בר"מ 4342/20 בלעום מחמוד שוקר- ו- 8 אח' נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה טי

1.

בין המבקשים לבין המשיבים 3-2 (להלן: המשיבים ) מתנהל סכסוך בבית המשפט לענייני משפחה, שבגדרו ביקשו לפרק את השיתוף במקרקעין הידועים כגוש 7842 חלקה 57 הנמצאים בטייבה (להלן: המקרקעין ). משהתברר כי המשיבים בונים מבנה על המקרקעין, הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד. ביום 9.12.2019 ביטל בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' הרשם ש' רחמן פרקש ) צו שנתן בתחילת ההליך, ומונע מהצדדים לשנות את המצב הקיים במקרקעין, וזאת לאחר שהודיעו המשיבים כי "ככל שבסוף ההליך יתברר שהמבנה נשוא הבקשה נבנה על קרקע ששייכת למי מהתובעים ולא ניתן לפצותם במקום אחר בחלקה, הם מתחייבים להרוס את החלק שמגיע למי מהתובעים [המבקשים בענייננו – ע' פ']".

2.

סמוך לאחר מכן, הגישו המבקשים ערר ועתירה מינהלית, שעניינן החלטת המשיבה 1 (להלן: הוועדה המקומית ) להנפיק למשיבים היתר בנייה במקרקעין. ביום 22.6.2020 הורה בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז- לוד (כב' סגן הנשיאה א' סטולר ) על ביטול סעד ארעי שניתן על ידו ביום 23.12.2019. בהחלטתו עמד בית המשפט על כך שהמבקשים מעלים טענות שלפיהן ההיתר "מהווה הקלה או שימוש חורג בסטייה מתכנית/תשריט", ועל כן המקום להעלותן הוא לפני ועדת הערר. עוד ציין בית המשפט את הסכמת המשיבים לפני בית המשפט לענייני משפחה שתוארה לעיל, והגיע למסקנה כי בשל נכונותם זו אין מקום למנוע מהם להמשיך ולבנות. בנוסף, ונוכח התוצאה שאליה הגיע, הציע בית המשפט למבקשים למחוק את עתירתם.

על החלטה זו הגישו המבקשים את בקשת הרשות לערער שלפניי.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות בהיעדר עילה להתערב בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט נדרש לטיעוני המבקשים, ומצא כי משנטען כי ההיתר חורג מתכנית, מקומה של הטענה להישמע בשלב הראשון לפני ועדת הערר, כפי שנקבע בהלכה הפסוקה (עע"ם 317/10 שפר נ' יניב , פסקה 15 (23.8.2012)). בכל הנוגע לשיקולי מאזן הנוחות, כפי שציין בית המשפט לעניינים מינהליים, דומה כי זה נוטה לכיוון המשיבים, וזאת בשים לב להצהרתם של האחרונים לפני בית המשפט לענייני משפחה. משאלה הם פני הדברים, איני סבור כי מתעוררת עילה למתן רשות לערער לפי אמות המידה המקובלות.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.