בר"מ 4329/16 בר"מ 4329/16

כעולה מהחלטת הערכאה שלפניי, המבקשים מקיימים ביניהם קשר זוגי שמכוחו מבקשים הם להסדיר את מעמדה של המבקשת, אזרחית רוסיה ילידת 1999, בישראל. ביום 25.1.2015 נכנסה המבקשת לישראל וטענה כי הגיעה לעבוד כדוגמנית. בהמשך לכך הונפקה לה אשרה מסוג ב/2 שתוקפה לחודש ימים. לאחר סיום תקופת האשרה פנו המבקשים בבקשה להסדרת מעמד מכוח "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן:

הנוהל ). ביום 4.5.2015 סורבה בקשתם להארכת אשרת הביקור (ב/2) בנימוק שמדובר בקטינה בת 16 שנכנסה לישראל בהסכמת האם במטרה להינשא בישראל, דבר אשר אסור על פי חוק. ערר פנימי שהוגש על החלטה זו נדחה; וביום 7.1.2016 הוגש ערר שנדחה בהחלטת בית הדין לעררים (כב' הדיינת ב' תם ) אשר מצא כי הסדרת מעמד המבקשת כבת זוג לאזרח ישראלי אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והנורמות החברתיות שביקש המחוקק להתוות בתיקון מס' 6 לחוק גיל הנישואין, התש"י-1950 והורה על יציאת המבקשת מן הארץ. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו ובצדו בקשה לסעד זמני בערעור שלפיו תמנע הרחקת המבקשת לארץ נתינותה עד להכרעה בערעור. ביום 24.5.2016 דחה בית המשפט (כב' סגן הנשיאה ד"ר ק' ורדי ) את הבקשה לסעד זמני. נקבע כי כוונת המבקשת הייתה להינשא בישראל ולא לעבוד בדוגמנות; וכי היא הייתה מודעת לצורך להסדיר את מעמדה בישראל אולם לא פנתה בבקשה מתאימה למשיב. התנהגות המבקשת, כך נקבע, נגועה בעשיית דין עצמי ובחוסר תום לב, ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. לעניין מאזן הנוחות נקבע כי המבקשים יכולים להוסיף ולנהל קשר זוגי ביניהם ואף לנהל את הליכי הערעור כשהמבקשת שוהה מחוץ לישראל, כשבכל עת יהא רשאי המבקש להגיש בקשה להזמינה לארץ – בקשה אשר תבחן בהתאם לנוהלי המשיב. משכך נדחתה כאמור הבקשה לסעד זמני והערעור נקבע לדיון.

על החלטה אחרונה זו בקשת הרשות שלערער שלפניי שהוגשה יחד עם בקשה שהוכתרה "בקשה בהולה למתן צו לעיכוב הליכי אכיפה כנגד המבקשת במעמד צד אחד בלבד". על פי הנטען, הנוהל אינו קובע הגבלת גיל באשר לגילו של המבקש לפתוח תיק במסגרתו, ומשכך גם המבקשת רשאית לעשות כן. עוד נטען כי משום שבני הזוג אינם נשואים, לא ניתן להחיל עליהם הוראות חוק המתייחסות במפורש לנישואין. לעניין מאזן הנוחות נטען כי כעת בני הזוג מתגוררים יחדיו, שוכרים דירה במשותף ומנהלים זוגיות, ועזיבת המבקשת את הארץ תגרום לנזק בחיי המשפחה. לעומת זאת, למשיב לא ייגרם כל נזק מהותרת המצב הקיים על כנו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה מצאתי לדחותה גם מבלי להידרש לתגובת המשיב וזאת מן הטעם ששיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף שלא להיעתר למבוקש. כפי שציין בית המשפט לעניינים מינהליים, המבקשים לא עשו להסדרת מעמד המבקשת קודם להגעתה לארץ. כעת מבוקש כי זו תיוותר בישראל עד להכרעה בערעור. ואולם, לא שוכנעתי כי הרחקת המבקשת מן הארץ לארץ מוצאה תגרום לנזק בלתי הפיך, בשים לב לכך שאין באמור כדי למנוע את בירור הערעור בבית המשפט לעניינים מינהליים (ראו בר"ם 7296/15 פלונית נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 12 (29.10.2015); בר"ם 5396/15 ירדן נ' משרד הפנים , פסקה 5 (20.9.2015)). כאמור בהחלטת הערכאה דלמטה, אין מניעה כי תוגש בקשה להתיר את כניסתה של המבקשת בהמשך, והמשיבים יחליטו בה כחוכמתם. מובן כי אם יתקבל הערעור תוכל המבקשת לשוב לישראל. בנסיבות אלו אין עילה לשנות מהחלטת הערכאה הקודמת לפי אמות המידה המקובלות.

הבקשה נדחית אפוא ומאליה נדחית גם הבקשה למתן צו עיכוב הליכי אכיפה במעמד צד אחד. לפנים משורת הדין וכדי לאפשר למבקשת שהות להתארגן אני מורה כי המבקשת תעזוב את ישראל עד ליום 9.6.2016. לא התבקשה תגובה ולפיכך לא ייעשה צו להוצאות.