בר"מ 4008/19 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הוד השרון נ. י. בהרי יזמות והנד

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 11.6.2019 (עת"ם 61216-03-19, סגנית הנשיא ו' מרוז ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעיכוב ביצוע שהגישה המבקשת, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הוד השרון (להלן: הוועדה המקומית ).

2.

המשיבות, חברות קבלניות שלהן זכויות במקרקעין בהוד השרון, פועלות להקמת מבנה מגורים בהם. לצורך כך, הן הגישו בקשה למתן היתר בניה, אשר אושרה על ידי הוועדה המקומית ביום 18.3.2018, ובהמשך לכך אף פורסם באתר האינטרנט של הוועדה המקומית מספרו הסידורי של היתר הבניה שהופק. חרף האמור, הוועדה המקומית נמנעה מלמסור את היתר הבניה לידי המשיבות, על אף שאלה עמדו בכל התנאים הדרושים לכך, לרבות תשלום היטלים ואגרות בסכומים המגיעים לכ-6 מיליון שקלים (עניין שהוועדה המקומית לא חלקה עליו).

3.

המשיבות הגישו בעניין זה עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יורה לוועדה המקומית למסור להן לאלתר וללא דיחוי נוסף את היתר הבניה. מנגד, טענה הוועדה המקומית כי בדעתה לערוך בחינה מחודשת של ההחלטה באמצעות גורמים מקצועיים, ועל כן העתירה מוקדמת מאחר שטרם התקבלה החלטה סופית בנושא.

4.

ביום 20.5.2019 קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה והורה לוועדה המקומית למסור למשיבות את היתר הבניה לא יאוחר מיום 26.5.2019. בית המשפט המחוזי קבע כי הוועדה המקומית אישרה את מתן היתר הבניה לפני למעלה משנה בהחלטה מנומקת ומקצועית, וכי המשיבות קיימו את כל התנאים על-פי הנדרש, כך שקמה חובה למסור להן את היתר הבניה ללא דיחוי. בית המשפט המחוזי ציין כי הוועדה המקומית לא הצביעה על נסיבות חדשות אשר בעטיין החליטה לשקול בשנית את ההחלטה, ואף לא מצאה לנכון ליידע את המשיבות על כך שבדעתה לבצע בחינה נוספת כאמור. בית המשפט המחוזי אף הדגיש כי המשיבות שינו מצבן לרעה בהסתמך על ההחלטה לאשר להן את הבקשה להיתר בניה. בנסיבות אלה, כך נקבע, התנהלותה של הוועדה המקומית סותרת את הוראות הדין.

5.

ביום 28.5.2019 ניתן למשיבות היתר הבניה, כשמופיעה בו הערה בכתב ידו של ראש העירייה, המשמש כיושב-ראש הוועדה המקומית, בנוסח הבא: " נחתם בניגוד לעמדתי ובהתאם לפסיקת השופטת ורדה מרוז מתאריך 20.5.2019 ".

6.

ביום 30.5.2019 הגישו המשיבות לבית המשפט המחוזי "בקשה דחופה להורות לוועדה המקומית להנפיק היתר בניה ללא הסתייגות". המשיבות טענו כי אין מקום להוסיף הערות אישיות על מסמך סטטוטורי כגון היתר בניה, וביקשו מבית המשפט המחוזי להורות לוועדה המקומית למסור להן היתר בניה חדש, נקי מהערות כגון זו. מנגד, הוועדה המקומית טענה כי ההערה האמורה לא כוללת כל סייג לגבי תוקפו של ההיתר, אלא כי מדובר בהערה אשר "משקפת את המציאות לפיה ההיתר נחתם בהתאם לפסק הדין של בית המשפט הנכבד".

7.

בהמשך לכך, ביום 5.6.2019 הורה בית המשפט המחוזי לוועדה המקומית להמציא למשיבות היתר בניה נקי מהערות עד ליום 12.6.2019. בית המשפט המחוזי ציין כי משניתן פסק דין המחייב את הוועדה המקומית להנפיק את היתר הבניה, אין רלוונטיות לדעתו האישית של ראש העירייה (למען הדיוק, יצוין, כי ההחלטה התייחסה בטעות לכך שההערה על ההיתר הייתה של מהנדס העירייה, אך עניין זה הובהר ותוקן בהמשך).

8.

ביום 11.6.2019 הגישה הוועדה המקומית לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה מיום 5.6.2019, שעל פי האמור בבקשה "מהווה חלק מפסק הדין של בית המשפט הנכבד", עד להכרעה בערעור שיוגש על ידה לבית משפט זה. בעיקרו של דבר, הוועדה המקומית טענה כי ההחלטה פוגעת בחופש הביטוי של ראש העירייה, המייצג את האינטרס הציבורי בהיותו נבחר הציבור.

9.

בו ביום דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע, בהחלטה שעליה נסבה בקשת רשות הערעור דנן. בית המשפט המחוזי קבע כי בהתחשב בכך שהוועדה המקומית הודיעה כי אין בהערה כדי לפגום בתוקף ההיתר אשר ניתן כדין, הרי שלא ברור מדוע צוינה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי "הזכות לחופש הביטוי אינה מיושמת באמצעות הערות על גבי היתרים שהוצאו כדין".

10.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 11.6.2019 הגישה הוועדה המקומית ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (עע"ם 4007/19).

11.

בבקשת רשות הערעור דנן טוענת הוועדה המקומית כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא אפשר לראש העירייה להוסיף הערה לצד חתימתו על ההיתר, בנסיבות שבהן הערה זו אינה פוגמת כהוא זה בתוקף ההיתר ורק מבטאת את עמדתו האישית. הוועדה המקומית חוזרת וטוענת כי מדובר בפגיעה בחופש הביטוי. הוועדה המקומית טוענת כי סיכויי הערעור שהגישה הם טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה מאחר שההערה האמורה אינה גורמת כל נזק למשיבות. לעומת זאת, כך נטען, אם ייאלץ ראש העירייה לחתום על היתר הבניה ללא הערתו, יהיה זה "מעשה עשוי".

12.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה מצאתי כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבות. כמתואר לעיל, מדובר בתקיפת החלטה של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי. אכן, במקרים כאלה על בעל הדין המעוניין להשיג על ההחלטה להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה . עם זאת, בשולי הדברים אעיר כי דומה שמוטב היה אילו הוועדה המקומית הייתה מבקשת מבית המשפט המחוזי עיכוב ביצוע רק עד להגשת הערעור, ולאחר מכן מגישה לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצוע בצדו של הערעור (ראו: ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה , פסקה 17 לחוות דעתו של השופט נ' סולברג ופסקה 3 לחוות דעתו של השופט צ' זילברטל (17.6.2015); בר"ם 1108/18 מ.ת.א.ל קפלן חיים בע"מ נ' ועדת המכרזים - משרד העבודה , פסקה 9 (19.3.2018)).

13.

בעיקרו של דבר, איני סבורה כי נפל כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי המצדיק התערבות. זאת, בהתחשב בכלל הנקוט לפיו התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית בעניין סעדים זמניים תעשה במשורה (ראו: בר"ם 380/16 סקעת נ' עיריית רעננה , פסקה 5 (18.1.2016)). הדברים מקבלים משנה משקל לנוכח אופי הטענות שהעלתה הוועדה המקומית – ואשר משליכים הן על מאזן הנוחות והן על סיכויי הערעור. בכל הנוגע לטענות שעניינן חופש הביטוי של ראש העירייה, אציין בקצרה כי אין דבר המונע מראש העירייה להביע את דעתו האישית באשר לבקשת המשיבות להיתר בניה. הוא היה רשאי להביע דעה זו במסגרת דיוני הוועדה המקומית שבהן נדונה הבקשה, והוא כמובן חופשי לחזור על דעה זו בדרכים המקובלות. לעומת זאת, אישורים רשמיים הניתנים על-פי דין, ולא כל שכן מכוח צווים שיפוטיים, אינם אמורים לכלול הסתייגויות המבטאות את עמדתו האישית של נושא המשרה (ראו והשוו: בג"ץ 77/02 מעדני אביב אוסובלנסקי בע"מ נ' מועצת הרבנות הראשית , פ"ד נו(6) 249 (2002)). בהתחשב במסגרת הדיונית הנוכחית, אסתפק בדברים אלה.

14.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.