בר"מ 455/04 יפה גולן נ. ועדת הבחירות המרכזית

בפניי בקשת רשות ערעור המופנית כנגד החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופטת ש' דותן ) להטיל על המבקשת 1 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 57,500 ש"ח. ההוצאות הוטלו על המבקשת במסגרת עתירתה המנהלית בענין תוצאות הבחירות לרשות המקומית בתל אביב-יפו, עתירה אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי.

המבקשת התמודדה בבחירות למועצת העיר תל-אביב, שנערכו ב- 28.10.03, בראשות רשימה בשם "הקול למען הכל". המבקשת זכתה ב-705 קולות בלבד ולא השיגה את מספר הקולות שנדרש כדי לעבור את אחוז החסימה, אשר עמד על 2,545 קולות. המבקשת לא השלימה עם תוצאה זו והגישה לבית המשפט לענינים מינהליים ערעור על תוצאות הבחירות. בית המשפט בחן את טענות המבקשת ומצא כי גם אם היו מספר חריגות מנהלי הבחירות הרי שהמבקשת לא הוכיחה קיומו של קשר כלשהו בין חריגות אלו לבין תוצאות הבחירות בכלל ומספר בוחריה בפרט. עוד קבע בית המשפט קמא כי גם אם היו מתקבלות טענות המבקשת בדבר העדר קולות מצביעיה הרי שלא היה בכך כדי לשנות את תוצאות הבחירות שכן גם תוספת הקולות לא היתה מעבירה את המבקשת מעבר לאחוז החסימה. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור. באשר להוצאות, בית המשפט קבע כי המבקשת היתה מודעת מלכתחילה להעדר סיכויי הערעור ועמידתה על ניהול ההליך עד תומו, תוך גרימת הוצאות למשיבים, מצדיקה חיוב בהוצאות בגובה 50,000 ש"ח. יצוין כי בדיון מקדמי שנערך בענין הערעור חויבה המבקשת בהוצאות בסך 7,500 ש"ח שכן בית המשפט קבע כי לא ניתן לקיים את הדיון משום שהמבקשת לא צרפה את כל המשיבים שעלולים להפגע מהערעור.

בפי המבקשת טענות כנגד ההחלטות הנזכרות לעיל. יובהר כי המבקשת אינה מערערת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אלא אך ורק על החיוב בהוצאות. לטענת המבקשת, ההוצאות שהוטלו עליה הינן מופרזות, חורגות ממתחם הסבירות ופוגעות בעקרון הנגישות לערכאות. המבקשת סבורה כי אין להציב מחסומים הבאים לידי ביטוי בהוצאות משפט גבוהות בדרכם של ערעורי בחירות וזאת לנוכח חשיבותם ומעמדם במסגרת ההליך הדמוקרטי. לגופם של דברים טוענת המבקשת כי הואיל ובהליך נערכה ישיבת הוכחות אחת בלבד, נערכו סיכומים בעל פה ותגובות בכתב הוגשו על ידי שני משיבים בלבד הרי שאין הדבר מצדיק חיוב בהוצאות ושכר טרחה בגובה 50,000 ש"ח. באשר לחיוב על סך 7,500 ש"ח, שהושת על המבקשת בדיון המקדמי, טענה המבקשת כי שגה בית המשפט כשקבע כי לא צורפו כל המשיבים העלולים להיפגע וכי למעשה לכל המשיבים נמסר אודות הדיון במועד.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. ראשית, בסעיף 73(א) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965 נקבע כי על פסק דינו של בית משפט לענינים מינהליים בערעור בחירות ניתן לערער בשאלה משפטית בלבד. במקרה דנן, ענין גובה החיוב בהוצאות אינו מעלה "שאלה משפטית" ומטעם זה בלבד ראוי לדחות את הבקשה. שנית, הגם שנראה לכאורה כי סכום ההוצאות ושכר הטרחה שהוטל על המבקשת הינו גבוה בהתחשב במהותו של ההליך, דהיינו, ערעור בחירות הרי שכבר נאמר פעמים רבות כי ככלל, אין להעניק רשות ערעור כנגד החלטה שעניינה היחיד הוא סכום ההוצאות שהוטלו על צד להליך (ראו, לענין זה, בר"ם 6402/03 חברת משמרת אבטחה וניקיון (נהריה) בע"מ נ' החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (לא פורסם) וההפניות הנזכרות שם). בענייננו, המבקשת לא הציגה טעם מיוחד ויוצא דופן, המצדיק סטייה מן הכלל האמור. למעלה מן הדרוש יצוין כי במקרה דנן, לנוכח מספרם הרב של המשיבים שנדרשו לעתירה ולנוכח העדר בסיס לטענות שנטענו בה, אין לומר כי סכום ההוצאות בו חויבה המבקשת הינו מופרז. עוד יצוין כי באשר לחיוב בסכום של 7,500 ש"ח הרי שלבקשה דנן לא צורפו אישורי המסירה המהווים את הבסיס לטענות המבקשת וממילא אין ניתן, איפוא, לבחון טענות אלו לגופן.

אשר על כן, הבקשה נדחית.