בר"מ 4428/20 פלוני נ. מדינת ישראל - משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה

1.

המבקשת 3 היא אזרחית הפיליפינים ילידת 1977 (להלן: המבקשת ). בשנת 2013 נכנסה המבקשת לישראל באשרת עבודה מסוג ב/1 לתחום הסיעוד, אשר הוארכה מעת לעת, עד לפיטוריה על ידי מעסיקתה הראשונה ביום 21.10.2018. כחודשיים וחצי לאחר מכן, ביום 7.1.2019, הוגשה בקשה מטעם המבקשת 1 (להלן: המטופלת ) להארכת האשרה של המבקשת בהתאם להוראות סעיף 3א(ב1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל או החוק ). הוועדה ההומניטרית מכוח סעיף 3א(ב1) לחוק (להלן: הוועדה ההומניטרית ) דחתה את הבקשה על הסף. במכתב הדחייה צוין שלאחר בדיקת הבקשה נמצא כי היא אינה עומדת בתנאי הסף הקבועים בחוק לצורך הארכת אשרה מטעמים הומניטריים מיוחדים וחריגים. באופן קונקרטי, צוין כי המבקשת אינה עומדת בתנאי הסף שלפיו: "העובד הזר שבנדון, לא סיים את תקופת העסקתו האחרונה בישראל לפני מועד הגשת בקשה זו, בעקבות פטירת המטופל הסיעוד [כך במקור – ע' פ'] שבו טיפל או בעקבות מעבר קבוע של המטופל האמור למוסד סיעודי". על החלטה זו הגישו המבקשות ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל (להלן: בית הדין ) .

2.

ביום 6.2.2019 הורה בית הדין למבקשת להגיש תצהיר חתום שיפרט, בין היתר, את נסיבות הפסקת עבודתה החוקית הקודמת. לאחר שהוגש תצהיר כאמור, דחה ביום 12.2.2019 בית הדין לעררים (כב' הדיינת ש' בן שאול ויס ) את הערר. בית הדין ציין כי כעולה מהתצהיר, המבקשת פוטרה מעבודתה האחרונה ועל כן דינו של הערר להידחות. נקבע כי החלטת הוועדה ההומניטרית מבוססת על הוראת החוק המפורשת הקבועה בסעיף 3א(ב1)(1)(ב), ואין לוועדה או לשר הפנים סמכות שלא לפעול על פיו.

3.

המבקשות ערערו על פסק הדין וביום 23.3.2020 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט א' אברבנאל ) את הערעור. בית המשפט ציין שסעיף 3א(ב1)(1) לחוק מסמיך את המשיבה להאריך רישיון ישיבה של עובד זר בתחום הסיעוד, וזאת בהתקיים טעמים הומניטריים מיוחדים ובכפוף לתנאים שנקבעו בחוק. אחד התנאים הוא זה הקבוע בסעיף 3א(ב1)(1)(ב) לחוק שלפיו: "העובד הזר סיים את תקופת העסקתו האחרונה בישראל לפני מועד הגשת הבקשה לפי סעיף זה, בעקבות פטירת המטופל הסיעודי שבו טיפל או בעקבות מעבר קבוע של המטופל הסיעודי למוסד סיעודי". תנאי זה לא מתקיים בכל הנוגע למבקשת שכן היא פוטרה ממקום עבודתה הקודם. משכך, נקבע כי המשיבה דחתה את בקשת המבקשות בהיעדר סמכות חוקית לנהוג אחרת. כן צוין שגם נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.3.0006 "נוהל הוועדה המייעצת לשר להארכת רישיונות ב/1 בענף הסיעוד מטעמים הומניטריים מיוחדים" (22.1.2019) אוסר על הארכת האשרה בנסיבות דנן. משקיימה את הוראות החוק, כך נקבע, אין עילה לקבוע שהחלטת המשיבה לא סבירה. בית המשפט החליט כי בשל נסיבות העניין ובכלל זאת משבר נגיף הקורונה, על המבקשת לצאת מישראל עד יום 10.6.2020.

4.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי שלצדה הגישו המבקשות גם "בקשה לצו מניעה" שלפיו לא יינקטו הליכי הרחקה כנגד המבקשת עד למתן החלטה אחרת. במסגרת בקשת הרשות לערער חוזרות המבקשות על טענותיהן לפני בית המשפט המחוזי. נטען כי מצבה הרפואי של המטופלת קשה, כי קיים קושי במציאת מטפלת סיעודית שמתאימה לה וכי נוצר קשר בינה לבין המבקשת. נסיבות אלו מצדיקות, כנטען, התערבות בהחלטת הוועדה חרף הוראות הסעיף. עוד נטען כי החלטת הוועדה אינה סבירה ואינה מידתית וכי בסמכותו השיורית של בית המשפט לסטות מהוראות הנוהל. עוד בבקשה מפנות המבקשות לסעיפי חוק נוספים, אשר לטענתן מאפשרים מתן אשרה למבקשת בנסיבות העניין.

יוער למען שלמות הדברים כי הבקשה דנן הוגשה ביום 18.6.2020 ולצדה גם בקשה להארכת מועד להגשתה (בש"ם 3988/20 פלונית נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה ). ביום 24.6.2020 נעתר כב' הרשם ר' גולדשטיין לבקשת הארכה בשים לב להודעת המשיבה כי היא מותירה את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים שדן בערעור על פסק דין של בית הדין לעררים תינתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה משפטית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (בר"ם 1395/20 קרוז נ' מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 5 (7.6.2020)). כמו כן, רשות כאמור עשויה להינתן בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת – כמתחייב מאופי המאטריה שבה עסקינן (בר"ם 6070/17 זסלבסקי נ' משרד הפנים , פסקה 6 (17.9.2017)). המקרה דנן לא בא בקהל המקרים האמורים. השגות המבקשות נטועות כולן בנסיבות המקרה הספציפי וביישום הדין בעניינה של המבקשת. ככאלו, הן לא מקימות עילה לבירור נוסף בבית משפט זה בהתאם לאמת המידה שתוארה לעיל. זאת ועוד, מבלי להקל ראש בנסיבות האישיות והרפואיות המורכבות שתוארו בבקשה, לא מצאתי שיש בהן כדי לשנות ממסקנתי. לבסוף אעיר כי הבקשה דנן אינה המסגרת המתאימה לבחון את הטענות שנוגעות להארכת אשרת המבקשת לפי סעיפים אחרים בחוק הכניסה לישראל.

המבקשת רשאית לנקוט הליכים מתאימים, מבלי שאביע כל עמדה לגופם של דברים, וכל טענותיה בהקשר זה שמורות לה .

הבקשה נדחית אפוא ומאליה נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. נוכח הנסיבות המפורטות בבקשה ובשים לב להשפעות האפשריות של משבר הקורונה, המועד לעזיבת המבקשת את ישראל יוארך עד ליום 1.9.2020 לצורכי התארגנות.