בר"מ 4768/16 בלן מיקולה נ. משרד המפשטים

1.

המבקש הוא אזרח אוקראינה, יליד 1959. בשנת 2005 נישא המבקש בנישואים שניים לאזרחית ישראלית, שלמרבה הצער הלכה בינתיים לעולמה (להלן: המנוחה ). לא נרחיב בדברים, אך נציין כי רק בשנת 2008 קיבל המבקש מעמד ארעי ואשרה מסוג א/5, ואז גם החל ההליך המדורג בעניינו. זאת לאחר שבקשתה המקורית של המנוחה להתיר את כניסתו של המבקש לישראל סורבה משיקולים שונים, לרבות שהייה לא חוקית קודמת שלו בארץ שאינה צריכה לעניינו. עתירה שהגישה המנוחה לבית משפט זה הביאה את הצדדים להסכמות שאיפשרו את כניסתו של המבקש לישראל באשרת תייר (ככל הנראה בשנת 2007), ובהמשך במעמד ארעי כאמור (בג"ץ 2081/06 שפטר נ' משרד הפנים,

רשות האוכלוסין (18.3.2008)).

ב-30.7.2012, כשבועיים לפני השלמת תקופת 4 השנים הנבחנת במסגרת ההליך המדורג נפטרה אשתו של המבקש. לפיכך, ובהתאם לנוהל מספר 5.2.0017 של המשיב בנושא "הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי" (להלן: נוהל אלמנות ) הגיש המבקש בקשה לקבלת מעמד בישראל לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים (להלן: הוועדה ההומניטארית ). בבקשה טען המבקש כי ברצונו להישאר בקרבת קברה של המנוחה ולהישאר בקשר עם בני משפחתה (ובמיוחד עם בתה כעולה מראיון שנערך עמו ביום 20.1.2013) הנמצאים בארץ. עוד ציין כי באוקראינה אין לו דירה או פרנסה ולכן אין לו לאן לשוב.

למען שלמות התמונה יוער כי אשתו הראשונה של המבקש ובתו מנישואים אלה נמצאות בישראל אך למבקש אין קשר עמן ואף לא טען שכך; וכי למבקש אחים ובן נוסף מנישואיו הראשוניים באוקראינה, ובן נוסף מאותם נישואים הנמצא גם הוא מחוץ לישראל אך לטענת המבקש אין לו קשר עם מי מהם.

2.

הוועדה ההומניטארית המליצה ביום 25.5.2014 על דחיית בקשת המבקש בעיקר משום שמצאה כי זיקתו למדינת מוצאו – שם בילה את רוב חייו הבוגרים למעט התקופה הלא ממושכת שבה שוהה בישראל – חזקה מזיקתו לישראל; וכי אין בנמצא טעם הומניטארי מיוחד המצדיק את קבלת הבקשה, לרבות לא קבורתה של המנוחה בישראל. עוד ציינה הוועדה כי גם חששות המבקש מפני הקושי למצוא פרנסה באוקראינה אינם בבחינת טעם הומניטארי כאמור. ביום 22.6.2014 אימץ מנכ"ל המשיב את המלצת הוועדה על נימוקה. הדבר הודע למבקש במכתב מיום 27.10.2014 שבו גם ניתנו לו 30 ימים נוספים לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ.

3.

המבקש ערר על החלטה זו לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין ) שדחה את הערר. בית הדין קבע כי בהתאם לנוהל האלמנות, בנסיבות המקרה, ובשים לב לכך שלבני הזוג לא נולדו ילדים משותפים, השאלה המכרעת שיש לבחון היא אם זיקתו של המבקש לישראל חזקה מזיקתו לאוקראינה. בית הדין סבר שיש להשיב על כך בשלילה בין היתר משום שהליך ההגירה של המבקש החל רק כשהיה בן 48, ולאחר שבילה את מרבית חייו באוקראינה; ומשלא נמצאו אינדיקציות להתערות חברתית ומשפחתית מצדו בישראל. לעניין זה צוין כי גם בתה של המנוחה – שעמה טען המבקש כי הוא מקיים קשר משמעותי – לא צירפה מכתב לתמיכה בבקשה; וכי כאמור, למבקש אין קשר עם מי מבני משפחתו שנמצא בארץ. בסופו של דבר נפסק כי המבקש לא יצר "מארג חיים חלופי" בישראל. לפיכך, וחרף העובדה כי פרק הזמן שנותר לו עד להשלמת ההליך המדורג לו הייתה אשתו בחיים הוא קצר ביותר, אין בנמצא "דבר מה נוסף" המצדיק כי יינתן לו מעמד בישראל.

4.

המבקש ערער על פסק הדין. בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת נ' בן אור ) דחה את הערעור וקבע כי לא נמצאה עילה להתערב בפסק דינו של בית הדין לעררים. בית המשפט עמד על כך שתכליתו של הנוהל המדורג היא ליתן בידי בן הזוג הישראלי את האפשרות לקיים את התא המשפחתי שיצר בישראל, מבלי לאלצו לבחור בין בן זוגו לבין מדינתו. משכך, עם פקיעת קשר הנישואין נשמט הטעם המרכזי למתן מעמד לבן הזוג הזר אשר ככלל יידרש לעזוב את ישראל. זאת, אלא אם נוצרו נסיבות ייחודיות – שהתקיימותן נבחנת בגדרו של נוהל האלמנות – העשויות להצדיק את המשך שהייתו בארץ. על כן מורה הנוהל לבחון את משך הזמן שנותר עד להשלמת ההליך המדורג מתוך הנחה שעם התקצרות התקופה מתגברת הציפייה הלגיטימית של בן הזוג הזר לקבלת מעמד בישראל; אך בו בעת – וכשיקול העומד על רגליו שלו – נבחנת גם מידת זיקתו של בן הזוג הזר לישראל בהשוואה לזיקתו למדינת אזרחותו. לבסוף, מכיר הנוהל גם באפשרות כי טעמים הומניטאריים אחרים יצדיקו מתן מעמד. לגבי המבקש נפסק כי אמנם משך הזמן שנותר להשלמת ההליך המדורג בעניינו הוא קצר ביותר ובהתאמה נוצרה לו ציפייה משמעותית לקבלת מעמד בישראל אך כאמור, בכך לא די כדי להצדיק את קבלת בקשתו. נקבע כי יש ליתן משקל ממשי לעובדה כי זיקתו של המערער לישראל אינה חזקה שכן כפי שקבע בית הדין לעררים, המבקש הגיע ארצה בגיל מבוגר יחסית, שהה בה תקופה קצרה (שלעניין מניינה לא מובאת בחשבון תקופת השהייה הבלתי חוקית) שבמהלכה לא יצר קשרים חברתיים או משפחתיים משמעותיים. בית המשפט הדגיש כי במכלול הנסיבות האמורות יש כדי לאבחן את עניינו של המבקש ממקרים קודמים שהמבקש טען מכוחם. לבסוף, כבית הדין לעררים, גם בית המשפט לעניינים מינהליים לא ראה להתערב בקביעת המשיב כי לא היה בטעמים שהציג המבקש משום טעם הומניטארי מיוחד המצדיק מתן מעמד בישראל. בית המשפט קבע אפוא כי על המבקש לעזוב את ישראל עד ליום 15.6.2016. בצד זאת צוין כי יש לצפות שהמשיב יאפשר למבקש להיכנס ארצה כל אימת שיבקש לפקוד את קבר אשתו המנוחה.

5.

מכאן הבקשה שלפניי שבצדה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. לטענת המבקש שגו הערכאות הקודמות שדחו את בקשתו בשים לב לכך שנותרו לו 13 ימים בלבד עד השלמת ההליך המדורג; כי לפיכך ספק אם אין לראותו כמי שהשלים את ההליך המדורג; וכי מטעם זה נוצרה למבקש ציפייה משמעותית לקבלת מעמד שיש בה כדי להטות את הכף לטובת קבלת הבקשה. עוד נטען כי שגו הערכאות הקודמות שקבעו כי משך שהייתו של המבקש בישראל – שהצטבר בינתיים לכדי 8 שנים – איננו ממושך; וכי מירב הזיקות של המבקש הוא כן לישראל שכן בעת שהותו פה רקם קשרים חברתיים ומשפחתיים, עבד בעבודה קבועה ובנה לעצמו משפחה יחד עם המנוחה. לבסוף טען המבקש כי עקב הגירתו לישראל איבד את זכויותיו בדיור ציבורי באוקראינה; כי בגילו יתקשה למצוא עבודה; וכי אין לו קשר עם מי מבני משפחתו המצוי שם.

6.

משעיינתי בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, בקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הדן בערעור על החלטת בית הדין לעררים תיבחן על פי אמת מידה מצמצמת, בהתעורר שאלה משפטית רחבה החורגת מעניינם של הצדדים, וזאת בשים לב למומחיותו של בית הדין לעררים. בצד זאת, בשים לב לטיבה של המאטריה, ייתכנו מקרים חריגים שבהם ניתן יהיה ליתן רשות כאמור אף כשלא מתעוררת שאלה משפטית כאמור (בר"ם 3253/16 פיאלקו נ' משרד הפנים , פסקה 4 (5.5.2016)). ואולם, לא מצאתי כי עניינו של המבקש – שבעצמו אינו טוען כי המקרה מעורר שאלה משפטית רחבה – בא בקהלם של מקרים חריגים אלה. אכן, פרק הזמן הקצר עד מאוד שנותר עד להשלמת תקופת הבחינה הקבועה בנוהל המדורג חייב בחינה קפדנית וזהירה של בקשת המבקש, בשים לב למכלול נסיבות המקרה. והנה, כעולה מפסק דינו המקיף והמנומק של בית המשפט לעניינים מינהליים, בחינה כאמור נעשתה תוך שניתן משקל מלא לעובדה זו ולציפייתו המובנת של המבקש לקבלת מעמד עקב כך. ברם, כפי שהיטיב להסביר בית המשפט המחוזי, בהתאם לנוהל האלמנות, אין מדובר בשיקול בלעדי, ובנסיבות העניין נמצא כי מכלול השיקולים אינו תומך בקבלת בקשת המבקש במיוחד נוכח התקופה הקצרה שבה שהה המבקש בישראל והמידה המועטה שבה התערה בה מבחינה חברתית ומשפחתית. משכך, לא ראיתי – על פי אמת המידה המצמצמת שעליה עמדתי – לאפשר בירור ערעורי נוסף לפני בית משפט זה. בצד זאת, אדגיש גם אני כי ה נחתי היא כי המשיב יתיר למבקש להיכנס לישראל כדי לפקוד את קברה של אשתו מעת לעת אם יחפוץ בכך, בכפוף לתנאים מקובלים להבטחת היציאה.

סוף דבר, הבקשה נדחית ומאליה נדחית בקשת עיכוב הביצוע.