בר"מ 4542/22דינה גורדנה נ. משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה

1.

המבקש 2 (להלן: המבקש ), אזרח סין יליד 1964, נכנס לישראל ביום 9.7.2007 ברישיון עבודה מסוג ב/1 בענף הבנייה, אשר הוארך מעת לעת עד ליום 30.6.2018, וביום 3.9.2018 דחתה המשיבה את בקשת המבקש להארכת רישיונו. ביום 6.6.2019 נרשמו המבקש והמבקשת 1 (להלן: המבקשת ), אזרחית ישראל ילידת 1957, כבני זוג במשרד עורכי דין ו"הנפיקו תעודת נישואין אלטרנטיביים" (ראו סעיף 5 לבקשת הרשות לערער), וכחודש לאחר מכן פנו למשיבה בבקשה למתן מעמד למבקש מכוח נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0009 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (28.3.2022) (להלן: הבקשה למתן מעמד ). בהמשך לכך, ביום 3.5.2021 ערכה המשיבה למבקשים ראיון, וביקור בבית שבו נטען כי הם גרים במשותף (להלן: הבית המשותף ). המשיבה דחתה את הבקשה למתן מעמד וזאת בשל סתירות שהתגלו בראיון ובשל ממצאי הביקור בביתם. ביום 26.7.2021 דחתה המשיבה ערר פנימי שהגישו המבקשים על ההחלטה.

2.

ביום 23.8.2021 הגישו המבקשים ערר על החלטת המשיבה לדחות את הבקשה למתן מעמד, וביום 2.5.2022 דחה בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין ) את הבקשה בהיעדר עילה להתערב בהחלטת המשיבה. בית הדין עמד על התשתית הראייתית שבבסיס החלטת המשיבה, לרבות הראיון שנערך לבני הזוג והביקור בביתם המשותף, וקבע כי הם מגלים תמונה של היכרות שטחית וכללית שלא עולה בקנה אחד עם טענתם כי הם בני זוג אשר מנהלים משק בית משותף. עוד קבע בית הדין, כי ממצאי הראיון, והעובדה כי המבקש מעביר סכום של 3,000 ש"ח למבקשת מדי חודש, מחזקים את הסברה כי אין מדובר בהכרח בבני זוג. בית הדין קבע כי לא עלה בידי המבקשים להראות שהחלטת המשיבה בעניינם אינה סבירה והורה למבקש לעזוב את הארץ תוך 30 ימים.

3.

למעלה מחודש לאחר החלטת בית הדין לעררים, ביום 9.6.2022, הגישו המבקשים ערעור על החלטת בית הדין לעררים ולצדה בקשה למתן צו ביניים. ביום 12.6.2022 קבע בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' אגמון-גונן ) כי "לאור הראיון של [המבקשים – ע' פ'] מהם עולות סתירות מהותיות, וממצאי הביקור בביתם, עולה כי סיכויי הערעור קלושים עד מאד. על אף שיש לשקול גם את מאזן הנוחות, במקרה זה, לאור סיכויי הערעור הנמוכים, אין מקום למתן סעד ארעי בערעור ואני דוחה את הבקשה אף ללא צורך בתגובה. [המבקש – ע' פ'] יעזוב את הארץ לא יאוחר מיום 15.7.2022. עד למועד זה יודיעו [המבקשים – ע' פ'] האם ברצונם להמשיך בערעור. לא יודיעו כאמור במועד יימחק הערעור מבלי שיתקיים בו דיון נוסף".

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שלצדה הוגשה בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקתו של המבקש מן הארץ. במסגרת בקשת הרשות לערער טוענים המבקשים כי בהתנהלות המשיבה בעניינם נפלו כשלים רבים, אשר לא זכו להתייחסות בהחלטות בעניינם. לטענת המבקשים, להחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים שלא להיעתר לבקשה למתן צו ביניים השלכות קשות עליהם ועל זכותם לחיי משפחה. לטענתם, היה על בית המשפט להיעתר לבקשתם להקפאת המצב הקיים עד לתום הדיון בערעור. עוד מציינים המבקשים כי היה על בית המשפט לעניינים מינהליים לקיים דיון בבקשתם עובר לדחייתו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי למסקנה שדינה להידחות. כידוע, בבקשה למתן סעד זמני על המבקש להוכיח התקיימותם של שני תנאים שמקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": האחד, כי סיכויי ההליך טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בגדר שיקול מאזן הנוחות, הוא אבן הבוחן המרכזית בבקשות מעין אלו, נדרש המבקש להראות כי אם תדחה בקשתו, ובהמשך ערעורו יתקבל, ייגרם לו נזק בלתי הפיך (בר"ם 456/22 Holodnic נ' משרד הפנים , פסקה 6 (18.1.2022) (להלן: עניין Holodnic )). בית המשפט לעניינים מינהליים ביסס את החלטתו, בעיקרה, על כך שסיכויי הערעור "קלושים עד מאוד". מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, ניתן לומר בזהירות המתחייבת כי המבקש ניצב לפני משוכה לא פשוטה. לצד זאת, לא שוכנעתי כי אף שיקול מאזן הנוחות מוליך לקבלת הבקשה. המבקש יוכל להמשיך לנהל את ערעורו באמצעות באי כוחו גם לאחר צאתו מישראל (עניין Holodnic , שם; בר"ם 5481/21 Prakasha נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 4 (30.9.2021) (להלן: עניין Prakasha ); בר"ם 8231/18 שנג יואן יינג נ' לשכת האוכלוסין וההגירה ירושלים , פסקה 5 (3.12.2018)). זאת ועוד, ברי כי ככל שיתקבל ערעורו יוכל לשוב לישראל (עניין Prakasha , שם; בר"ם 915/19 רודריגז נ' רשות ההגירה , פסקה 3 (5.2.2019)). למעשה, אף המבקשים לא טענו לקיומו של נזק בלתי הפיך כאמור. אשר לטענתם כי בית המשפט לעניינים מינהליים לא ערך דיון בבקשתם למתן צו ביניים, הרי שאין בית המשפט מחויב לערוך דיון במעמד הצדדים בבקשה כאמור (ראו תקנה 9 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). משאלה הם פני הדברים, דינה של בקשת הרשות לערער להידחות לפי אמות המידה המקובלות (בר"ם 2885/22 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה , פסקה 4 (1.5.2022); בר"ם 8313/19 מזנישווילי נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים , פסקה 6 (19.2.2020)).

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.