בר"מ 4632/17Stephen Ikechukwu Nwankwo נ. משרד הפנים

1.

המבקש 1, נתין ניגרי, נכנס לישראל ביום 13.3.2009 באשרת תייר לשלושה חודשים (להלן: המבקש ) . המבקש והמבקשת 2, אזרחית ישראלית, מנהלים, לטענתם, קשר זוגי החל מחודש ינואר 2017, במסגרתו מתגורר המבקש, מזה כחודש ימים, אצל המבקשת ובנה (להלן: המבקשת ) . כעולה מהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ד"ר ק' ורדי ), המבקש שוהה בישראל שלא כדין החל מיום 14.2.2012. במהלך שנים אלו ועד היום, הגיש המבקש כמה בקשות שונות לקבלת מעמד בישראל מכוח טענות לקשרים זוגיים עם אזרחיות ישראליות, תוך עשיית דין עצמי בכל אותה תקופה.

2.

ביום 4.5.2017 נעצר המבקש בחולון ונלקח למשמורת בגין שהייה שלא כדין. בשימוע שנערך למבקש באותו היום קבע ממונה ביקורת הגבולות (להלן: הממונה )

כי המבקש לא ידע לענות על שאלות מהותיות בעניין החיים המשותפים עם המבקשת. נקבע כי נוכח עשיית דין עצמי מצד המבקש, חוסר תום לבו וההתרשמות שפורטה בהחלטה זו מתשובות המבקש, אין מניעה לשים את המבקש במשמורת ולהרחיקו מישראל. ביום 11.5.2017 אישר בית הדין לביקורת משמורת את צו המשמורת בעניין המבקש. ביום 16.5.2017, יום לפני המועד שבו נקבעה טיסת המבקש, הגיש המבקש ערר על החלטת הממונה, ולצידה בקשה למתן סעד ביניים שיעכב את הרחקתו לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין ו חוק הכניסה לישראל ) . באותו היום (בשעה 22:51) דחה בית הדין את הבקשה למתן סעד ביניים בקבעו כי הבקשה מהווה ניסיון נוסף מצד המבקש, שאינו בא בידיים נקיות, להישאר בישראל בכל דרך אפשרית. עוד נקבע כי המבקש לא הוכיח כי אי מתן הצו עלול לגרום לנזק חמור שאינו בר תיקון וכי אין מניעה כי הדיון בערר יתקיים לאחר שהמבקש ישוב לארצו. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור (אותה סיווגו, בשגגה, כערעור ועל כך בהמשך) לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו ובצדה בקשה למתן סעד זמני שלפיו תעוכב הרחקתו של המבקש מישראל. ביום 17.5.2017 נתן בית המשפט צו ארעי שלפיו לא יורחק המבקש מישראל עד להחלטה בבקשה לסעד זמני.

3.

ביום 30.5.2017 דחה בית המשפט (כב' סגן הנשיא ד"ר ק' ורדי ) את הבקשה למתן סעד זמני. בית המשפט קבע כי יש להתחשב בכך שהמבקש לא קיים את החלטות המשיב; בכך שהמבקש עושה דין עצמי מתמשך ובולט במשך שנים ושוהה בישראל שלא כדין למעלה מחמש שנים; ובכך שהמבקש פועל בכל דרך אפשרית להישאר בארץ, תוך הגשת מספר בקשות לקבלת מעמד מכוח קשריו עם נשים שונות. עוד נקבע כי אף אם הקשר הנוכחי מכוחו טוען המבקש כי הוא זכאי לקבלת מעמד בישראל הוא קשר כן, אין מקום לאפשר את עשיית הדין העצמי המתמשכת מצד המבקש; כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי יגרמו לו נזקים חמורים שאינם ברי תיקון; וכי ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור היא "החלטה לצו ארעי בלבד וכי ככל שיעמוד המבקש על עררו כפי שהבהיר בית הדין בהחלטתו, הוא ידון על ידי בית הדין לעררים, אשר יכריע בו בהתאם לשיקול דעתו המקצועי".

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה למתן סעד זמני, שאליה צורפה בקשה שהוכתרה "בקשה בהולה לעיכוב ביצוע הרחקה (צו ביניים וצו ארעי במעמד צד אחד) ושחרור ממשמורת". כנטען בבקשת רשות הערעור, שהוגשה 6 ימים לאחר החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים, ביצוע הרחקתו של המבקש מישראל נקבע למחר, קרי: ליום 8.6.2017. לטענת המבקשים, אם לא יינתן סעד זמני שימנע הרחקתו של המבקש מישראל ייגרם נזק בלתי הפיך למבקשת ולפגיעה בזכותה לחיי זוגיות. עוד נטען כי בהחלטות הקודמות נקבע כי המבקשים לא הוכיחו קיומו של "נזק חמור שאינו בר תיקון", הוא מבחן הנוגע להחלטה בבקשה למתן צו ארעי, וזאת למרות שבשני ההליכים למטה התבקשו תגובות המשיב ומשכך אין מדובר עוד בהחלטה על מתן צו ארעי כי אם בהחלטה בבקשה למתן צו ביניים. בנוסף, המבקשים טוענים כי בהחלטות הקודמות לא ניתן משקל מספק לכך שהם פנו להסדיר את מעמדו של המבקש מכוח הקשר הזוגי הנטען ביניהם עובר למעצרו.

5.

דין הבקשה להידחות. אמת המידה החלה על בקשות מסוגה של בקשה זו היא אמת מידה מצמצמת, הגם שרשות לערער עשויה להינתן אף בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו למשל בר"ם 6552/16 קומאר נ' רשות האוכלוסין וההגירה (24.8.2016)). נסיבות המקרה שלפנינו אינן מצדיקות, על פי אמת המידה האמורה­, מתן רשות לערער ודיון ב"גלגול שלישי". הן בית הדין הן בית המשפט עמדו בפירוט על התקופה הממושכת שבה עשה המבקש דין לעצמו ועל הבקשות השונות שהוגשו מטעמו בעניין זה. נוכח דברים אלה, ובשים לב להלכה הידועה בדבר ניקיון הכפיים הנדרש מצד מי שעותר לקבל סעד זמני מבית המשפט, אינני סבור שהבקשה דנא מגלה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לבית משפט זה. עוד אציין כי המועדים שבהם הוגשו הן הערר, הן ההליך שלפניי, המעמידים את הגורמים השיפוטיים בסד זמנים קצר ביותר, לא נעלמו מעיני, ויש בהם עדות נוספת להתנהלות הבעייתית מצד המבקש. בנוסף, אף אם אניח כי נפלה טעות במינוח שבו נעשה שימוש בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בציינו כי החלטתו נוגעת "לצו ארעי בלבד", הרי שבפועל נתן בית המשפט דעתו לשיקולי מאזן נוחות, המטים את הכף לטובת דחיית הבקשה למתן צו ביניים. בשים לב למקובץ ולאמת המידה הנוהגת, לא ראיתי ליתן רשות ערעור, וזאת גם על רקע דפוס הפעולה של המבקש עליו עמדו הערכאות הקודמות. אין באמור משום נקיטת עמדה בהתייחס לבקשה להסדרת מעמדו של המבקש, ולסיכויי ההליך העיקרי, והמבקשים יוכלו להגיש למשרד הפנים בקשה להתיר כניסת המבקש לישראל – בתנאים שייקבעו – לצורך נוכחות בדיון.

אשר לטענות המבקשים כי ההליך שהתקיים לפני בית המשפט לעניינים מינהליים צריך היה להיות מסווג כערעור, אציין כי כידוע, על החלטה אחרת של בית הדין ניתן להגיש ערעור ברשות

לבית המשפט לעניינים מינהליים, ולעניין זה הוגדרה "החלטה אחרת", בין היתר, כהחלטה לעניין עיכוב ביצוע לפי סעיף 33 לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992 (ראו סעיף 13לא(ב) לחוק הכניסה לישראל), ומשכך בדין סווג ההליך נושא הבקשה שלפנינו כבקשת רשות ערעור. שלא כנטען על ידי המבקשים, החלטת בית הדין איננה בלתי הדירה במובן זה שאם יתקבל הערר (וככל שיחפוץ המבקש בהמשך ניהולו) יוכל המבקש לחזור לישראל ולשהות בה כדין (וזאת בנוסף לאפשרות לבקש כי תותר כניסתו לצורך הדיון, כמפורט לעיל).

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם "בקשה בהולה לעיכוב ביצוע הרחקה (צו ביניים וצו ארעי במעמד צד אחד) ושחרור ממשמורת" שהגישו המבקשים.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.