פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
4747/21
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
דלק מנטה קמעונאות דרכים בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
מנהלת הארנונה בעיריית יבנה
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום
9.6.2021 בעמ"ן 31961-09-20 שניתן על-ידי כבוד השופט ש' בורנשטין
בשם המבקשת:
עו"ד מוטי איצקוביץ
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 9.6.2021 (עמ"ן 31961-09-20, השופט ש' בורנשטין ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית יבנה (להלן: ועדת הערר ) מיום 26.7.2020.
2.
מקורה של הבקשה במחלוקת בין המבקשת, המפעילה תחנת דלק, למשיבה, מנהלת הארנונה בעיריית יבנה (להלן: העירייה ), באשר לגובה החיוב בארנונה שהוטל ביחס לארבעה נכסים הכלולים במתחם המצוי ברח' דרך הים 34 בעיר יבנה (להלן: המתחם ). המחלוקת נסבה בעיקרה על חישוב שטח הנכסים ועל זהותו של החייב בארנונה באחד הנכסים במתחם (להלן: הנכס ). המבקשת החלה לשכור את המתחם בשנת 2010 מחברת יבנון אחזקה ושירותים בע"מ (להלן: בעלת הנכסים ).
3.
ההתדיינות בין הצדדים החלה על רקע שומת ארנונה שהוצאה למבקשת לאחר שהיא ובעלת הנכסים הודיעו לעירייה על הסכם השכירות בשנת 2010. המבקשת הגישה על כך השגה, שהתייחסה הן למדידת השטח והן לטענתה כי יש לראות באדם אחר, שעמו חתמה המבקשת על הסכם שכירות משנה, כמחזיק בנכס (להלן: האדם הנוסף ). לאחר שההשגה נדחתה, הגישה המבקשת ערר לוועדת הערר.
4.
ועדת הערר דחתה את הערר בעיקרו. לצד האמור, ועדת הערר קיבלה את הערר ביחס לרישומו של האדם הנוסף כמחזיק בנכס. אולם, בהתחשב בחלוף הזמן ממועד ההודעה על החלפת המחזיקים, הורתה ועדת הערר כי כתנאי לרישומו כמחזיק בנכס על המבקשת להגיש תצהיר משותף מטעמה ומטעם האדם הנוסף, המתאר בין השאר כי האחרון לא שילם את מיסי הארנונה כחלק מדמי השימוש בנכס.
5.
המבקשת הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ותקנה 28 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים ). בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בממצאיה העובדתיים של ועדת הערר וכי ממצאים אלו תומכים במסקנתה המשפטית. לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר גם לעניין הגשת התצהיר כתנאי לרישום האדם הנוסף.
6.
בקשת רשות הערעור דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בקשה זו התמקדה בטענות לפגמים שנפלו, לשיטת המבקשת, בהליך שהתקיים בפני ועדת הערר, המצדיקים לעמדתה את ביטולה של החלטת ועדת הערר ולחלופין את השבת הדיון אליה. עוד נטען שיש לבטל את החלטת ועדת הערר ביחס לחובת הגשת התצהיר, שכן האדם הנוסף הוא המחזיק בפועל בנכס והוא בעל מירב הזיקות אליו.
7.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 והחלתה בהליך דנן מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים. זאת, מאחר שהבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בניגוד לנסיונה של המבקשת לשוות לבקשה אופי עקרוני, היא נטועה כל כולה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, אשר נבחנו היטב על-ידי ועדת הערר. אף איני סבורה כי דחיית הבקשה תוביל לעיוות דין. בניגוד לטענות המבקשת, לא התרשמתי שנפלו בהליך פגמים פרוצדורליים חמורים המצדיקים את ביטול ההחלטה או קיום דיון מחודש בה.
8.
סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ג' באב התשפ"א (12.7.2021).
ש ו פ ט ת