בר"מ 4066/20אסראט שיפרה טספאי נ. מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 20.5.2020 (עמ"ן 53499-08-19, השופט ר' וינוגרד ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על החלטותיו של בית הדין לעררים בירושלים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין לעררים ו- חוק הכניסה לישראל ) מיום 8.8.2019 ומיום 15.8.2019 (ערר (י-ם) 3239/17, הדיין מ' דורפמן ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש 1 (להלן: המבקש ) הוא אזרח אריתריאה שנכנס לישראל שלא כדין בשנת 2009 ולאחר מכן הונפק לו רישיון ישיבה זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל. המבקשת 2 (להלן: המבקשת ) נכנסה לישראל שלא כדין בשנת 2011, ולטענתה היא אזרחית אתיופיה שעברה להתגורר באריתריאה בהיותה כבת 9. על-פי הנטען, המבקשים הכירו בישראל בשנת 2012. מאז הם מנהלים מערכת יחסים זוגית ואף נולד להם בן משותף, הוא המבקש 3.

3.

זה מספר שנים המבקשים מנהלים הליכים המיועדים לאפשר להם להישאר בישראל כתא משפחתי. רבים מן השלבים הקודמים בהתדיינויות שלהם היו המבקשים שותפים תוארו בהחלטתו של השופט ע' פוגלמן מיום 16.1.2020 (בר"ם 2743/19). בהקשר הנוכחי, די יהיה בכך שאציין כי המבקש הגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל, שעודה תלויה ועומדת, וכי עתירה שהגישה המבקשת כנגד הכוונה להרחיקה מישראל נדחתה ביום 31.8.2014 (עת"ם 17434-09-13, השופטת ד' מרשק מרום ). בית המשפט המחוזי קבע כי מירב זיקותיה של המבקשת הן לאתיופיה, ועל כן ניתן לנקוט פעולות לשם הרחקתה.

4.

בשלב זה, המבקשת טוענת לזכאות לקבל מעמד בישראל כבת זוגו של המבקש

עד לתום בירור בקשת המקלט שלו. בהקשר זה היא מפנה לסעיף 12(ג) לנוהל מס' 5.2.0012 של רשות האוכלוסין וההגירה שעניינו "הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל" (להלן: הנוהל ), ומורה כך:

"מי שהגיעו לישראל כבני זוג והגישו בקשה למקלט מדיני, אין להרחיק את בן/בת הזוג שבקשתו למקלט נדחתה עד לתום בירור בקשתו של בן/בת זוגו. עם זאת, הוראה זו לא תחול על בני זוג שמערכת היחסים ביניהם נרקמה בישראל".

5.

מבלי להידרש לכלל ההליכים שהתנהלו בעניינם של המבקשים, יצוין בתמצית כי מאז שנת 2015 המבקשת פנתה למשיב בבקשות להשוואת מעמדה לזה של המבקש, כך שיינתן לה רישיון ישיבה זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל במהלך התקופה שבקשת המקלט שלו מצויה בבחינה. בעיקרו של דבר, המבקשת טענה כי אין מקום להבחין בין זוגות שמערכת היחסים ביניהם נרקמה בישראל לבין זוגות שמערכת זו נרקמה מחוץ לתחומי המדינה. כן נטען, כי הדבר מתחייב לנוכח הוראות הדין הבינלאומי שלפיהן יש להעניק מעמד זהה לבן הזוג של מי שבקשת המקלט שלו נמצאת בבחינה בשל הצורך להגן על התא המשפחתי. בקשות אלה נדחו על-ידי המשיב, בנימוק שהנוהל אינו חל על עניינם של המבקשים שהכירו בתחומי ישראל. עוד יצוין, כי ביום 26.4.2017 נדחתה בקשת המקלט שהגיש המבקש.

6.

ביום 20.6.2017 הגישו המבקשים לבית הדין לעררים את הערר העומד ביסודו של ההליך שבפני, ובו טענו נגד ההחלטה לדחות את בקשת המקלט שהגיש המבקש, כמו גם נגד ההחלטה לדחות את הבקשה להשוואת מעמד שהגישה המבקשת. במסגרת הערר, המבקשים טענו כי יש להורות על בטלותו של סעיף 12(ג) לנוהל מאחר שההבחנה הנוגעת למקום היווצרותה של מערכת היחסים הזוגית פוגעת בעקרון השוויון ובזכות לחיי משפחה, וביתר שאת כאשר התא המשפחתי כולל ילדים. בד בבד עם הגשת הערר המבקשים הגישו בקשה למתן צו ארעי שימנע את הרחקתה של המבקשת מהארץ עד להכרעה בערר, וזו התקבלה ביום 21.6.2017.

7.

ביום 8.4.2018 הורה בית הדין לעררים על הקפאת הדיון בערר עד להכרעה בהליך אחר של אזרח אריתריאי המבקש מקלט בישראל על רקע עריקה משירות צבאי (עמ"ן 12154-04-18).

בהמשך לכך, ביום 18.6.2018 המבקשים הגישו בקשה לצו ביניים עדכני אשר יורה למשיב בין השאר להנפיק למבקשת אשרה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, במתכונת שתאפשר לה לעבוד, וזו נדחתה בו ביום בנימוק שמדובר למעשה בבקשה לצו עשה המשנה את המצב הקיים.

8.

לאחר כשמונה חודשים, ביום 6.2.2019 הגישו המבקשים בקשה למתן פסק דין או לעיון חוזר בהחלטה לדחות את בקשתם למתן צו ביניים, ובה טענו כי לנוכח חלוף הזמן יש להנפיק למבקשת אשרת שהייה במתכונת שתאפשר לה לעבוד. בהחלטה מיום 18.2.2019 נעתר בית הדין לעררים לבקשה, והורה על מתן אשרת שהייה למבקשת לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל עד להכרעה בערר, משיקולים של מאזן הנוחות. להשלמת התמונה יצוין כי בקשת רשות הערעור של המשיב על החלטה זו התקבלה ביום 17.3.2019 (רע"ם 68347-02-19, השופט ד' גדעוני ), וכי בקשת רשות הערעור של המבקשים לבית משפט זה נדחתה ביום 16.1.2020 בהחלטה שנזכרה לעיל (בר"ם 2743/19).

9.

ביום 18.7.2019 הגיש המשיב הודעת עדכון לבית הדין לעררים ובקשה למחיקת הערר, ובה מסר כי יש להשיב את בקשת המקלט שהגיש המבקש לבחינה מחודשת, שתיעשה בין השאר בהתאם לאמות מידה חדשות שגובשו בעקבות הדיון ב עמ"ן 12154-04-18 . המבקשים התנגדו למחיקת הערר, בין השאר בהעדר כל החלטה בעניינה של המבקשת. להשלמת התמונה יצוין כי ההליך בעמ"ן 12154-04-18 נמחק ביום 20.11.2019 לבקשת המדינה.

10.

ביום 8.8.2019 נעתר בית הדין לבקשה והורה על מחיקת הערר בעניינם של המבקשים ועל השבת עניינו של המבקש לבחינה מחודשת על ידי המשיב. בהקשר זה נקבע כי אין מקום להמשיך ולהקפיא את עניינו של המבקש עד שתינתן החלטה נוספת בבקשת המקלט שלו. בנוגע לעניינה של המבקשת, נקבע כי אין מקום להחיל עליה את סעיף 12(ג) לנוהל, אך עם זאת, יש להורות על אי נקיטת הליכי אכיפה נגדה עד לאחר 30 ימים מהמועד שבו תינתן החלטה חדשה בבקשת המקלט של המבקש. בית הדין לעררים הדגיש, כי ככל שהקשר הזוגי ייפסק, על המבקשים להודיע על כך ללא דיחוי. יצוין כי המבקשים הגישו בקשה לעיון מחדש בהחלטה למחוק את הערר, וזו נדחתה על ידי בית הדין ביום 15.8.2019.

11.

המבקשים הגישו ערעור על החלטות אלה לבית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקשים טענו כי יש לקצוב את משך הטיפול בבקשת המקלט שהגיש המבקש, וכן להעניק למבקשת אשרת שהיה שתאפשר לה לעבוד ולהתקיים בכבוד. בהקשר זה, המבקשים טענו כי במסגרת הערר שהוגש התבקש סעד עקרוני הנוגע לחוקיותו של סעיף 12(ג) לנוהל, אך בסופו של דבר בית הדין לעררים לא דן בו ואף לא נימק את מסקנתו לפיה אין להחיל על המבקשת את הוראותיו. לגוף הדברים, המבקשים טוענים כי הקביעה המתירה למבקשת להישאר בישראל אך שוללת ממנה להתפרנס בכבוד היא בלתי סבירה ואף אינה מתיישבת עם צו הביניים שעליו הורה בשעתו בית הדין לעררים לפיו יש ליתן לה רישיון שהייה במתכונת שתאפשר לה לעבוד. כן נטען, כי יש להורות על ביטולו של סעיף 12(ג) לנוהל, בין השאר בהתחשב בכך שהוא אינו עולה בקנה אחד עם הוראותיו של חוק הכניסה לישראל שלפיהן יש ליתן רישיון זמני מסוג 2(א)(5) למי שאינו מורחק מישראל. בהקשר זה, המבקשים ציינו כי יש להתחשב גם בעקרון טובת הילד, מאחר שהם נדרשים לפרנס את בנם הקטין.

12.

ביום 20.5.2020 בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית הדין לעררים בכל הנוגע למבקש, וזאת מכיוון שהמשיב הודיע כי עניינו צפוי להיבחן שוב במועד קרוב. בהמשך לכך, ציין בית המשפט המחוזי כי מטעם זה גם אין מקום להידרש לטענותיה של המבקשת. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי טענותיה של המבקשת מעוררות קושי, בין השאר על רקע פסק הדין החלוט שקבע כי עליה לצאת לאתיופיה או לכל מדינה אחרת (עת"ם 17434-09-13). במכלול הנסיבות, כך נקבע, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין לעררים לפיה יידחה הדיון בעניינה של המבקשת בשלב זה, עד שתוכרע בקשת המקלט של המבקש. באשר לטענות הנוגעות לחוקיותו של סעיף 12(ג) לנוהל, נקבע כי הן הועלו רק בדרך אגב במסגרת פנייה למשיב ועל כן אין מקום להתערב בהחלטות של בית הדין לעררים בהקשר זה. לאחר שתוכרע בקשת המקלט של המבקש, כך נקבע, המבקשת תוכל לשוב ולטעון את טענותיה בנוגע לנוהל בפני בית הדין לעררים ויהיה עליו לנמק את החלטתו.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

13.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרת הבקשה המבקשים מעלים טענות הנוגעות לנסיבותיהם האישיות, אך גם טענות התוקפות את הוראות סעיף 12(ג) לנוהל בכללותו.

14.

המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קיבל את החלטתו של בית הדין לעררים לאפשר למשיב לבחון בשנית את בקשת המקלט של המבקש ללא כל מגבלת זמן. לטענת המבקשים, לנוכח התמשכות ההליך, ובשים לב לכך שהמבקש הוא המפרנס היחידי של המשפחה, שכן המבקשת מנועה מלעבוד – היה מקום לקצוב את פרק הזמן העומד לרשות המשיב או לחלופין ליתן למבקש רישיון שהייה מסוג א\5 עד להכרעה בבקשה.

15.

עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי ניתן יהיה להעלות טענות ביחס לחוקיותו של סעיף 12(ג) לנוהל רק לאחר שיוכרע עניינו של המבקש. לטענת המבקשים, קביעה זו אינה הגיונית בהתחשב בכך שהסעיף חל על התקופה שבה בקשת המקלט תלויה ועומדת. המבקשים מוסיפים ומעלים את טענותיהם לגופו של סעיף זה, אשר לשיטתם נוגד את כללי המשפט הבינלאומי ופוגע בזכויותיהם של מבקשי מקלט מוחלשים.

16.

זאת ועוד, המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קיבל את טענתו של המשיב לפיה המבקשים מנועים מלטעון לעניין חוקיות סעיף 12(ג) לנוהל מקום שלא עשו כן במסגרת פנייתם למשיב. לטענת המבקשים מדובר בטענה לא נכונה עובדתית.

17.

בהמשך לכך, המבקשים טוענים כי בית משפט זה קבע כי לבית הדין לעררים נתונה הסמכות לקיים ביקורת שיפוטית ובמידת הצורך לפסול נהלים ומדיניות של המשיב (בג"ץ 8662/15 המוקד לפליטים ולמהגרים נ' היועץ המשפטי לממשלה , (15.1.2016)). לכן, נטען כי היה מקום להכריע בשאלת חוקיותו של הנוהל. זאת אף ביתר שאת בשים לב לחומרת הפגיעה הנטענת בזכויות היסוד של זוגות רבים, ולכך שמדובר באוכלוסייה מוחלשת ונעדרת משאבים.

18.

בתשובתו, שהוגשה בהתאם להחלטתי, טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות. בפתח הדברים, המשיב מציין כי עניינו של המבקש מצוי בבחינה מחודשת, כך שנערכו לו שני ראיונות ביום 7.6.2020 וביום 14.7.2020, ובהתאם לכך עניינו צפוי לעלות לדיון בפני הוועדה המייעצת בין החודשים אוגוסט-ספטמבר 2020. כמו כן, המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר שהיא נסבה על עניינם הפרטני של המבקשים, שנדון בפני בית הדין לעררים אשר אמת המידה להתערבות בהחלטותיו היא מצמצמת. לטענת המשיב, דברים אלה נכונים ביתר שאת, בשים לב לכך שטרם מוצה ההליך המינהלי בעניינם של המבקשים. המשיב טוען עוד כי בנסיבות העניין, שבהן קבע בית הדין לעררים כי אין לנקוט הליכי אכיפה נגד המבקשת עד לאחר 30 יום ממועד מתן ההחלטה החדשה בעניינו של המבקש, טענותיהם של המבקשים הן תיאורטיות ואף מטעם זה יש לדחות את הבקשה. בהקשר זה מציין המשיב, כי אי-הרחקת המבקשת עד לסיום ההליכים אינה מצדיקה כשלעצמה תוצאה לפיה היא תוכל לעבוד בישראל. האפשרות לעבוד בישראל, כך נטען, מצויה בשיקול דעתו הרחב של שר הפנים.

19.

באשר לטענות המבקשים ביחס לחוקיותו של סעיף 12(ג) לנוהל מציין המשיב כי ביום 30.5.2019 הוגשה עתירה מנהלית עקרונית שמעלה אותן (עת"ם 72951-05-19

המוקד לפליטים ומהגרים נ' רשות האוכלוסין וההגירה ), וזו עודה תלויה ועומדת. בנסיבות הפרטניות של המקרה דנן, כך נטען, שבהן המבקשת עושה דין לעצמה – ממילא אין להידרש לטענות אלה. המשיב טוען עוד כי סעיף 12(ג) לנוהל נועד לחול במצב שבו שני בני הזוג הגישו בקשות למקלט מדיני. לעומת זאת, כך הוטעם, המבקשת לא הגישה מעולם בקשה למקלט מדיני. כמו כן, נטען כי עמדתו של המשיב גם בעתירה העקרונית היא שהנוהל לא נועד לחול על מקרים שבהם בני הזוג הכירו בישראל. על רקע כל האמור, המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות.

20.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 4.8.2020 הגישו המבקשים בקשה לקביעת דיון בבקשה, ובה טענו בין השאר כי היא מעוררת סוגיה הנוגעת למבקשי מקלט רבים שבקשתם המקלט שלהם תלויה ועומדת במשך מספר שנים. המבקשים הוסיפו כי טענות דומות לאלה הנטענות בבקשה התקבלו בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 26.6.2020 (עמ"ן 12970-01-20, סגן הנשיא

ח' ברנר ).

דיון והכרעה

21.

לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה לה אני סבורה כי דינה להידחות.

22.

הגם שהמבקשים העלו טענות בעלות אופי עקרוני נגד סעיף 12(ג) לנוהל, אינני סבורה כי זהו התיק המתאים לדון בהן, בהתחשב בכך שבית הדין לעררים נתן בפועל סעד זמני שהוא זהה במהותו לזה שקבוע בנוהל עצמו כאשר הורה על אי-הרחקת המבקשת עד שתינתן הכרעה בעניינו של המבקש. לכך יש להוסיף, כי מתשובת המשיב עולה שעניינו של המבקש צפוי להיבחן במועד קרוב וחזקה עליו שכך ייעשה.

23.

באשר לטענות הנוגעות למהות הסעד שיש ליתן לבן הזוג מכוחו של הנוהל, ראוי לציין כי על פני הדברים, אלה לא עמדו במוקד הערר שהוגש לבית הדין לעררים, וזה התמקד בתנאי הנוגע למקום שבו נרקמה מערכת היחסים. ממילא, אין מקום להענקת רשות ערעור מטעם זה בנסיבותיו של תיק זה שבו הלכה למעשה בית הדין לעררים החיל את הוראותיו של הנוהל על עניינם של המבקשים.

24.

אין צריך לומר כי טענותיהם של המבקשים ביחס לחוקיותו של הנוהל שמורות להם, ואין בהחלטתי זו כדי להביע עמדה לגוף הדברים ככל שהם יבחרו לנקוט בהליכים עקרוניים ביחס לכך. למותר לציין כי העובדה שהוגשה עתירה עקרונית בנושא אינה חוסמת את דרכם של מתדיינים ספציפיים להעלות את טענותיהם, ולא אחת המדינה מחזיקה בעמדה המצדדת בבירורן של שאלות עקרוניות בגדרם של הליכים פרטניים. למעלה מן הצורך אציין כי לכאורה ראיתי קושי בקביעה כי המבקשים יוכלו להעלות את הטענות בעניין המעמד שניתן למבקשת לאחר שיוכרע עניינו של המבקש, בשים לב לכך שסעיף 12(ג) לנוהל נועד לחול דווקא בתקופה שבה בקשת המקלט תלויה ועומדת. במובן זה, המבקשים רשאים לנקוט בהליכים עוד קודם לכן, כראות עיניהם, מבלי לגרוע מכל זכות אחרת.

25.

סוף דבר: הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לקביעת דיון. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.