בר"מ 485/19 זהר קליר נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים

1.

המבקשים הם הבעלים של דירה בבניין מגורים. הם טענו שבניין (להלן: הבניין החדש ) שנבנה ליד הבניין של דירתם פגע בנוף שנשקף ממנה ובשווייה, ותבעו פיצויים. המשיבה 1 דחתה את תביעתם ביום 15.3.2011. לאחר התדיינות בעניין (ראו בר"ם 4359/14 קליר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים (21.10.2014)) דחתה ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה במחוז תל אביב את עררם. בין היתר, המבקשים טענו שיש למנות שמאי מייעץ כדי שיבחן את מידת הפגיעה בנכס שלהם. בהתבסס על בר"ם 6641/13 קמינצקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה באר שבע , פסקה 6 (5.5.2014) (להלן: עניין קמינצקי ) נקבע שאין חובה למנות שמאי מייעץ במקרה זה: המבקשים הוכיחו שיש להם זכות במקרקעין שמזכה בפיצוי, ושהמקרקעין גובלים בתחום התוכנית הפוגעת (העניין האחרון – בהחלטה מיום 14.2.2016), אולם אף שהגישו חוות דעת של שמאי מטעמם הם לא שכנעו, ולו לכאורה, שחלה פגיעה במקרקעין. בסוגיה זו צוין (בהחלטה מיום 9.8.2017) שחסימת הנוף חלקית מאוד, הנוף ממילא עירוני, והבניינים מרוחקים זה מזה. ועדת הערר אימצה את שקבעה בהחלטה קודמת: הבניין החדש נבנה לאחר שינוי ייעוד של הקרקע לייעוד דומה לזה של הקרקע שעליה בנויה הדירה של המבקשים, והמבקשים אינם יכולים לצפות שמקרקעין סמוכים לשלהם לא יזכו בהקלות שהמבקשים זכו להן. בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב–יפו (כב' השופטת העמיתה י' שטופמן ) דחה ביום 25.11.2018 את ערעור המבקשים. בהסתמך על שני הנימוקים של ועדת הערר, זה בעניין הנוף וריחוק הבניינים וזה בעניין ייעוד הקרקע (שהוא "נימוק נוסף" לקודם), נמצא שאין עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר.

2.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים כי השומה שהציג השמאי מטעמם מספיקה כדי לשכנע שחלה פגיעה במקרקעין ושיש למנות שמאי מייעץ. לטענתם, אי מינוי שמאי מייעץ פוגע בזכות הטיעון שלהם. המבקשים משיגים על הנימוק בעניין ייעוד הקרקע משום שעניינו, לטענתם, השוואה (שגויה, כנטען) של המצב התכנוני בין שני הנכסים, ולא בחינת הפגיעה בדירתם וסבירות הפגיעה והתכנון. הם מוסיפים שבתי המשפט לעניינים מנהליים דחו בתיקים אחרים נימוקים דומים בדבר "התפתחות סבירה". המבקשים מציינים כי דיירים בבניין סמוך לשלהם זכו לפיצוי לאחר שנבנה הבניין החדש.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה שדינה להידחות. כידוע, ועדת ערר מחוזית לפיצויים והיטל השבחה היא גוף מקצועי בעל ידע ומומחיות בתחומו, ולכן בבקשת רשות לערער בגלגול "שלישי" (ואף "רביעי") על החלטה בתביעה לפיצוי בגין פגיעה מתוכנית נוהגת אמת מידה מצמצמת. רשות ערעור בבקשות מסוג זה תינתן, ככלל, רק אם מתעוררת שאלה בעלת השלכות רוחב החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (בר"ם 3644/13 משרד התחבורה נ' גלר , פסקה 5 (23.4.2014)). הבקשה שלפניי אינה נמנית עם מקרים אלה. שלא כנטען על ידי המבקשים, לא מצאתי כי פסק הדין מבקש לחרוג מהמתווה שנקבע בהחלטה בעניין קמינצקי . לכך יש להוסיף כי הנימוק של ועדת הערר שעניינו ייעוד הקרקע צוין, כפי שקבע בית המשפט לעניינים מנהליים, בנוסף על הנימוק בדבר הנוף וריחוק הבניינים. בנסיבות אלה אינני סבור כי נקבעו בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים קביעות עקרוניות המצדיקות מתן רשות לערער, לפי מבחני ההלכה הפסוקה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.