פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם 4089/19
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. פלונית
2. פלוני
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום
10.6.2019 בעת"ם 41538-12-18 שניתנה על-ידי כבוד השופט ג' גדעון
בשם המבקשת
:
עו"ד
אלכס כץ
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 10.6.2019 (עת"ם 41538-12-18, השופט ג' גדעון ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהוגשה לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן: פקודת הבזיון ).
רקע והליכים קודמים
2.
ברקעו של ההליך דנן מצויה מחלוקת הניטשת בין החברה המבקשת, מצד אחד, והעירייה שבתחומה היא פועלת ומנהל הארנונה שלה, המשיבים 2-1 (להלן בהתאמה: המשיבה ו- המשיב ), מצד שני. המחלוקת נסבה על חיובה של המבקשת בארנונה בגין נכסים בהיקף גדול שהיא מחזיקה בתחומי העיר. לצורך הדיון בבקשה, די בכך שאציין כי ביחס לשנים 2018-2015 נקטה המבקשת בהליכי השגה וערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, ובמקביל הגישה גם עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי (עת"ם 17628-10-18, השופט גדעון ).
3.
בעוד הליכים אלו מתנהלים, שלחה המשיבה למבקשת דרישות לתשלום חוב ארנונה בסך של כ-16 מיליון שקלים, וזאת ביחס לרכיב חיוב שלכאורה אינו שנוי במחלוקת. בהמשך לכך, ביום 18.12.2018 הגישה המבקשת עוד עתירה, ובצדה בקשה דחופה לצו ביניים, המכוונות שתיהן לאסור על המשיבה לנקוט נגד המבקשת בהליכי גביה ביחס לסכום האמור עד להכרעה סופית בעניין חיובה בארנונה בהליכים האחרים.
4.
ביום 5.3.2019 אימץ בית המשפט המחוזי את ההחלטה שנתן בבקשה למתן צו ביניים מיום 21.2.2019, ודחה את העתירה בעיקרה. בית המשפט המחוזי קבע כי הסכום שבו חויבה המבקשת שנוי במחלוקת, ולכן אין לנקוט בעניינו בהליכי גביה לפי פקודת המסים (גביה) (להלן: פקודת המסים ) ואכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה), התש"ס-2000). אולם, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין בכך כדי לגרוע מסמכויות המשיבה לנקוט בהליכי גביה לפי פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות ). להשלמת התמונה יצוין כי ערעור שהגישה המשיבה על פסק דין זה עודנו תלוי ועומד (עע"ם 2900/19).
5.
בהסתמכה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי המשיבה הטילה עיקולים על חשבונות בנק של המבקשת. ביום 20.5.2019 הודיע למבקשת ראש העירייה, כי המשיבה תפעל להעברת הכספים שעוקלו לחשבון בנק אחר ואף רואה עצמה כזכאית להשתמש בהם בעתיד באם לא תסדיר המבקשת את חובה לאחר שתינתן לה הזדמנות נוספת לכך.
6.
בשלב זה הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשת בזיון (ובהמשך לכך גם בקשות נלוות למתן צווים זמניים). המבקשת טענה, בתמצית, כי האופן שבו הוטלו העיקולים מלמד על כך שהמשיבה פעלה מכוח פקודת המסים, בניגוד לאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת ציינה בין השאר שצווי העיקול הומצאו על-ידי פקידת גביה שמונתה לפי פקודת המסים ובדרך אלקטרונית, בניגוד להוראות סעיפים 319 ו-321 לפקודת העיריות.
7.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הבזיון, ועל החלטתו זו נסבה הבקשה שבפני. בית המשפט המחוזי קבע כי בהליך העיקול כפי שנעשה אכן נפלו "תקלות" אך כי אלו לא הסבו למבקשת נזק ממשי וניתנות לתיקון על דרך של המצאת צווי העיקול פעם נוספת כנדרש לפי פקודת העיריות. בית המשפט המחוזי אף הוסיף וקבע כי בסמכותה של המשיבה להעביר את הכספים שיעוקלו לחשבון בנאמנותם של ראש העירייה וגזבר העירייה, אך הדגיש כי אינו קובע מסמרות באשר לסמכות המשיבה להעבירם לבעלותה בעתיד, שאלה החורגת מדלת אמותיה של בקשת הבזיון שהוגשה.
בקשת רשות הערעור
8.
בבקשת רשות הערעור שבפני טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי היה צריך לקבל את בקשת הבזיון, שכן המשיבה פעלה בניגוד לאמור בפסק הדין ולסמכויות הגביה שהוקנו לה בפקודת העיריות. בהקשר זה נטען, בין השאר, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי שהליכי הגביה על-פי פקודת העיריות מקנים למשיבה סמכות להעביר את כספי העיקול לחשבון בנק בנאמנותם של ראש העירייה וגזבר העירייה היא שגויה ומנוגדת לדין.
דיון והכרעה
9.
לאחר עיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות.
10.
נקודת המוצא היא שהליכים מכוח פקודת הבזיון יינקטו רק במקרה שבו פסק הדין שאת אכיפתו מבקשים הוא ברור וחד-משמעי (ראו: רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט , פ"ד נט(4) 49, 61-60 (2004); בר"ם 6261/13 באקי נ' משרד הפנים , פסקה 13 (3.11.2013); בר"ם 7400/15 פורת נ' עיריית רחובות , פסקה 10 (25.1.2016)). יתר על כן, מקובל לראות בהליך מכוח פקודת הבזיון הליך שיורי, אליו יש לפנות לאחר שהליכים אפשריים אחרים נבחנו או מוצו (ראו: רע"פ 4169/12 דן מיחזור בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 22 לחוות דעתי (8.7.2013); עע"ם 1753/13 עמותת תושבים למען נווה צדק נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז תל אביב , פסקה 8 (28.12.2015)).
11.
בענייננו, פסק דינו של בית המשפט המחוזי קבע כי המשיבה רשאית לנקוט בהליכי גביה לפי הסמכויות שהוקנו לה בפקודת העיריות, ומכאן נפתחה דרכה לפעול באפיקים שונים. ברי כי בקשה מכוח פקודת הבזיון מלכתחילה אינה המסגרת המתאימה לדון בשאלה אם פעולה כזו או אחרת שבה נקטה המשיבה הייתה כדין, וזאת בשונה למשל מעתירה מנהלית. הדברים נכונים מקל וחומר מקום שבו מדובר בפעולה שהמשיבה אך הודיעה כי היא עתידה לנקוט בה. באשר לפגמים שנפלו בצווי העיקול שהוצאו על-ידי המשיבה, הרי שהתרשמתי כי אלו טכניים בעיקרם ולא מצאתי כל סיבה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לקבל על יסודם את בקשת הבזיון שהוגשה.
12.
יצוין כי הדברים נאמרים מבלי לקבוע כל מסמרות במענה לגופן של השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.
13.
סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ב בסיון התשע"ט (25.6.2019).
ש ו פ ט ת