקורה של הבקשה שבפני במחלוקת בין מנהל הארנונה של עיריית ירושלים, הוא המבקש (להלן: מנהל הארנונה ), לבין המשיב, בעליה של חברת ר.ח. פרסום בע"מ (להלן: החברה ). הצדדים חלוקים ביחס לשאלה מי היה המחזיק בנכס הממוקם על גג קניון "לב תלפיות" בירושלים (להלן בהתאמה: הנכס ) לצורך החיוב בתשלום הארנונה – המשיב או החברה.

3.

ברקעה של הבקשה עומדים הליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים במסגרתם השיג המשיב על החלטתו של מנהל הארנונה לחייב אותו בתשלום ארנונה עבור הנכס, לנוכח טענתו כי החברה היא זו שמחזיקה בנכס. השגתו של המשיב נדחתה, כמו גם ערר שהגיש על כך, אך בהמשך בעקבות ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי, הדיון הוחזר לוועדת הערר לצורך בחינת ראיות נוספות (עמ"ן 25739-04-16, השופט י' נועם ). לאחר שוועדת הערר בחנה ראיות נוספות היא שבה ודחתה את הערר. בעקבות ערעור נוסף שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי הוחזר הדיון שוב לוועדת הערר (עמ"ן 39131-06-18, השופט א' דראל ). בסופו של דבר, ועדת הערר קיבלה את טענות המשיב וקבעה שיש לראות את החברה כבעלת אישיות משפטית נפרדת ממנו וכי אין מקום להעביר את חיוביה אליו.

4.

מנהל הארנונה הגיש ערעור על החלטתה העדכנית של ועדת הערר. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בציינו כי הכרעתה של ועדת הערר התקבלה לאחר בחינת הראיות והתרשמות מהעדים, לרבות התרשמות בלתי אמצעית מהמשיב. לגופם של דברים, דחה בית המשפט המחוזי את טענתו החלופית של מנהל הארנונה לפיה המשיב והחברה החזיקו בנכס במשותף. לסיום, התייחס בית המשפט המחוזי לבקשה שהגיש מנהל הארנונה להגשת ראיות נוספות, וקבע כי אין מקום להשיב את הדיון לוועדת הערר לצורך בחינתן של ראיות אלה, מאחר שמנהל הארנונה לא פעל בשקידה ראויה להשגתן בזמן. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אף לא נראה שיש בראיות כדי לשפוך אור נוסף על המחלוקת בין הצדדים.

5.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרתה טוען מנהל הארנונה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את ערעורו ואת בקשתו להגשת ראיות נוספות. לגישתו, יש בראיות האמורות להטות את המאזן לטובתו ולהוכיח את טענתו לפיה המשיב הוא המחזיק בנכס ולא החברה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 והחלתה בהליך דנן מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. זאת, מאחר שהבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בית המשפט המחוזי ביסס את פסק דינו על נסיבותיו הפרטניות של המקרה וקבע כי הללו נבחנו כדבעי על-ידי ועדת הערר. אף לא התרשמתי כי דחיית הבקשה תוביל לעיוות דין.

7.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.