בר"מ 4541/17 רבקה קושניר נ. המועצה האזורית לב השרון

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 7.5.2017 שלא להיעתר לבקשה למתן צו ביניים (עת"ם 37071-04-17, השופטת ו' מרוז ).

2.המבקשת, שהיא בעלת זכויות במשק במושב צור משה, הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט עניינים מינהליים ובה ביקשה סעדים שונים נגד המשיבה 1, המועצה האזורית לב השרון, וכן נגד ראש המועצה וגזברה, הם המשיבים 3-2, בין השאר בעניינים הנוגעים לחובות מסים של המבקשת. בד בבד עם העתירה הוגשה גם בקשה לצו ביניים שכוונה לביטול עיקולים שהוטלו על חשבון הבנק של המבקשת. המבקשת הגישה את העתירה בעצמה, וכן מייצגת את עצמה בבקשה דנן.

3.בהחלטה שניתנה בפתקית ושעליה נסבה הבקשה הנוכחית קבע בית המשפט המחוזי כי נחה דעתו שאין להיעתר לבקשה לצו ביניים "מהנימוקים המפורטים בתגובה", בשים לב לכך ש"על פניו מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי רב, מבלי למצות ההליכים ותוך הסתרת עובדות מהותיות". העתירה עצמה נקבעה לדיון ביום 4.2.2018.

4.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת לביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי במובן זה שיינתן למבקשת סעד זמני של ביטול העיקולים שהוטלו על חשבון הבנק שלה. בבקשה נטען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה מנומקת; כי לא ניתן משקל מספק לכך שהדיון בעתירה נקבע למועד רחוק; וכי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו שהעותרת השתהתה. כמו כן, הבקשה רצופה בטענות קשות כנגד המשיבים בעניין חובותיה הנטענים של המבקשת, ובפרט נטען כי לא נמסרו למבקשת הודעות על העיקולים כנדרש בדין ולכן יש לבטלם.

5.ביום 3.7.2017 הוריתי על הגשת תגובתם של המשיבים, ותגובה זו הוגשה ביום 10.7.2017.

6.לטענת המשיבים, הבקשה הנוכחית היא חלק מרצף ארוך של התדיינות בין הצדדים, התדיינות ש"הרוח החיה" מאחוריה הוא, כנטען, מר גדליה קושניר (להלן: מר קושניר ), בעלה של המבקשת, שהוא פושט רגל. לטענת המשיבים, הבקשה היא חלק ממסכת של ניסיונות להתחמק מתשלומי חובה. עוד נטען כי על חשבונותיה של המבקשת הוגשו במהלך השנים עיקולים רבים, שרק האחרון שבהם הוטל ביום 16.3.2017, כך שהבקשה לוקה בשיהוי, וממילא ביטולו של העיקול האחרון שהוטל לא יעלה ולא יוריד. המשיבים אף הצביעו על כך שצו הביניים המבוקש חופף באופן מלא לאחד הסעדים שהתבקשו בעתירה, וכן טענו כי הבקשה לוקה בחוסר ניקיון כפיים, בשים לב לפרטים רבים שלא נכללו בה.

7.לאחר שבחנתי את הבקשה לרשות ערעור והתגובה לה השתכנעתי כי אין מקום להיעתר לבקשה. כידוע, בית משפט זה אינו מתערב דרך כלל בהחלטות שעניינן סעדים זמניים, ובכלל זה בהחלטות הנוגעות לצו ביניים (ראו למשל: בר"ם 2287/16 ר.ג.א לסביבה בע"מ נ' המועצה האזורית עמק חפר , פסקה 14 (12.4.2016)). בנסיבות העניין, לא התרשמתי שהבקשה מעוררת טעמים המצדיקים לחרוג מהכלל ולהורות על ביטול העיקולים בטרם תתברר העתירה לגופה. על-אף שהחלטתו של בית המשפט מנוסחת בלשון מצמצמת, אין מקום לטענה כי ההחלטה אינה מנומקת. בנוסף לכך, טענות המשיבים ביחס להתנהלות המבקשת ומר קושניר בהליך דנן ובהליכים קודמים אכן מעוררות שאלות הטעונות בירור, שזו אינה המסגרת המתאימה לדון בהן.

8.לאחר סיום הטיפול בבקשה ובטרם חתימה הגישה המבקשת בקשה להתיר לה להגיש תגובה לתגובת המשיבים, לאחר שזו תומצא לה. לא ראיתי מקום להיענות לבקשה, משלא סברתי שיהיה בכך כדי לסייע למבקשת. חזקה על המשיבים כי ימציאו למבקשת את תגובתם לבקשה בהקדם, ככל שלא עשו כן.

9.סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 2,500 שקל.