בר"מ 4774/19 לריסה גובורובה נ. משרד הפנים

1.

המבקשת – אזרחית אוקראינה, ילידת 1962 – נכנסה לישראל לראשונה בשנת 2006 באשרת תייר תקפה לשלושה חודשים, ויצאה ממנה עם סיומם. בהמשך ביקרה בישראל מדי שנה בין השנים 2014-2009. ביום 19.9.2014 נישאה המבקשת באוקראינה לאזרח ישראלי (להלן: בן הזוג ), שהגיש ביום 30.11.2014 בקשה להזמינה ארצה מכוח נישואיהם. בתמצית יאמר כי המבקשת נכנסה לישראל כדין ביום 27.1.2015; כי תחילה ניתן לה רישיון מסוג ב/1 למשך חצי שנה שהוארך; וכי לבסוף, ביום 16.5.2016 הונפק למבקשת רישיון ישיבה מסוג א/5 במסגרת נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0008 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן: ההליך המדורג ). רישיונה של המבקשת הוארך מעת לעת עד ליום 30.11.2018. ביום 28.11.2017, שנה וחצי לאחר שניתן למבקשת רישיון ישיבת הארעי, נפטר בן הזוג. המבקשת לא פנתה אל המשיבה כדי לעדכנה או לבקש להסדיר את מעמדה. ביום 8.11.2018 פנתה המבקשת אל המשיבה בבקשה להאריך את רישיונה. באותו היום נערך ראיון עם המבקשת שבו עדכנה כי זוגה נפטר. למבקשת נמסר מכתב לפיו ההליך המדורג מופסק ועליה לצאת מהארץ תוך 14 ימים. ערר פנימי על החלטה זו נדחה ביום 15.11.2018.

2.

המבקשת הגישה ערר לבית הדין לעררים ובצדה בקשה למתן צו ביניים. ביום 26.11.2018 ניתן צו ארעי האוסר על נקיטת הליכים נגד המבקשת. ביום 26.2.2019 דחה בית הדין לעררים בירושלים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (כב' הדיין א' אלעד ) (להלן: בית הדין לעררים ) את הערר והורה למבקשת לצאת מן הארץ תוך 30 ימים. נקבע כי המבקשת לא עומדת בתנאי הסף של נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0017 "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי"

(להלן: הנוהל ), שכן מאז שקיבלה רישיון מסוג א/5 ועד לפטירת בן הזוג, לא חלפה מחצית תקופת ההליך המדורג העומדת על שנתיים, וכי לכן אין להעביר את עניינה לבחינת הוועדה הבינמשרדית למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים . עוד צוין, למעלה מן הצורך, כי זיקת המבקשת לארץ מוצאה חזקה מזיקתה לישראל, בין היתר משום שהמבקשת שוהה בארץ זמן מועט, וכי בתה נמצאת בארץ מוצאה. עוד נדחתה הטענה כי הרצון של המבקשת לסייע לאחותה החולה בסרטן היא בבחינת טעם הומניטרי. כך, מכיוון שלאחות ילדים בגירים בישראל ואפשרות לקבל היתר להעסקת עובד זר.

3.

המבקשת ערערה על פסק הדין והגישה בצד הערעור בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את הבקשה ביום 8.4.2019 בין היתר משום שזו הוגשה לאחר שעברו 30 ימים ממועד מתן פסק דין זה, בחלוף המועד שבו היה על המבקשת לצאת מן הארץ. ביום 30.5.2019 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא ) את הערעור בקבעו כי אין מקום להתערב בפסק הדין של בית הדין לעררים, וכי על המבקשת לצאת מישראל תוך 30 ימים. בית המשפט קבע אף הוא כי המבקשת לא עומדת בתנאי הנוהל, שכן החזיקה ברישיון מסוג א/5 במשך פחות משנתיים עובר לפטירת בן הזוג. עוד צוין, בהמשך לבחינת בית הדין את זיקות המבקשת לישראל לפנים משורת הדין, כי אין בטענות המבקשת כי אינה בקשר עם בתה המתגוררת באוקראינה, או במגוריה של אחותה החולה בישראל כדי להטות את הכף; וכך גם לא מצבה הרפואי של האחות. כמו כן, צוין כי הימנעותה של המבקשת מלדווח על פטירת בן הזוג עשויה לגבש חוסר ניקיון כפיים שיכול להביא לדחיית העתירה. בנוסף, בית המשפט העיר כי המבקשת לא הפקידה ערבונות שהיה עליה להפקיד וכי על אף שמדובר בהתנהלות המאפשרת את מחיקת הערעור, בית המשפט בחר לדון בעניין לגופו.

ביום 26.5.2019 נעתר בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' אליקים ) לבקשת המבקשת לעכב את ביצועו של פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 30.5.2019 עד ליום 15.7.2019 לבקשת המבקשת.

4.

מכאן הבקשה שלפניי שבצדה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת מציינת כי בכוונתה להינשא לאזרח ישראלי מחוץ לישראל; כי החלו בהליכים נדרשים בבית המשפט לענייני משפחה; וכי לא ציינה זאת קודם לכן משום שלא סברה שתגורש מן הארץ. לגופם של דברים נטען, בין היתר, כי לא שהתה בישראל את פרק הזמן הנדרש במסגרת ההליך המדורג בשל התנהלות המשיבה; כי בניגוד לקביעת בית המשפט, התאקלמה בארץ וזיקתה אליה חזקה מזיקתה לארץ מוצאה, לאחר שניתקה קשריה עם משפחתה. עוד נטען כי יש להיעתר לבקשה מטעמים הומניטריים עקב סיועה של המבקשת לאחותה החולה; וכי הותרת פסק הדין על כנו תגרום לה נזק בלתי הפיך.

5.

דין הבקשה להידחות. ככלל, ובשים לב למומחיותו של בית הדין, רשות לערער במקרים כגון דא תינתן במשורה, כאשר עולה שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. זאת, הגם שנוכח טיב המאטריה, ייתכנו נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות לערער אף כשלא עולה שאלה משפטית כאמור (בר"ם 6115/18 Bilokon נ' משרד הפנים , פסקה 6 (22.8.2018); בר"ם 6779/17 קרזן נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 6 ( 6.9.2017 ) (להלן: עניין קרזן )). טענות המבקשת נטועות בכללן בנסיבות המקרה ואינן מעוררות כל שאלה רחבה יותר; ואף לא שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות כאמור. ראשית ייאמר כי אין בכוונתה של המבקשת להינשא לאזרח ישראלי – שהועלתה לראשונה בהליך זה –

כדי לגלות עילה למתן רשות לערער, שכן המבקשת תוכל להינשא ולפעול להסדרת מעמדה עקב כך בעודה שוהה מחוץ לישראל (בר"ם 4329/16 ריבלין נ' שר הפנים –

משרד הפנים (30.5.2016); בר"ם 5396/15

ירדן נ' משרד הפנים , פסקה 5 (20.5.2015) ). שנית, כפי שנקבע, המבקשת לא שהתה בישראל שנתיים מאז קיבלה רישיון מסוג א/5 ועל כן לא עומדת בתנאי הסף שנקבע בנוהל. לפיכך, ובשים לב להתייחסות בית המשפט לעניינים מינהליים לסיבות שבגינן ניתן למבקש רישיונה במועד שבו ניתן ולא קודם לכן, לא שוכנעתי כי בטענה זו יש כדי לגלות עילה כאמור. אלה הם פני הדברים גם ביחס לטענותיה הנוספות של המבקשת, ובכללן זו הנוגעת למצבה הרפואי של אחותה. לבסוף, ראיתי לציין כי המבקשת הגישה בקשתה זו רק ביום 14.7.2019, יום אחד בלבד בטרם פג תוקף עיכוב הביצוע שניתן בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים מיום 26.5.2019. בכך הותירה המבקשת לבית משפט זה סד זמנים קצר ביותר לדון בטענותיה, בדומה להתנהלותה לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, ואף נתון זה נושא משקל בענייננו (השוו לבר"ם 1474/18 פלוני נ' משרד הפנים , פסקה 6 (20.2.2018); ולבר"ם 4632/17 Nwankwo נ' משרד הפנים , פסקה 5 (7.6.2017)).

הבקשה נדחית אפוא ומאליה נדחית גם הבקשה למתן צו לעיכוב הליכי הרחקה. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.