בר"מ 4624/21 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ. אהובה איצר

1.

ביום 1.7.2021 הגישה המבקשת, הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ע' שחם ) מיום 1.6.2021 (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין קיבל בית המשפט את ערעורם של המשיבים על החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה במחוז ירושלים (להלן: ועדת הערר ) ומצא כי המשיבים אינם חבים בתשלום היטלי השבחה לפי סעיף 19(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: הוראת הפטור ). בתמצית, נקבע כי המשיבים עונים על הגדרת "מחזיק" שבסעיף זה, וכי הוראת הפטור אינה דורשת שימוש בפועל במקרקעין שבגינם נוצרה החבות בהיטל ההשבחה, גם לגבי מקרקעין בנויים. בהחלטתי מיום 26.7.2021 התבקשו תשובת המשיבים לבקשת הרשות לערער ועמדת היועץ המשפטי לממשלה.

2.

ביום 14.7.2021 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשת הרשות לערער, היא הבקשה שבמוקד ההחלטה דנן. המבקשת טוענת כי סיכויי בקשת הרשות לערער גבוהים, וכי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתה. נטען כי ועדת הערר מיישמת את פסק הדין בהחלטות שונות ופוטרת מתשלום היטלי השבחה נישומים שלשיטת המבקשת אינם זכאים לכך. המבקשת סבורה כי נודעות לדבר השלכות כספיות ניכרות עליה ועל קופת הציבור. עוד טוענת המבקשת כי ביצוע פסק הדין ידרוש ממנה להשיב למשיבים 2-1 את היטל ההשבחה ששילמו, בסך 760,000 ש"ח, וכי יתעורר קושי להיפרע מהם אם בקשת הרשות לערער והערעור יתקבלו.

3.

המשיבים מצידם סבורים כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. לטענתם, סיכויי ההליך נמוכים, בין היתר בשים לב לכך שמדובר בבקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי", ולכך שבית המשפט לעניינים מינהליים, לטענתם, אך יישם את ההלכות לגבי תחולת הוראת הפטור בנסיבות דנן. המשיבים טוענים כי מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע, בהינתן שהשלכות הרוחב שהמבקשת טוענת להן נוצרו כתוצאה משינוי בעמדתה; שמבוקש עיכוב ביצוע של סעד כספי; שעיכוב ביצוע פסק הדין גורם למשיבים לנזק כספי רב ולעיוות דין; ושלא הוכח קושי להיפרע מן המשיבים 2-1. בעניין אחרון זה מזכירים המשיבים כי המבקשת רשאית להיפרע מהם באמצעות הטלת שעבוד על דירות המגורים במידת הצורך. עוד צוין כי בבקשה לעיכוב ביצוע אין להתחשב ביישום פסק הדין בתיקים אחרים, משום שהעיכוב מבוקש כלפי מי שאינו צד להליך, ונוכח חובתה של ועדת הערר לפעול בהתאם לפסיקת בית המשפט לעניינים מינהליים.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובות לה ובנספחיהן, מצאתי כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. כידוע, הזוכה בתביעתו זכאי ליהנות מפירות זכייתו ולכן, ככלל, אין בהגשת ערעור על פסק הדין כשלעצמה כדי לעכב את ביצועו (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). על המבקש לעכב ביצוע פסק דין להוכיח התקיימותם של שני תנאים המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": האחד, סיכויי הערעור טובים; והשני, מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בגדר שיקול אחרון זה, הוא אבן הבוחן המרכזית לבחינת בקשות מהסוג דנן, המבקש נדרש להראות כי אם לא תתקבל בקשתו, ובסופו של דבר ערעורו יתקבל, ייגרם לו נזק בלתי הפיך (עע"ם 7385/20 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ , פסקה 8 (1.12.2020); ע"א 6870/19 הוועדה המקומית לתכנון ובניה "מצפה אפק" נ' נתנאל גרופ בע"מ , פסקה 7 (24.11.2019)). בלי להידרש לסיכויי בקשת הרשות לערער, אני סבור שמאזן הנוחות מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה דנן. לטענת המבקשת, הצורך לעכב את ביצועו של פסק הדין נובע מיישומו בוועדת הערר ומקושי להיפרע מן המשיבים 2-1. כפי שציינו המשיבים בתשובתם, הטעם הראשון עניינו למעשה עיכוב ביצוע כלפי בעלי דין שאינם צד לבקשה דנן, ומכל מקום המבקשת רשאית לבקש בהליכים אחרים להמתין לתוצאות הדיון בבקשת הרשות לערער, או לטעון טענות מתאימות אחרות, וועדת הערר תעשה כחוכמתה. נוסף על כך, המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית מספקת שמעידה על קושי ממשי להיפרע מהמשיבים 2-1 אם בקשת הרשות לערער, ולאחר מכן הערעור, יתקבלו.

הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסך 2,000 ש"ח.