בר"מ 4201/19 אנטולי דומיננקו נ. רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 21.5.2019 (עמ"ן 45960-10-18, השופט א' דראל ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית הדין לעררים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) מיום 12.7.2018. בצדה של בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי.

2.

ההליך דנן נסב על בקשה להסדרת מעמדה בישראל של המבקשת 2 (להלן: המבקשת ), אזרחית אוקראינה ילידת 1969, מכוח הקשר הזוגי שלה עם המבקש 1 (להלן: המבקש ), אזרח ישראלי. המבקשת ביקרה לראשונה בישראל בשנת 2012 לתקופה של שבועיים. בחודש נובמבר 2015 נכנסה שוב לישראל באשרת תייר, ולאחר חודשיים יצאה לקפריסין יחד עם המבקש, שם הם נישאו. המבקש חזר לישראל מיד לאחר מכן, ואילו המבקשת נכנסה לישראל כעבור חודשיים נוספים, גם כן באשרת תייר. ביום 17.4.2016 הגישו המבקשים בקשה להסדרת מעמדה של המבקשת מכוח נישואיהם, בהתאם לנוהל 5.2.0008 שעניינו "מתן מעמד לזר מכוח נישואין לאזרח ישראלי" (להלן: הנוהל ).

3.

ביום 5.1.2017 דחתה המשיבה את בקשת המעמד, בקבעה כי לא השתכנעה מכנות הקשר בין המבקשים ולנוכח חשש מכך שמדובר בנישואין פיקטיביים. זאת, בין השאר, על רקע ניסיונות קודמים של המבקשת לקבל מעמד של עולה בישראל שנשענו על מסמכים מזויפים. ערר פנימי שהגישו המבקשים על החלטה זו נדחה ביום 12.2.2017.

4.

הערר שהגישו המבקשים על החלטתה של המשיבה לבית הדין לעררים נדחה אף הוא. בית הדין לעררים קבע כי הראיות המינהליות בעניינם של המבקשים מלמדות כי לא מדובר בקשר זוגי מלא, כן ועמוק המצדיק מתן מעמד בישראל. בית הדין לעררים ציין כי הראיות שהציגו המבקשים לשם הוכחת כנות הקשר ביניהם הן "דלות ביותר", וכוללות שני מכתבים של מכרים (אף לא של קרובי משפחה של מי מהצדדים) ותמונות מטקס חתונתם בלבד. כן צוין כי המבקשים התחתנו לאחר חודשיים של זוגיות וכי אף התנהלותם לאחר החתונה מעוררת תמיהה, בהתחשב בכך שהמבקש חזר לישראל מיד לאחריה. כמו כן התייחס בית הדין לעררים לניסיונותיה של המבקשת בעבר להגיש מסמכים מזויפים לצורך עלייתה לישראל. עם זאת, בית הדין לעררים הוסיף וקבע כי לאחר שתעזוב המבקשת את ישראל, ובהתאם לנהלי המשיבה, המבקשים יהיו רשאים להגיש בקשה חדשה המכוונת להענקת מעמד למבקשת בישראל, במסגרתה יצטרכו לבסס את הטענה לקיומו של קשר אמיתי ביניהם.

5.

המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור בקבעו כי כלל נימוקיו של בית הדין לעררים מקובלים עליו. בית המשפט המחוזי הדגיש כי הנסיבות מלמדות על כך שלא קיימות ראיות חיצוניות התומכות בקיומו של קשר כן ואמיתי בין המבקשים, וכי לעומת זאת קיימות אינדיקציות רבות המעמידות בספק את כנותו של הקשר, כפי שפורט בהחלטתו של בית הדין לעררים. אף בית המשפט המחוזי ציין את ניסיונותיה הקודמים של המבקשת לקבל מעמד בישראל, אם כי ציין שהוא לא מייחס לאלה משקל מכריע, והדגיש שההחלטה העדכנית אינה צעד "ענישתי" כלפי המבקשת בהקשר זה. לצד כל האמור, אף בית המשפט המחוזי ציין כי אין בהחלטת המשיבה כדי לסתום את הגולל על הקשר בין המבקשים, וכי גם לאחר עזיבתה של המבקשת את ישראל יוכל המבקש לפעול לפי הליך המדורג הקבוע בנוהל ולהזמין את המבקשת להיכנס לישראל בהתאם לו. בסיכומו של דבר, נקבע כי המבקשת לעזוב את ישראל עד ליום 20.6.2019.

6.

בקשת רשות הערעור דנן הוגשה במועד האחרון שנקבע לעזיבתה של המבקשת לישראל, ביום 20.6.2019, ובצדה כאמור בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בו ביום הוריתי על מתן צו ארעי לפיו לא יינקטו הליכי אכיפה נגד המבקשת עד ליום 23.6.2019, על אף שציינתי כי המועד שבו הוגשו הבקשות מעורר אי נחת.

7.

לטענת המבקשים, החלטתה של המשיבה פגומה מיסודה מאחר שבחינת כנות הקשר ביניהם לא נעשתה, כך נטען, בצורה מקיפה ומעמיקה. המבקשים טוענים בהקשר זה כי מירב המשקל בהחלטה ניתן לעברה של המבקשת, וכי היא לא נשאלה שאלות על הקשר הזוגי עם המבקש כיום. המבקשים מוסיפים כי מאז בחנה המשיבה את עניינם חלפו למעלה משנתיים, שבמהלכם התהדקו היחסים ביניהם, ועל כן כיום יש בידם להציג תשתית ראייתית מבוססת יותר לעניין כנות הקשר. המבקשים מוסיפים וטוענים כי הרחקתה של המבקשת מישראל תאלץ אותם לחיות בנפרד באופן שישית עליהם פגיעה בלתי מידתית.

8.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה, אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, אמת המידה ליתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין בערעור על החלטה של בית הדין לעררים היא מצמצמת, בשים לב לאופיו של בית הדין ולמידת מקצועיותו ומומחיותו (בר"ם 8338/17 אסטגוי נ' משרד הפנים , פסקה 7 (19.11.2017); בר"ם 2223/19 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים , פסקה 6 (28.3.2019)). זאת, הגם שייתכנו נסיבות מיוחדות שבהן ייעתר בית המשפט לבקשה, אף מקום שבו אין היא מעוררת שאלה משפטית עקרונית (ראו: בר"ם 4497/17 זולואגה נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 6 (19.11.2017)). על רקע זה, איני סבורה כי הבקשה דנן מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. עניינם של המבקשים נבחן על ידי שתי ערכאות אשר קבעו כי החלטתה של המשיבה בנסיבות העניין נטועה היטב בממצאים העובדתיים שנקבעו באשר למבקשים ולטיב הקשר ביניהם. אין צריך לומר כי בית משפט זה אינו אמור לבחון את ההחלטות שהתקבלו על-פי תשתית עובדתית שונה מזו שעמדה נגד עיניהן של הערכאות הקודמות.

9.

לצד זאת, יש להדגיש, כפי שהובהר הן על ידי בית הדין לעררים והן על ידי בית המשפט המחוזי, כי אין בהחלטה שהתקבלה כדי "לסגור את הדלת" בפני המבקשים. דרכם פתוחה להגיש בקשה עדכנית למשיבה, ולה לצרף את הראיות המינהליות שעל פי הנטען מצויות בידם כעת. חזקה כי בקשה כאמור תיבחן על ידי המשיבה בלב פתוח ובנפש חפצה.

10.

אשר על כן: הבקשה לרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות. לפנים משורת הדין, הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 20.6.2019 יעמוד בתוקפו עד ליום 14.7.2019.