בר"מ 4603/07 פיט סוכנויות ק.ד. בע"מ נ. מנהלת הארנונה בעירית חדרה

המבקשת היא חברה השוכרת נכס באיזור התעשיה בחדרה ומפעילה בו את עסקה – מוסך ושירותים שונים לרכב. בגין החזקתה בנכס נשלחו אליה הודעות חיוב בארנונה על-ידי המשיב. המבנה בו פועלת המבקשת ושטח סמוך לו סווגו בסיווג מלאכה ותעשיה זעירה ושטח נוסף הנמצא בחזקת המבקשת סווג כקרקע תפוסה למלאכה ותעשיה זעירה. המבקשת השיגה על הודעות החיוב לשנים 2003-2004. לאחר שנדחו השגותיה עררה לוועדת הערר. עיקר טענותיה של המבקשת בהשגות ובפני ועדת הערר סבבו סביב סיווג השטחים שבחזקתה. טענה אחת של המבקשת היא שהשטח שצריך להיות מסווג בסיווג מלאכה ותעשיה זעירה הוא קטן יותר מהמצוין בהודעות החיוב, וזאת כיוון שחלק מן השטח בתוך המבנה בו פועל המוסך משמש כאיזור חניה. לפיכך, לטענת המבקשת היתה צריכה המשיבה לפצל את הסיווג ולקבוע שרק חלק מהמבנה יסווג בסיווג מלאכה ואילו החלק השני יסווג כחניון. טענה נוספת של המבקשת לעניין הסיווג היא שגם את השטח שסווג כקרקע תפוסה יש לפצל מבחינת סיווג כיוון שחלק מן השטח אינו משמש את המבקשת בפועל. בהשגה לשנת 2003 נטענה על-ידי המבקשת טענה שונה במקצת והיא כי יש לסווג חלק מהשטח שסווג כקרקע תפוסה בסיווג חניון משאיות. בתגובה לטענות אלה של המבקשת טענה המשיבה בפני ועדת הערר כי סיווג וחיוב הנכס התבססו על מדידות שנערכו בנכס. כמו כן טענה המבקשת בפני ועדת הערר טענות מטענות נוספות הן לעניין רטרואקטיביות של החיוב, הן לגבי אגרת תיעול שהוטלה עליה והן לגבי הנחה המגיעה לה.

ועדת הערר דנה במשותף בעררי המבקשת לשנים 2003-2004 ודחתה אותם. לעניין סיווג המבנה קבעה הוועדה שאין מקום לפצל את הסיווג כיוון שהמבנה בכללותו משמש את המבקשת לצרכי עסקה. גם בעניין הקרקע התפוסה דחתה ועדת הערר את טענות המבקשת. הוועדה קבעה שאין מקום לפצל את סיווג הקרקע התפוסה כיוון שהשטח כולו משמש את המבקשת לעסקה, בין היתר כחניית לקוחות וכחנייה לרכבים הממתינים לתיקון או לאחר תיקון. לעניין גודל השטח קבעה הועדה כי יש לחייב את המבקשת במלוא גודל השטח כיוון שהשטח מגודר ונמצא כולו בחזקת המבקשת. המבקשת ערערה על החלטה זו לבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את ערעור המבקשת. בפסק דינו אימץ בית המשפט את מסקנות ועדת הערר וקבע כי העובדה שהמבקשת אינה עושה שימוש פעיל בחלק מהקרקע הנמצאת בחזקתה אינה מקנה לה פטור בנסיבות העניין.

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הגישה המבקשת את הבקשה שבפני. בבקשתה חוזרת המבקשת על טענותיה בדבר סיווג הנכס וגודל השטח המשמש אותה בפועל. כמו כן שבה המבקשת על טענותיה הנוספות בעניין אגרת התיעול וכן טענה שהודעות החיוב נשלחו אליה באיחור של שנתיים על אף הודעותיה לעיריה בדבר קבלת החזקה בשטח.

דין הבקשה להידחות. טענותיה של המבקשת לעניין הסיווג של הנכס שברשותה הינן טענות עובדתית בעיקרן. השאלה האם יש לפצל סיווגו של נכס על פי השימושים השונים בו נבחנת על פי הזיקה בין חלקי הנכס השונים ועל פי תכליותיהם של החלקים השונים (ע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציו ן פסקה 9 לפסק הדין (טרם פורסם, 9.2.2003); בר"ם 9205/05 מנהל הארנונה - עירית טבריה נ' היפר שוק 1991 בע"מ פסקה 6 לפסק הדין (טרם פורסם, 14.11.2006)). שאלות אלו נבחנות על פי נתוניו הקונקרטיים של הנכס:

"השאלה מתי חלקים שונים של אותו נכס יזכו לסיווג נפרד נדונה כבר בפסיקתו של בית משפט זה ונקבע כי כאשר מדובר ב'מתקן רב תכליתי' בעל שימושים מגוונים, שניתן להפריד בין מתקניו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד ואילו כאשר הפעילויות המבוצעות בחלקים השונים משולבות זו בזו ותכליתן אחת, אין מקום לפצל את הסיווג [...] יש לבחון כל מקרה ונסיבותיו כאשר סיווג הנכס ייחתך ככלל על פי השימוש בו ובהתאם לצו הארנונה הרלבנטי." (ע"א 8838/02 גולדהמר נ' עיריית חיפה פסקה 5 לפסק דיני (טרם פורסם, 20.9.2006)).

ועדת הערר קבעה כי הסיווג שקבעה המשיבה נכון בהתבסס על הנתונים העובדתיים שהונחו בפניה. בית המשפט לעניינים מנהליים הגיע אף הוא למסקנה זו.

בית משפט זה אינו נוטה להתערב בקביעות עובדתיות שקבעו הערכאות הדיוניות, ובשל כך אין בטענות המבקשת כדי להקים עילה למתן רשות ערעור (ראו: בר"ם 1715/05 מגנזי נ' מנהל הארנונה של עריית הרצליה (טרם פורסם, 4.4.2005)). מעבר לנדרש אציין כי מעיון בנספחים שהגישה המבקשת עצמה עולה כי בכתב הערר לשנת 2003 ציין מנהל המבקשת כי שטח החניה הצמוד למוסך נועד לאחסן רכבים הממתינים לטיפול וכן משאיות הפורקות ציוד לצרכי העסק. כמו-כן, בהשגה לשנת 2003 מציין מנהל המבקשת כי "הוחלט לא לשכור שטחי חניה חיצוניים ולנצל מקומות חניה פנימיים. כמו כן להחנות את המשאיות בלילה בשטחי המפעל". דברים אלה רק מחזקים את קביעת המשיבה בסוגיות עליהן מבקשת המבקשת לערער. גם טענות עובדתיות בדבר גודל הנכס או השטח בו משתמשת המבקשת בפועל הינן טענות עובדתיות שהוכרעו בועדת הערר ואין בהן כדי להקנות למבקשת רשות לערעור (ראו: בר"ם 4299/06 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' המועצה האיזורית גדרות (טרם פורסם, 10.9.2006)).

שאר טענותיה של המבקשת אינן מקימות אף הן עילה למתן רשות ערעור. לגבי טענת האיחור במשלוח הודעות החיוב, הרי שמתשובת המשיבה להשגות ולערר עולה כי קיימת מחלוקת עובדתית בעניין, אשר כאמור אין מקומה להתברר בפני בית משפט זה כערכאת ערעור. טענת המבקשת לעניין אגרת התיעול שהוטלה עליה לא נדונה כלל בפני ועדת הערר – ובדין. עניין זה אינו נמנה עם העניינים שועדת הערר לענייני ארנונה מוסמכת לדון בו לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 , ומשכך ודאי שטענה זו אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור (ראו: בר"ם 7164/06 וינברג נ' מנהל הארנונה – עיריית תל אביב-יפו (טרם פורסם, 16.10.2006)).

משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.