בר"מ 4037/22ארטיום ברקוביץ' נ. משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 15.5.2022 (עמ"ן 46943-08-21, השופטת ע' אבמן-מולר ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים הפועל מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) מיום 8.7.2021 (ערר (י-ם) 1100-21, הדיין ח' גוגנהיים ).

2.

מקורו של ההליך דנן בבקשה להסדרת מעמד מכוח נוהל מס' 5.2.0009 של רשות האוכלוסין וההגירה, היא המשיבה, שעניינו "הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן: הנוהל ) . המבקשים הם בני זוג. המבקש 1 (להלן: המבקש ), יליד 1992, הוא אזרח ישראלי שעלה ארצה מכוח חוק השבות, התש"י-1950, ואילו המבקשת 2 (להלן: המבקשת ), שההליך נסב על עניינה, היא אזרחית אוקראינה, ילידת 1993. המבקשת נכנסה לישראל ביום 11.8.2017 באמצעות אשרת תייר שהוצאה לתקופה של שלושה חודשים, ולאחר מכן המשיכה לשהות במדינה שלא כדין. יוער כבר עתה כי ההשתלשלות הנוגעת לטיפול בבקשה להסדרת מעמד כללה שלבים רבים, שאין צורך להביא את כל פרטיהם בהתחשב באמור בהמשך.

3.

בתמצית יצוין כי בחודש דצמבר 2017 המבקש הגיש בקשה להסדרת מעמדה של המבקשת בישראל מכוח חייהם המשותפים, בהתאם לנוהל. בקשה זו נדחתה על הסף על-ידי המשיבה ביום 10.7.2018 בשל אי-הפקדת הערבות שנדרשה במסגרת ההליך. בהמשך לכך, בחודש אוקטובר 2018 הגיש המבקש בקשה דומה נוספת, שנדחתה אף היא על הסף ביום 2.1.2019, מאחר שהמבקשים לא השלימו את הגשת המסמכים הנדרשים.

4.

ביום 29.10.2019 המבקש הגיש בקשה שלישית במספר להסדרת מעמדה של המבקשת, היא הבקשה העומדת ביסוד ההליך דנן. בתמצית ייאמר כי במסגרת בחינתה של הבקשה נערך למבקשים ריאיון (בנפרד) ובעקבותיו, ביום 25.2.2020, החליטה המשיבה לתת למבקשת רישיון ישיבה מסוג ב/2 למשך חצי שנה, כחלק מתחילתו של הליך מדורג להכרה בחיים משותפים בהתאם לנוהל.

5.

להשלמת התמונה, יצוין כי ביני לביני הגיע לידי המשיבה מידע על אירוע שהתרחש ביום 9.3.2020 ובמסגרתו, על פי הנטען, המבקשת פעלה לכאורה במטרה לסייע לבני זוג זרים להיכנס לישראל שלא כדין לצרכי עבודה. בהקשר זה אף נטען, בין היתר, כי בידי המשיבה תכתובות המלמדות על מתן הסיוע האמור. בעקבות זאת, זומנו המבקשים לריאיון נוסף במשרדי המשיבה, שבו נדרשו למסור את גרסתם לאירוע. בעיקרו של דבר, המבקשים טענו כי אין להם היכרות אישית עם בני הזוג שניסו להיכנס לארץ, וכן הכחישו שפעלו כדי לסייע להם להיכנס לארץ שלא כדין.

6.

על רקע ההתפתחות האמורה, ביום 1.6.2020 החליטה המשיבה לדחות את הבקשה למתן מעמד למבקשת מכוחו של הנוהל. בהחלטה צוין, בין השאר, כי על-פי מידע שהגיע מגורמים מקצועיים, התברר כי המבקשת "מדריכה... אזרחים זרים כיצד לעבור במרמה את ביקורת הגבולות בישראל". כמו כן הודגש כי המבקשת שהתה בארץ שלא כדין החל מחודש נובמבר 2017. יצוין כי המבקשים הגישו ערר פנימי על ההחלטה האמורה, וזה נדחה ביום 11.11.2020 על-ידי ראש דסק איחוד משפחות במשיבה.

7.

בשלב זה, המבקשים הגישו על כך ערר לבית הדין לעררים, ובו נטען כי יש להורות למשיבה לבטל את החלטתה הנזכרת ולהמשיך בהליך המדורג שבו החלו. המבקשים הדגישו כי אין כל מקום לטענותיה של המשיבה כי הם פעלו להכנסתם של זרים לישראל באופן בלתי-חוקי, וכי – בהתייחס לאירוע הנטען – מדובר לכל היותר במקרה נקודתי, שבו המבקשת שוחחה עם אזרחית זרה אחת ושיתפה אותה במידע גלוי שהוא נחלת הכלל. עוד הוטעם כי השיקולים היחידים שעל המשיבה לבחון לצורך בחינת הבקשה נוגעים לכנות הקשר בין המבקשים, לקיום מרכז חיים בישראל ולהעדר מניעה פלילית או ביטחונית, וכי אלו תומכים בקבלת הבקשה.

8.

בית הדין לעררים דחה את הערר, בקבעו כי כאשר עולה חשש לפלילים ולפגיעה פוטנציאלית במדינה או בשלום הציבור, לא ניתן להתעלם מכך. עוד נקבע כי הראיות המינהליות בעניינם של המבקשים, המלמדות על מעשים חמורים שאף מעוררים חשד לפלילים, הן מוצקות. כן נקבע כי חומרת מעשיה של המבקשת, אשר ניגשה אל המשיבה "בחוסר ניקיון כפיים כבד עד מאוד", מצדיקים את דחיית הבקשה. זאת, כך צוין, אף מבלי להידרש לכנות הקשר בין המבקשים. אשר על כן, בית הדין לעררים קבע כי אין עילה להתערב בהחלטה, והורה למבקשת לצאת מישראל לא יאוחר מ-30 ימים ממתן החלטתו, תוך חיובה בהוצאות.

9.

ביום 19.8.2021 המבקשים הגישו על כך ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעור שבו המבקשים וטענו כי לא היה מקום לדחות את הבקשה בהסתמך על האירוע שהתרחש לכאורה ביום 9.3.2020. להשלמת התמונה, יוער כי בהודעת הערעור ציינו המבקשים כי המבקשת נכנסה להיריון וכי הם מצפים לילד (אשר מאז כבר נולד). בהמשך לכך נטען כי גם בהתפתחות זו יש כדי לתמוך בקבלת ערעורם.

10.

ביום 15.5.2022 התקיים דיון בערעור, שבמהלכו מסרה באת-כוח המשיבה כי לנוכח המלחמה המתנהלת באוקראינה בעת הזאת, לא יינקטו צעדי אכיפה נגד אזרחי אוקראינה השוהים בישראל שלא כדין. בשלב זה העלתה באת-כוח המשיבה הצעה לפיה בהתחשב בחלוף הזמן ובשים לב להולדת בנם המשותף של המבקשים יידחה הערעור, והמבקשים יוכלו להגיש בקשה חדשה להסדרת מעמדה של המבקשת. באת-כוח המשיבה אף הסכימה לכך שבית המשפט ישקול לקצר את פרק הזמן המינימלי הנדרש לשם הגשת בקשה חדשה כאמור (אשר בהתאם לנוהל עומד ככלל על שנה מהיום שבו ניתנה ההחלטה האחרונה בבקשה, לרבות החלטה שיפוטית, אך מאפשר חריגה מכך כאשר חל "שינוי נסיבות מובהק"). המבקשים לא הסכימו להצעה זו, ובהמשך לכך ניתן פסק הדין מושא בקשת רשות הערעור דנן.

11.

כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בעיקרו של דבר, בפסק הדין נקבע כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבה, שהתבססה על החשדות למעורבותה של המבקשת בסיוע לאזרחים זרים להיכנס לישראל. לצד זאת, הובהר כי אין לשלול את האפשרות שבחלוף זמן סביר, "הלוקח בחשבון גם את רף החשדות במקרה זה", יוכלו המבקשים לשוב ולפנות למשיבה כדי שתבחן את עניינם מחדש, בכפוף להוראות הנוהל ובהתאם לשינוי הנסיבות הנטען.

12.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בתמצית, המבקשים חוזרים על טענתם לפיה לא היה מקום להסתמך על האירוע הבודד המתואר כעילה לדחיית בקשתם מכוח הנוהל. עוד נטען, בין השאר, כי בשים לב לכנות הקשר הזוגי ביניהם, אשר לפי הטענה גם המשיבה לא הטילה ספק באמתותו, החלטתה של המשיבה לפרק את התא המשפחתי שנוצר חורגת ממתחם הסבירות באופן קיצוני. בהקשר זה המבקשים שבו והדגישו כי לידת בנם המשותף – אזרח ישראלי בעצמו – מהווה שינוי נסיבות מהותי שיש להתחשב בו.

13.

לצד בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים, וביום 14.6.2022 הוריתי על מתן צו ארעי לפיו לא יינקטו הליכי אכיפה נגד המבקשת עד למתן החלטה אחרת.

14.

ביום 11.8.2022 הגישה המשיבה את תשובתה, ובה חזרה על עיקרי עמדתה כפי שהוצגה בהליכים הקודמים. בתשובה הודגש כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף, מאחר שזו אינה עומדת באמת המידה המצמצמת שחלה על בקשות מסוג זה. אף לגופם של דברים נטען כי אין עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

15.

בהמשך לכך, ביום 18.8.2022 הוריתי למשיבה להגיש הודעה משלימה, שבה תבהיר אם היא מקבלת גם בשלב זה את האפשרות שהועלתה בבית המשפט המחוזי, ולפיה "בהתחשב במדיניות האכיפה הנוכחית כלפי אזרחי אוקראינה השוהים בישראל, כמו גם לנוכח חלוף הזמן ושינוי הנסיבות שחל עם הולדת בנם של המבקשים, הם יוכלו לפנות בבקשה חדשה להסדרת מעמדה של המבקשת", זאת, כאמור, בכפוף לקיצור המועד להגשתה.

16.

ביום 23.8.2022 המשיבה הגישה את הודעתה המשלימה, ובה ציינה כי היא מסכימה לאפשרות האמורה "לפנים משורת הדין ונוכח מדיניות המשיבה בנוגע לנתיני אוקראינה לעת הזו". עוד צוין כי אין בעמדה זו כדי להביע הסכמה עם הנטען בבקשת רשות הערעור או כדי לסגת מהטענות שהועלו במסגרת התשובה לה. כן הובהר כי בקשה חדשה, ככל שתוגש, "תיבחן תוך שיינתן משקל לכל הנסיבות הצריכות לעניין".

17.

ביום 30.8.2022, בהתאם להחלטה נוספת שניתנה, המבקשים הגישו את תגובתם להודעה המשלימה, ובה ציינו, בעיקרו של דבר, כי הם אינם מתנגדים לכך שיפנו למשיבה בבקשה חדשה, בכפוף לקיצור המועד להגשתה כפי שיורה בית המשפט. לצד זאת הביעו המבקשים את חששם שהמשיבה תמשיך "לזקוף לרעתם את מקרי העבר" ולא תבחן את עניינם באופן אובייקטיבי.

18.

לאחר שבחנתי את הדברים, ובפרט לנוכח האמור בהודעה המשלימה מטעם המשיבה ובתגובתם של המבקשים לה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לתת רשות ערעור. למעשה, דומה כי בשלב הנוכחי לא נדרשת עוד הכרעה במכלול הטענות שהועלו על-ידי המבקשים במסגרת בקשת רשות הערעור. הדברים אמורים בהתחשב בנכונות שהביעו שני הצדדים לכך שהמבקשים יוכלו לשוב ולהגיש בשלב זה בקשה חדשה לצורך הסדרת מעמדה של המבקשת בישראל. זאת, כאמור, על רקע המדיניות הנוהגת כיום ביחס לאזרחי אוקראינה השוהים בישראל, כמו גם בשים לב לשינוי הנסיבות שחל, בין היתר, עם הולדת בנם של המבקשים, והכול כמובן מבלי לקבוע מסמרות.

19.

אשר על כן, במכלול הנסיבות, ובהתחשב בחלוף הזמן מאז שהוגשה הבקשה הקודמת ואף מאז שניתנו החלטותיהן של הערכאות הקודמות, מצאתי לקבוע כי המבקשים יוכלו להגיש את בקשתם החדשה מכוח הנוהל בתוך חודשיים מהיום. למותר לציין כי חזקה על המשיבה שתבחן את בקשתם זו בהתאם להוראות הדין ותיתן דעתה לכלל השיקולים והנסיבות הרלוונטיים, לרבות אלו שפורטו כאמור. מכל מקום, טענותיהם של כלל הצדדים שמורות להם.

20.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית בזאת. ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. בנסיבות העניין, ככל שהמבקשים יגישו בקשה חדשה בהתאם להחלטתי זו עד ליום 1.12.2022, לא יינקטו כנגד המבקשת צעדי אכיפה וזאת עד לחלוף 30 ימים ממתן החלטה בעניינה. מכל מקום, ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, הנחתי היא כי המשיבה תפעל בהתאם למדיניות האכיפה שעליה הצהירה לאורך ההליך ביחס לאזרחי אוקראינה השוהים בישראל. נוכח ההתפתחויות וההבנות הנוספות, אין צו להוצאות.