בר"מ 4516/17 קליזו ויקי נ. מדינת ישראל- משרד הפנים הלשכה לאוכולסין והגירה

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 28.5.2017 (עמ"ן 31314-05-17, השופטת ד' מרשק מרום ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת וקיבל ערעור שהגישה המדינה על החלטתו של בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: בית הדין לביקורת משמורת ) מיום 11.5.2017 (הדיין ר' מרזוק ).

2.המבקשת, נתינת הפיליפינים, נכנסה לישראל לראשונה בראשית שנת 1997 על-פי אשרת עבודה בענף הסיעוד (מסוג ב/1). השתלשלות האירועים מאז כניסתה לישראל תוארה בהרחבה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועל כן לא אדרש לכל פרטיה. די בכך שאציין כי תוקפה של אשרת העבודה של המבקשת פג, וכי במהלך השנים האחרונות היא ניסתה לקבל מעמד בישראל כבת זוג של אזרח ישראלי בשני מקרים שונים, אך הדבר לא צלח בידה.

3.עד לשנת 2016 הוארכו רישיונות השהייה של המבקשת בישראל מעת לעת. אולם,

בתום שימוע שנערך למבקשת ביום 11.2.2016 במסגרת הליך מדורג של קבלת מעמד בישראל נאמר לה שהוחלט להפסיק את ההליך בעניינה ושעליה לצאת מישראל בתוך חודש ימים.

עתירה מינהלית שהגישה המבקשת על החלטה זו נדחתה, תוך שצוין כי ניתנת לה "אורכה לשקול צעדיה ולהגיש בקשה לרשות מנהלית ו/או לפנות בבקשה מתאימה לבית משפט מוסמך עד ליום 1.1.17" (עת"ם 22918-03-16, סגן הנשיא ר' שפירא ).

4.בהמשך, ביום 19.3.2017, נדחתה גם בקשה שהגישה המבקשת ביום 1.1.2017 לקבלת רישיון שהייה בישראל מטעמים הומניטריים, תוך שנקבע כי על המבקשת לצאת מישראל בתוך 14 ימים.

5.המבקשת לא עזבה את הארץ כפי שנדרשה, וביום 7.5.2017 נעצרה על-ידי יחידת האכיפה של רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים בגין שהייה בישראל שלא כדין. בו ביום נערך לה שימוע שבסופו הוצא נגדה צו משמורת, וביום 8.5.2017 הוצא נגדה אף צו הרחקה (להלן: צו ההרחקה ). ערר שהגישה המבקשת על צו ההרחקה לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) נדחה ביום 10.5.2017.

6.ביום 10.5.2017 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו, ובצדה בקשה למתן סעד זמני לעיכוב הרחקתה. בקשתה לסעד זמני נדחתה בו ביום (רע"ם 21894-05-17, השופט ש' שוחט ).

7.ביום 11.5.2017 המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על ההחלטה לדחות את בקשתה למתן סעד זמני בעניין עיכוב הרחקתה מישראל. עוד באותו יום ניתן צו ארעי המעכב את הליכי הרחקתה של המבקשת מישראל. בהמשך לכך, ביום 24.5.2017, נתן בית משפט זה סעד זמני נגד הרחקת המבקשת מישראל "בלא לנקוט עמדה ביחס לסיכויי ההליך העיקרי" (שתי ההחלטות ניתנו על-ידי השופטת ברון בבר"ם 3876/17 ).

8.ביום 11.5.2017, שבו ניתן כאמור הצו הארעי, הורה בית הדין לביקורת משמורת על שחרור המבקשת ממשמורת בכפוף, בין היתר, להפקדת ערבות כספית בסך של 20,000 שקל והמצאת ערבות צד ג' של אזרח ישראלי בסך של 15,000 שקל (להלן: החלטתו של בית הדין לביקורת משמורת ).

9.ביום 14.5.2017 דחה בית הדין לביקורת משמורת בקשה לעיון חוזר מטעם המדינה בהחלטה על שחרורה של המבקשת ממשמורת בכפוף לתנאים האמורים, וכן דחה בקשה לעיון חוזר מטעם המבקשת לשינוי של תנאי שחרורה.

10.הן המבקשת והן המדינה הגישו ערעורים על החלטתו של בית הדין לביקורת משמורת לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. ערעורים אלה שנדונו במאוחד הם שעומדים ביסוד הבקשה דנן .

11.בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת וקיבל את ערעורה של המדינה בקבעו כי המבקשת תישאר במשמורת עד להכרעה בהליך העיקרי בעניינה. בית המשפט המחוזי קבע כי עיכוב הרחקתה של המבקשת מישראל אינו מחייב את שחרורה ממשמורת, וכן כי לא מתקיימת עילת שחרור בעניינה של המבקשת. כמו כן, צוין כי המבקשת שהתה בישראל למעלה משנה שלא כדין, וכן כי ההליך העיקרי בעניינה עתיד להתברר במהרה.

12.למען שלמות התמונה יצוין כי הדיון בהליך העיקרי בעניינה של המבקשת צפוי להתקיים ביום 29.6.2017.

13.הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי לא מתקיימים טעמים הומניטריים מיוחדים בעניינה המצדיקים את שחרורה בערובה לנוכח, בין היתר, משך שהותה בישראל ו"גרירת הרגליים" מצד המדינה בכל הקשור להליך הסדרת מעמדה. כמו כן, המבקשת מדגישה כי מעולם לא שהתה בישראל שלא כדין ביודעין, במובן זה שרק בעת מעצרה נודע לה שבקשתה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים נדחתה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי ההחלטה לעכב את הרחקתה מישראל עד למתן פסק דין בהליך העיקרי מחייבת את שחרורה ממשמורת ללא תנאים נוספים.

14.ביום 5.6.2017 הוריתי למדינה להגיש תגובה לבקשה. בפתח תגובתה מיום 21.6.2017 המדינה טוענת כי יש לדחות את הבקשה הן על הסף והן לגופה. לטענת המדינה, הבקשה אינה מעלה שאלה כללית אשר חשיבותה חורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, והמבקשת אף לא טענה לכך. לגופם של דברים, המדינה טוענת כי לא מתקיימת עילת שחרור בעניינה של המבקשת, ובאופן ספציפי מצביעה על כך שלשיטתה שהותה של המבקשת בישראל הייתה שלא כדין אף בתקופות שלגביהן נקבע כי לא יינקטו נגדה פעולות הרחקה. המדינה מוסיפה וטוענת כי משקלה של הבקשה נחלש אף בשים לב לכך שהדיון בעניינה של המבקשת בבית המשפט המחוזי צפוי להתקיים כבר ביום 29.6.2017.

15.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה

למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסקי דין שניתנו בערעורים על החלטות של בתי הדין למשמורת (ראו למשל: בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקאות 14-13 (27.8.2015); בר"ם 6698/15 וולדמארי נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 3 (19.10.2015 )).

16.סעיף 13א(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל ) קובע כי עד להרחקתו יוחזק שוהה שלא כדין במשמורת, אלא אם שוחרר בעירבון כספי, בערבות בנקאית, או בערובה מתאימה אחרת. סעיף 13ו(א) מקנה לממונה ביקורת הגבולות סמכות לשחרור בערובה של שוהה שלא כדין בהתקיים אחד התנאים המפורטים בסעיף. בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע כאמור כי לא מתקיימים התנאים לשחרור בערובה של המבקשת ממשמורת בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל. מדובר בהחלטה יישומית בנסיבות עניינה של המבקשת שכאמור אינה מקיימת את אמות המידה לקבלת רשות ערעור.

17.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין

אינני עושה צו להוצאות.